אדר תשכ"ח - ר' אלתר בנימין יהודה לייב ברנשטיין

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מוצש"ק תצוה ט' אדר

שמעתי כמה סיפורים היום מר' זליג סלונים:

א) בשנת תר"צ ואילך בערך הי' באוטווצק ובא אז אחד מבני הינוקא מקרלין (אדמו"ר ר' ישראל) לאדמו"ר הריי"צ, ושהה קצת ויצא וביקש מאדמו"ר הריי"צ שיברך את חסידיו שבאו איתו ונזדמן כעבור כמה שנים שר' זליג הי' ופגש שם את האדמו"ר הנ"ל, וסיפר לו שאביו הינוקא אמר אחרי הסתלקות הרבי נ"ע על אדמו"ר הריי"צ שיסעו אליו שיש ממי לקבל, ונזדמן שהינוקא נסע פעם להרים וגם אדמו"ר הריי"צ היה שם וזה היה עוד לפני נשיאותו וכשהינוקא ראה הדרת פניו נזדעדזע. בזה הלשון סיפר לבניו, וא' מבניו של הינוקא סיפר זאת לר' זליג.

ב) פעם נסע ר' זליג בשליחות אדמו"ר הריי"צ להרה"ח ר' זלמן שניאורסון מלודז (הוא היה אחד משלושת החסידים המיוחדים שנשתבח בהם הרבי נ"ע), באותם שבתות אמר את המאמר מי כמוכה תרכ"ט באריכות. במאמר זה מבואר ענין התרנגול וכשר' זליג חזר משליחותו שאלו הרש"ג איזה מאמר חזר הרה"ח ר' זלמן, אמר לו ר' זליג את שם המאמר. אדמו"ר הריי"צ הגיב על כך "אגרויסער תרנגול" בגלל שהאריך בביאורו.

ג) הרה"ג והרה"ח ר' שניאור זלמן מלובלין בעל התורת חסד הצטיין בזכרונו המופלא. פעם קרא אדמו"ר הצ"צ לג' רבנים לדון באיזה ענין וה"תורת חסד" היה אחד מהם. היה שם אחד שהקפיד למה קראו לתורת חסד ולא קראו לו והרי הוא בקי בש"ס כמו באשרי! אדמו"ר הצ"צ שמע זאת ויצא ושאל את האיש המתרעם כמה ווין יש באשרי ולא ידע, אמר אדמו"ר הצ"צ ר' שניאור זלמן יודע כמה ווין יש.

כמו"כ שמעתי מהרה"ח ר' ניסן נמנוב כמה ענינים:

א) חסידים היו מפרשים שמלכות שרשה ברדל"א הגם שמלכות ענינה קב"ע בלי תענוג מכל מקום שרשה בפנימיות התענוג כי התענוג האמיתי הוא בקב"ע.

ב) היה חסיד שהיה בידידות עם הרבי נ"ע קודם נשיאותו. אח"כ כשהרבי נ"ע קיבל את הנשיאות בא החסיד אליו ונשקו. אמרו לו החסידים עס דארף זיין הודו און נישט קוש (צריך להיות הודו ולא קוש (נשיקה)).

ג) הרה"ח ר' יצחק מתמיד הי"ד אמר שסדר האכילה מגשם יותר מהאכילה עצמה, והביא ע"ז דוגמה שיש כאלו שמורחים חמאה על הלחם ומדייקים שיהי' מרוח בכל הצדדים, ומה יקרה אם יאכלו החמאה לחוד ואח"כ הלחם הלא סוכ"ס זה מתעכל ביחד.

ד) ר' אלחנן דוב מרוזוב אמר פעם שאצל חסידים אין דברים בטלים כי אם חסידים מדברים דבורים כאלו זה לא דב"ט, ואם זה דב"ט אין חסידים מדברים כאלו דבורים, הנ"ל הביא את זה בתור דוגמא שאפי' אלו שנזהרים מדב"ט אצל חסידים בכ"ז זה לא בבליטה.

שמעתי מר' עוזיאל חזנוב שר' שילם תבע מבחור שיעסוק בעבודה וזה הי' באותה תקופה שנפטר הר' שמשון ויטעבסקער מעבודה, והבחור ענה לשילם שאינה רוצה לעסוק בעבודה מצד זה. ואמר לו שילם ע"ז עס איז בעסער שטארבען ויא א איד איידער לעבען ויא אגוי (עדיף למות כיהודי מלחיות כמו גוי).

