אדר - תשמ"ה

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שיחיו בכל מרחבי תבל לקראת ימי הפורים, ה'תשמ"ה.

"פורים שמח וההתוועדויות פעילות מתוך אורה ושמחה וששון ויקר וככל פירושי רז"ל, ובהחלטות טובות על כל השנה כולה באורה זו תורה וכו', ולמסמך תיכף ממש גאולת פורים זה לגאולתינו האמתית והשלימה ע"י משיח צדקינו. לחיים, לחיים ולברכה. /מקום החתימה/

יום שלישי, י"ב אדר

בצהרים היה כינוס ילדים. הרבי ירד עם הספר הנחות בלה"ק בידו הק'. ובין השיחות עיין בו.

בסוף הכינוס אמר שינגנו "אל תירא" "ועד זקנה" "עוצו עצה", כשניגנו ניגנו בלי מילים, וניגנו משך זמן. לאח"ז ניגש ריל"ג וכ"ק אד"ש אמר לו שינגנו עם המילים. וכך עשו. אך לא ניגנו "ועד זקנה" ואמר כ"ק אד"ש לריל"ג שינגנו "ועד זקנה", וחייך לר' י.י העכט.

בחלוקת הדולרים, כשהנשים היו צריכים לגשת סימן כ"ק אד"ש בידיו הק' שילכו כל האנשים לצד א' כדי שהנשים יוכלו לעבור.

כשיצא לחדרו עמד על הדרך שוטר. והצדיע לו כ"ק אד"ש.

יום רביעי – י"ג אדר, תענית אסתר

בסליחות עשה כ"ק אד"ש עם ידו הק' שינגנו אבינו-מלכנו. היו כאלו שעשו "שש..." כיון שהי' חתן, אבל כ"ק אד"ש המשיך, וניגנו א"מ.

למנחה ירד כ"ק אד"ש בשעה 3:30 לערך, כשבידיו הק' רמב"ם בפורמט קטן, ובחזרת הש"ץ עיין בו כ"ק אד"ש. לאחרי תפילת מנחה הסתובב כ"ק אד"ש ונשען על הסטנדר ואמר שיחת דברי כבושין.

ליל פורים

לקראת תפלה ערבית הותקן לוח עץ גדול (מכוסה במפה) על הסטנדר של כ"ק אד"ש. מסודר באופן מיוחד בצדדים כדי שיוכל להניח המגילה בתוכו – לפועל לא הניח המגילה בתוכו, ורק מעליו.

. למעריב ירד כ"ק בערך בשעה 6:40 בכניסת כ"ק אד"ש לביהכ"נ שרו כל הקהל את הניגון "ויהי בימי אחשורוש" כשכ"ק אד"ש מגביר את השירה בידו הק'.

כעשרים וחמש דקות לערך אחרי התפלה נסע כ"ק אד"ש לביתו כשהקהל שר "ויהי בימי אחשורוש".

ב- 770 התוועדו כל הלילה.

כבר לפנות ערב יצאו התמימים ואנ"ש למקומות שונים ולבתי רפואה, בתי אסורים וכד' כדי לזכות יהודים במבצע פורים.

יום חמישי י"ד אדר - יום הפורים

כ"ק אד"ש בא מביתו בערך בשעה 9:30 , בשעה עשר ירד כ"ק אד"ש לתפלת שחרית מעוטף בטלית ותפילין ובידו הק' המגילה. עלה לתורה לשלישי.

בהמשך הבוקר שלח כ"ק אד"ש ע"י המזכירות משלוחי מנות להר' ישעי' מטלין (כהן) הרש"ד רייטשיק (לוי) ולהר' חדקוב (ישראל).

אגב: בקריאת המגילה ביום וכן בלילה, כשקראו שם המן (בן המדתא וכד') הכה כ"ק אד"ש את המן בהכאות קלות ברגלו - כשרוב פעמים הי' זה ברגלו השמאלית - (הי' מיעוט פעמים שהכה גם ברגלו הימנית). פעמים הכה גם את המן כשלא נלווה אליו תואר אך כשנקרא בטעם מודגש.

