אדר תשט"ז - ועד תלמידי התמימים העולמי

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פורים תשט"ז

'גדול' מקנא בילד קטן הלומד תניא

א' הפארבריינגען'ס הכי שמחים במשך כל שנות הנשיאות הי' בפורים תשט"ז. ההתוועדות התקיימה באולם הגדול ב 824 נאטסטראנד, פינת איסטרן פארקוויי. במהלך ההתוועדות תבע הרבי שכאו"א יאמר לחיים, וכמ"פ. ר' יהודה וויינשטאק מטאראנטא נכח גם הוא בפארברענגען, והרבי אמר לו שיאמר לחיים כמ"פ. כל פעם שהרבי ביקש ממישהו – כשברוב הפעמים הי' זה בפירוט בשם המלא – להגיד לחיים, הרבי הוסיף ושאל: "ס'איז א פולע?" [(הכוס) הוא מלא?] פעם אחת כשנענה בשלילה הרבי הפטיר באכזבה, "וועמען נאר'סטו אפ?!" [את מי אתה משקר?!].

הרבי תבע שיהי' אחד שיהי' כבר במצב של 'עד דלא ידע' ואז כולם יראו אותו, ובאופן ד"כזה ראה". והרבי סיים: "אם אין אף אחד שיתנדב לזה, אני אצטרך לעשות זאת בעצמי, און איך וועל אויפהערן קוקן אויפ'ן זייגער, וועט מען נישט קענען גיין שלאפן בא צייטענס! במילא מוטב שמישהו אחר כבר יעשה זה". [..אצטרך לעשות זאת בעצמי, ואפסיק להסתכל על השעון, ואזי לא יוכלו לילך לישון בזמן!].

באמצע ניגש מישהו לרבי ואמר שר' ישראל גורדון מחזיק כבר ב'עד דלא ידע', והרבי אמר בקול של שביעות רצון "יע? ער ליגט שוין...".

באמצע הפארבריינגען אמר הרבי שבכלל הוא רוצה להנהיג שבכל התוועדות יתוסף גם ענין בנגלה, והמשיך להגיד שיחה בנוגע לכריכת המגילה אם צריך להעשות קודם ברכה האחרונה או לאחרי'. כשבאמצעה הזכיר דעת הגר"א, שטעלט זיך מיט א גרויסער התפעלות שתחילה יכרכו המגילה ואח"כ יברכו.

בהמשך, ביאר הרבי שצריכים להראות פנים לסברא זו שאותה שולל הגר"א. כשנהי' קצת 'רעש' בתוך הקהל, סיפר הרבי סיפור מעניין שקרה עם ר' פאל'ע כהן (הרבי ציווה להבן שלו, ר' יואל, שנכח בהתוועדות שיאמר לחיים), שאמר בפארברענגען שאפי' הגדול שבגדולים מקנא בתלמיד הכי קטן בתו"ת, היות והוא לומד חסידות. "ניט שייכות צו זאג'ן! די ארץ ישראל'דיקע פאסט פארדינט אויף סטעמפ'ס גוואלדיקע סכומים, ס'לויפט אריין איין בריוו נאך א צווייטן [הדואר הישראלי הרוויח סכומי עתק עבור בולים. מגיעים מכתבים אחד אחרי השני]. כולם שואלים היתכן? היאך יכולים להגיד דבר כזה?" הרבי הסביר שהענין הוא אמת, ולא עוד אלא שיש לזה מקור מפורש בגמ' בבא בתרא (בסוגיא אודות צדיקים שנכווים מחופתם של חבריהם).

באמצע הלילה הופיע הבעה"ב של האולם. הרבי אמר "גיב עם א גלעז'לע משקה וועט ער שווייג'ן. זאג עם אז ס'איז א 'קאק-טייל'!" [תן לו כוסית משקה, והוא ישתוק. תאמרו לו שזה 'קאק-טייל']. הפארברענגען המשיך למשך כל הלילה ממש, כשבסיומה הרבי שאל אם מישהו מכיר מה הזמן היותר מוקדם שיכולים להגיד קריאת שמע של שחרית.