יום א' י"ז אדר

בתענית אסתר הרבי אמר סליחות עם הקהל, שרו רחמנא כמ"פ וכן אבינו מלכנו ג' פעמים והרבי נענע בראשו. במנחה אמר ההפטורה, ואחרי תפלת המנחה הכריז ר' זלמן דוכמן שכל מי שרוצה להניח תפילין שיכנס לחדר הסמוך, וגם להזכיר על משלוח מנות ומתנות לאביונים. כשגמר ההכרזה אמר כ"ק אד"ש גם לומר שעל הפסוק ליהודים וגו' ויקר דרשינן בגמ' ויקר אלו תפילין. במוצאי פורים התחילה ההתועדות בשעה 8.30, בשיחה הא' התחיל שלכאו' היו צריכים לשיר ניגון מיוחד לפורים, אבל דאס איז ניט מיין פאך מחבר זיין ניגונים (זה לא המקצוע שלי לחבר ניגונים) והניגון ששייך לפורים הוא ושמחת והתחיל לנגן בעצמו ושמחת. לפני המאמר אמר לנגן קול דודי ואח"כ ניגון לפני מאמר, המאמר ד"ה בלילה ההוא. כן אמר שיחה בנוגע לשלוחים, ואח"כ אמר להם שיגידו לחיים. וכן אמר שהת' מכפ"ח יאמרו לחיים (אמר להרב מענטליק שהכוונה לאלו שנוסעים אחרי חגה"פ) במשך ההתועדות אמר לנגן כי אנו עמך. בשעת המגבית אמר לנגן קול ביער. אח"כ אמר לנגן ניגון הכנה לאדה"ז. ניגון אדה"ז הבבא הרביעית ג' פעמים ואח"כ ניע זשוריצי בניגון זה עמד מלא קומתו ורקד משך זמן, כשגמרו לנגן בירך ברכה אחרונה ואמר להמשיך ההתועדות בשושן פורים. סיום ההתועדות ב-1.30, וכשיצא התחיל לנגן הושיעה את עמך.

בש"ק פ' תשא השיחה הא' הי' שבשבת זו נכללים ימי הפורים בפרט שמיום ד' יש לו שייכות לשבת, ומעלה נוספת יש מיום ו' שמי שמזיק בער"ש ביה"ש יש קולא מיוחדת. ביאר ג"כ שפורים נק' יו"ט ממגילת תענית. וכן מאמר בניגון שיחה בנוגע לקרבנות וקטורת וההבדל ביניהם. ואח"כ המשיך לבאר בתניא פ"ז בענין אא"כ מי שלא נהנה מעוה"ז וכו' כרבינו הקדוש. וכן בנוגע לתשובת נינוה. ואח"כ התחיל לבאר הרש"י ע"פ לא תבשל גדי. אחר תפילת מנחה התחיל הניגון ושמחת.

יום א' כ"ד אדר

שיחה הא' בהתועדות דשבת ויק"פ הי' ביאר הענין של כל יומי ויומי עביד עבידתי', וביאר ענין כ"ג אדר מצד היותו יום בשבוע יום בחודש יום בשנה. בשיחה הב' ביאר המדרש שכשלמד הקב"ה עם משה פרשת טהרת מת שאל משה זה במה תהא כפרתו ואמר לו הקב"ה זאת חוקת התורה, ולמשה גילה הטעם ולבנ"י לא, ולכאו' מדוע הקב"ה לא גילה הטעם לבנ"י, וכן משה מדוע לא גילה הלא מסופר בנדרים שמשה סיפר לישראל. והתי' הוא דבנ"י לא היו כלים לקבל טעם זה, ואם משה הי' מגלה להם הטעם הי' זה גילוי לא לפ"ע והיו מתבלבלים, וא"כ אין שום טובה ותועלת בגילוי. ומה ששאל משה דוקא כאן במה תהא כפרתו, ולכאו' הלא במצורע וזב יש יותר חומרות מטומאת מת ובכ"ז מועיל טהרה וא"כ מה הפלא בטומאת מת, אלא שמצורע וזב הוא אדם חי ויש בו נשמה שהיא חלק אלקה ממעל וא"כ אין זה פלא שהם יכולים להטהר, כי כמו שהקב"ה כל יכול כך גם מעשי ידי וכו' יש בנשמה ענין זה. משא"כ טומאת מת הלא הנשמה עלתה למע' ונשאר רק הגוף שהוא נברא, ונברא כזה ששייך לחטא דאין מיתה בלא חטא, וא"כ איך תהא כפרתו, וע"ז תי' לו הקב"ה זאת חוקת התורה כיון שהי' לו נשמה נשאר רשימו שמצד זה הוא יכול להטהר. אך עדיין אינו מובן הלא הקב"ה הוא כל יכול א"כ הי' יכול לגלות לישראל טעם פרה אדומה באופן שיהיו כלים לקבל. והתי' הוא דאם עושים רק מה שמובן בשכל, הנה כשיבוא לנסיון שאינו מובן בשכל לא יוכל לעמוד בנסיון, ובמילא לא יהי' ענין מס"נ, והמס"נ הכי גדולה אצל בעל שכל הוא שיעשה נגד השכל, ולכן לא גילה להם כדי שיקיימו גם לא ע"פ שכל. וההוראה בעבודה שלא צריך להתייאש הגם שלא נמצאים במצב של חיים, ז.א. שתורה ענינה חיים ודגים מיד שפורשים מיד הם וכו', וכן מצות ענינה חיות וחי בהם והוא לא במצב כזה, בכ"ז מצד התורה אפשר לעשות תשובה וכו'.

אח"כ אמר שיחה בנוגע לנטיעה של מצוה וכו' וסיים שכל אלו המתעסקים בבנין ביהכ"נ או ביהמ"ד בא"י או בחו"ל שיאמרו לחיים, ואמר לכמה לומר לחיים על כוס מלא והתחיל בעצמו ופרצת. אח"כ ביאר הרש"י ע"פ ששת ימים וגו', וההוראה שדיבר הכתוב שייך לפ' משפטים כי משפטים הם ענינים שמובנים בשכל אנושי ואפי' לא נצטוו עליהם היו עושים לבד, וכמו שהגמ' אומרת שאלמלא לא נתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה, ולכן צריך לדעת שמאיפה יש צניעות בחתול מצד שדיבר הכתוב בהוה. אחרי מנחה התחיל ניגון ושמחת.