לתפילת ערבית ושחרית נכנס כ"ק אד"ש כשהוא נושא עמו את המגילה נתונה בנרתיק של כסף. לקראת הקריאה פרש אותה כ"ק אד"ש על העץ שהונח על הסטנדר. כ"ק אד"ש קיפל את המגילה לשלושה חלקים, לאחרי קריאת המגילה בעת אמירת "שושנת יעקב" גלגל כ"ק אד"ש את המגילה מסופה להחלתה.

התמימים ואנ"ש יצאו ביום כבלילה הקודם למקומות שונים כדי לזכות יהודים במבצע פורים.

בשעה 3:15 לערך יצא כ"ק אד"ש לתפילת מנחה שהתקיימה בביה"כ הקטן למעלה, וכ"ק אד"ש התפלל בצד דרום (כמו בכל מנחה של ש"ק ויו"ט). לאחרי תפלת מנחה נכנס כ"ק אד"ש לחדרו וכעבור רבע שעה יצא ונסע לביתו. המגילה היתה בידו הק', עטופה בשקית נייר. בצאתו חילק צדקה לילדים רבים, ואף לא' שעמד על מקלות.

בערך 50 דקות לאח"ז חזר כ"ק אד"ש מביתו, ושוב חילק צדקה לכמה ילדים שהיו עומדים שם.

כשיצא כ"ק אד"ש לביתו וכשחזר נגנו "ויהי בימי אחשורוש" כשכ"ק אד"ש מגביר את השירה בידו הק'.

התוועדות

בשעה 9:30 נכנס כ"ק אד"ש להתוועדות.

בין השיחות נגש ר' זלמן גורארי' לכ"ק אד"ש וביקש ברכה עבור הגרז"ש דווארקין, ואמר כ"ק אד"ש אמן. ר' שלמה קונין הביא גביר א', ובין השיחות נגש עמו לכ"ק אד"ש. בין הדברים אמר כ"ק אד"ש להגביר שר' ש.ק. גם הוא יכול להגיד לחיים כיון שהוא גם יהודי. גם אמר כ"ק אד"ש להגביר - "שיהי' בשלום". הלה לא הבין את הכוונה בזה. ושמעתי שכבדרך חזרתו של אותו גביר לביתו הייתה לו תאונה עם הרכב, וכל האנשים שהיו שם ניזקו, חוץ ממנו ומאשתו. [ואז הבין כוונת הברכה].

דיבר בחריפות על הגזירה האיומה של "מיהו יהודי". וכן דיבר על המצב באה"ק בחריפות. – יש לציין שזה כבר זמן רב שכ"ק אד"ש לא דיבר ע"ז, ועכשיו כשדיבר הי' זה מחמת שבאה"ק אירעו כו"כ ארועים לא טובים כשכמה אנשים נהרגו, וכו'.

גם אמר כ"ק אד"ש בנוגע ל"מיהו יהודי" שאם יש אנשים שיש להם קשר ל'בית הלבן' אע"פ שזה משום 'ביזנעס" וכיוצא בזה, אך כיון שיש להם קשר הרי זה ראי' שזה משום שיכולים לפעול ע"ד תקון החוק.

בסוף ההתוועדות נגנו הניגון "וידעו כי אתה וכו'" וכ"ק אד"ש עודד בידיו הק' באופן שאין לתאר. באמצע הורה לר' מאיר אבוחצירא לשרוק והי' שמחה עצומה מאוד, ניגון זה נמשך כחמש דקות.

אח"כ אמר בנוגע להטנקיסטים וכו', ואמר שיהי' בפועל ה"וידעו כי אתה" ובשמחה וטוב לבב. וסיים בקול רם "לחיים".

עד דלא ידע – בסוף הפארביינגען

ההפתעה הגדולה של התוועדות זו אירעה בסיום ההתוועדות דוקא. א"א לתאר זאת על נייר!!!

כ"ק אד"ש הכריז: "אזוי ווי מ'גייט מאכן ברכה אחרונה – די וואס ווילן זאגן לחיים אויף משקה, זאלן גלייך אריינכאפן! בזריזות גדולה. און איינער איז כדאי ער זאל זיך מתנדב זיין און זאל פראווען "עד דלא ידע" מוציא זיין כל הקהל כולו". (כיון שהולכים עכשיו להגיד ברכה אחרונה – אלו הרוצים להגיד לחיים על משקה עכשיו שיעשו כן מיד ובזריזות הכי גדולה, וכדאי שא' יתנדב ע"ע לשתות עד דלא ידע ויוציא את כל הקהל כולו).

כמובן שמיד התחילו כולם לומר לחיים, ונעשה מהומה גדולה והי' "זייער פריילאך און לעבעדיק"' – וכ"ק אד"ש ענה לכולם "לחיים ולברכה". אח"כ שרו "איי וואדיעמיע", וכ"ק אד"ש אומר כל הזמן "לחיים ולברכה" בשמחה עצומה. ומעודד השירה מאוד חזק בשתי ידיו הק' באופן שא"א לתאר, וכל הקהל הי' מאד בשמחה וכו'.

לפועל לא לקח אף א' על עצמו להוציא כל הקהל כולו ב"עד דלא ידע". וכ"ק יצא והתחיל "כי בשמחה".

כל אותו הלילה התוועדו ב 770 עד הבוקר. כולם שתו משקה בלי הגבלות והי' שמחה גדולה.

כ"ק אד"ש נסע לביתו מיד אחרי ההתוועדות.

יום שישי, ט"ו אדר – שושן פורים

כ"ק אד"ש נסע לאוהל, וחזר כשעה לפני השקיעה בערך. לא התפלל מנחה בציבור. כשהלך לספרי' ניגנו "וביום שמחתכם" וכ"ק אד"ש עשה עם ידיו הק' מאד חזק להגברת השירה.

בקבלת שבת בלכה דודי, עודד בידו הק' שישירו חזק יותר הניגונים, ולאחרי הפיסקא בואי בשלום, המשיך את השירה משך זמן ארוך.

כשהלך לספרי' ( 8:30 ) עשה בידו הק' להגביר השירה מאד חזק.

יום ש"ק, ט"ז אדר – פר' כי תשא:

בבוקר הגיע כ"ק אד"ש בשעה 9:30 לערך. כשנכנס לג"ע התחתון אמר לר' יוסף וואלדמאן שעמד שם (בד"כ אומר לו כ"ק אד"ש את ה'רש"י' שידבר בההתוועדות) "די רש"י וועט זיין "ויעבור ה' על פניו".

כשנכנס כ"ק אד"ש לתפילת שחרית (בשעה 10:00 ) כשעבר ליד ריל"ג במקום לומר כרגיל כשיש התוועדות "ס'וועט זיין א פארבריינגען", אמר "די פרש"י וועט זיין "ויקרא בשם ה'".

על הרש"י שאמר כ"ק אדמו"ר להר' וואלדמאן (ד"ה "ויעבור ה' על פניו") כבר דיבר אד"ש כמה פעמים (בתשמ"א ועוד), ושמעתי שריל"ג אמר לכ"ק אד"ש לפני שירד לתפלת שחרית, שכ"ק אד"ש כבר דיבר על דרש"י זה כמה שנים לפנ"ז. ולכן כשירד כ"ק אד"ש לתפלת שחרית החליף את הרש"י לרש"י אחר.

במשך תפלת שחרית עיין כ"ק אד"ש בקובץ הערות וביאורים דאהלי תורה. בקריאת התורה כשהגיעו לי"ג מדות הרחמים עמד כ"ק אד"ש ונשאר עומד עד סוף קריאת התורה, עלה למפטיר כרגיל.

התוועדות ש"ק

ההפתעה הגדולה של פורים התרחשה בהתוועדות זו של ש"ק:

התוועדות זו היתה מאד מיוחדת, ומאוד שטורעם'דיק ולעבעדיק, יוצא מן הכלל לגמרי – בעיקרה היתה ההתוועדות כהמשך מפורים. בהתוועדות זו היו גילויים שלא הי' כמותם כבר שנים. אפילו השיחות היו שלא כרגיל כלל וכלל.

כמובן אי אפשר לזכור כל מה שהיה (מפני ריבוי הפרטים) - אבל בל"נ ובעזהשי"ת אשתדל לכתוב כל מה שאני זוכר.

להתוועדות ירד כ"ק אד"ש (עשר דקות מאוחר מהרגיל) ב 1:40 . עשה קידוש (כדרכו בק'). ר' יואל כהן התחיל הניגון של השנה "וידעו כי אתה וגו'" – כבר פה התחילו כולם לראות שזה לא כרגיל כלל וכלל. כבר בניגון הזה עשה כ"ק אד"ש הרבה עם ידיו הק' באופן יוצא מן הכלל, ושלא כרגיל כלל וכלל.

השלמת ענייני הפורים בשבת

תוכן השיחה הראשונה הי'. שאע"פ שלכאורה לא מצינו בשבת זו שום ייחודיות, הרי בהכרח לומר שכן ישנם כמה דברים מיוחדים. והם: א) שבת זו היא "ויכולו" דימי הפורים. ב) ימי הפורים סמוכים ממש לשבת. ג) יום הט"ז בחודש שייך במיוחד לפורים, כיון שמצינו בגמ' שצריך לשלול יום זה שאסור לקרוא בו במגילה, מה שלא מצינו על ימי חודש ניסן למשל, וזה עצמו ראי' שיום זה יש לו שייכות מיוחדת לפורים.

והנה, תוכן ענין השבת הוא תענוג, ולכאו' הוי סתירה לפורים שענינו הוא ענין המסי"נ. והביאור הוא שהתענוג דשבת זו הוא תענוג כזה שבא לאחרי המס"נ, היינו שענין המס"נ חודר לכל כוחות האדם עד לכח התענוג, ולכן לאחרי פורים דוקא צריכים לעסוק במס"נ בענין המבצעים באופן של עד דלא ידע.

מסירות נפש על מבצעים

אח"כ קישר זאת לסיפור כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אודות מה שקיבל אדה"ז מר' מרדכי הצדיק ששמע מהבעש"ט – "עס קומט אראפ א נשמה אויף דער וועלט, און לעבט אפ זיבעציג אכציג יאר צוליב טובה טאן א אידן בגשמיות ובפרט אין רוחניות". וביאר כ"ק אד"ש ההוראה מסיפור זה בק"ו מר' מרדכי הצדיק, שעבודתו היתה בתכלית ההפלאה וכ"ש לאנשים כערכנו שכמה שיפליג במעלת עצמו לא יחשוב שמעלתו היא כר' מרדכי הנ"ל.

וסיפר כ"ק אד"ש: מספרים על אחד שנהג ל'הדר' בהכרת מעלת עצמו שנטפלו אליו כמה חסידים והשכיבוהו על השלחן" ויש אומרים אז מ'האט אים אויך אריינגעצימבלט.." הדבר הי' בפורים כך שיכול הי' לתלות זאת בכך שהיו נמצאים במצב של "לבסומי עד דלא ידע". לאחר שגמרו המלאכה, נעמד הלה ואמר: בשלמא על הכבוד שלי יכול הנני למחול במחילה גמורה, אבל על "כבוד התורה" אינני יכול למחול. (כשאמר כ"ק אד"ש המילים בשלמא כו' חייך מאוד).

בהמשך האריך כ"ק אד"ש לדבר, על הצורך למסור את נפשו ולהניח את תורתו ועבודתו כדי לעשות טובה ליהודי ברוחניות. ומכיון ש"לא איתנו יודע עד מה", ומהי הפעולה אשר לשמה ירדה נשמתו לעוה"ז – הרי פשוט שיש להשתדל ולהרבות בעניין זה ככל האפשרי.

בקשר לזה סיפר אד"ש את הסיפור המפורסם אודות חסיד אדה"ז ר' יוסף מביעשענקאוויטש, שאמר לו אדה"ז כי "לטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל עגלה מלהיות רב", ונתגלגלו הדברים שלאחרי יותר מעשר שנים, בא' מנסיעותיו פגש יהודי שנתרחק מיהדותו ועשאו ל"בעל תשובה".

והקשה אד"ש, הן אמת אשר ע"מ לקרב יהודי צריכים למס"נ, אך מה התוכן והכוונה בזה שהי' צריך להיות 'בעל-עגלה' המתעסק בסוסים ובתבן, במשך כל כך הרבה זמן, אותו יכל לנצל לתורה ולעבודה, ואפילו להיות "משפיע חסידות", כפי שאכן נצטווה אח"כ!? והפלא הגדול הוא, שאדה"ז לא אמר לו ולא כלום מהי הכוונה שטמונה בזה!

ויש לומר, שהצורך בכל זה הי' כדי לפעול אצלו את הענין ד"לב נשבר". ועכ"פ יהי' הביאור בסיפור הנ"ל איך שיהי' – הרי בנוגע לענייננו רואים מסיפור זה שהי' צורך בענין של ירידה מ"למדן" ל"בעל עגלה", תכלית הביטול, "לא ידע" – ודווקא עי"ז השלים את הכוונה, כולל – שעי"ז נתעלה אף הוא לדרגא נעלית יותר, ובלשון אדה"ז: לטובת נשמתך!

כן הוא בעבודה ב"מבצעים" – אין ברירה אלא לעסוק בזה, אבל ההתעסקות בזה היא "כפי שכפאו..." – אינני רוצה לסיים את הלשון... מכיון שמדובר כאן בכפי' שנעשית ע"י יהודי, בשליחותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר "גלה סודו אל עבדיו הנביאים"!...

ואף שכבר התרוצץ בכל הרחובות, ועסק בעניני מבצעים, ובנוגע לפועל – לא ראה פרי טוב בעמלו, לא "נס פורים", ולא "כי תשא את ראש בני ישראל!" – הנה על זה באה ההוראה מיום השבת שלאחרי פורים – שהעבודה בכל עניני ה"מבצעים" צריכה להיעשות מתוך תענוג, שבזה – ב' פרטים: (א) מס"נ זו חודרת בכל מציאותו, היינו, שזוהי כל מציאותו ובזה הוא התענוג שלו, (ב) מובטח לו שסוכ"ס יראה את העילוי שנפעל ע"י עבודה זו – הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת.

לסוף אמר: ההוראה בפועל ממש הוא שצריכים לסגור הגמרא או הספר חסידות ולרוץ לעסוק בענייני מבצעים!

"מחא לו כ"ק אד"ש כפיו במהירות גדולה"

שיחה ראשונה ארכה כשעה – לאחרי שיחה זו ניגנו "ויהי בימי אחשוורוש", וכ"ק אד"ש עודד בידיו הק' ממש מאד חזק, והי' זייער לעבעדיק, וסבב ראשו הק' לארבע רוחות הבכנ"ס כמה פעמים.

באמצע השירה הורה לר' שטיינמיץ שי' לומר לחיים – הנ"ל לקח כוס קטנה ורצה להגיד לחיים! אבל כ"ק אד"ש הורה לו בידיו הק' שהכוונה היא לכוס גדולה דווקא. הלה אמר לחיים על כוס גדולה ושתה לאט לאט. לאחרי שגמר הורה לו כ"ק אד"ש בידיו הק' שיאמר עוד פעם לחיים על כוס גדולה, ואכן עשה כך ושתה לאט לאט כי היה קשה לו לשתות. בכל העת ששתה את הכוסות, הביט בו כ"ק אד"ש עם חיוך על פניו הק', וסבב את ידיו הק' להגברת השירה. כשגמר לשתות את הכוס השני', מחא לו כ"ק אד"ש כפיו במהירות גדולה! כעין נתינת תודה. וכ"ז הי' בחיוך רחב על פני כ"ק אד"ש – אח"כ עודדו עם ידיו הק' להגברת השירה.

אח"כ באמצע השירה סבב כ"ק אד"ש את שני ידיו הק' יחד באופן חזק ומהיר ביותר על משך זמן קצר, ובכלל היה אז כ"ק אד"ש 'זייער לעבעדיק' – 'פריילאך', וסבב את ראשו הק' לד' הרחות, תוך תנועות נמרצות בידיו הק'. א' הילדים עודד עם ידיו מאד חזק, וכ"ק אד"ש עודדו באופן מרוצה. השירה ארכה כ 15- דקות בערך.

"עד דלא ידע" לסופרים ולרבנים

אח"כ אמר: בהמשך להמדובר לעיל שבשבת שלאחרי פורים נפעל הענין ד"ויכולו" - העילוי והשלימות, עד לתכלית השלימות דכל עניני הפורים, הרי מובן, שזהו הזמן המתאים להשלים את כל הענינים שמסיבות שונות החסירו בימי הפורים.

והנה, א' הענינים העקריים בימי הפורים הוא – הציווי ד"מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע"... ולכן, אלו שלא קיימו ציווי זה בימי הפורים, מאיזו סיבה שתהי', יכולים להשלים זאת ביום השבת שלאחרי הפורים.

ובמיוחד נוגע הדבר לאלו שעוסקים במלאכת הקודש, מלאכת שמים – אשר מכיון שמלאכה זו דורשת דעה צלולה ומיושבת, יש להם "תירוץ" שלא יכלו לקיים את הציווי ד"עד דלא ידע". ולדוגמא: "סופר", שמלאכתו מלאכת שמים, צריך להזהר בכתיבת האותיות בתכלית הדיוק, ועד כדי כך שאפילו נקודה קטנה בלבד נוגעת ביותר, ועד כדי כך שאם יתחלפו האותיות – הרי זה מחליף עולמות!!!

ובמילא, כאשר באים ימי הפורים - נזהר בתכלית שלא יבוא למעמד ומצב ד"עד דלא ידע", ונזהר בזה לא רק כאשר צריך לעסוק במלאכת שמים זו, אלא מכיון ש"מצוה גוררתה מצוה" – נזהר בזה במשך כל המעת-לעת כולה, גם ביום וגם בלילה...

תקוותי שהסופר שאליו מכוונים הדברים – יבין ויזדרז בעצמו להשלים את הענין ד"עד דלא ידע", ולא יאלצני לפרש את שמו ושם אמו. ויה"ר שעי"ז תהי' לו הצלחה בעבודתו במלאכת שמים במשך כל השנה כולה – בנוגע לכשרותם של כל ספרי התורה, ובמיוחד בכתיבת ספרי תורה הכלליים שתכליתם ומטרתם לאחד את כל בנ"י.

מיד אחרי השיחה (שארכה כעשר דקות) פנה כ"ק אד"ש להסופר הרב צירקינד שי' ורמז לו לומר לחיים – הנ"ל לקח כוס קטנה ורצה להגיד לחיים – אבל כ"ק אד"ש רמז לו עם ידיו הק' שהכוונה הוא לכוס גדולה דוקא, וכך עשה. מיד אח"ז פנה אליו כ"ק אד"ש ורמז לו בשתי אצבעותיו הק' לומר פעם שני' לחיים על כוס גדולה, וכך עשה ואמר לחיים. כ"ק אד"ש ענה לו "לחיים ולברכה".

כל הזמן הנ"ל הי' כ"ק אד"ש מביט על הסופר עם חיוך על פניו הק', כשבידו הק' מגביר את השירה.

ניגנו "איי וויאדיעמיע" – וכ"ק אד"ש הגביר את השירה כל הזמן בידיו הק' באופן נורא – אח"ז החליפו את התיבות ל"ווי וואנט משיח נאו" - וכ"ק אד"ש כנ"ל הגביר את השירה באופן שאין לתאר.

אח"כ אמר: בהמשך להאמור לעיל, ישנו סוג נוסף שגם אצלם מודגש הצורך לנצל את יום השבת כדי להשלים את החיוב "לבסומי בפוריא עד דלא ידע" – רבנים מורי-הוראה בישראל, שצריכים להיות תמיד בדעה צלולה, כדי שיוכלו להשיב לשואלים, שהרי שתוי אסור בהוראה. – כיצד יכול לקיים את הצווי ד"לבסומי בפוריא עד דלא ידע" – טוען הוא – בידעו שכל רגע עלולה להגיע אליו שאלה שיצטרך לפסוק בה!

אילו הי' רב בקהלה קטנה – הי' שייך שיקבע זמן מיוחד שיכולים לשאול אצלו שאלות, ואז הי' יכול למצוא זמן כדי לקיים את הציווי "לבסומי בפוריא", אבל מה יכול לעשות – טוען הוא – כשמריצים אליו שאלות מכל קצווי תבל?!... וכי הוא יכול להגביל את כל העולם כולו שיפנו אליו רק בזמן מסויים?!... אין לו ברירה אלא להיות "מפוקח" (ניכטער) במשך כל היום כולו!

ומה שצריך לקיים את הציווי ד"עד דלא ידע" - נוהג הוא כדעת הפוסקים שיכולים לצאת יד"ח "עד דלא ידע" עי"ז ש... הולך לישון, ובפרט – כשישן "שינה עמוקה" שאז - "לא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן".

ולכן, העצה היעוצה – להשלים את החיוב ד"עד דלא ידע", ביום השבת שלאחרי פורים, שהרי ביום השבת בלאו הכי אינו עוסק בפסקי דינים, מכיון שאין דנים בשבת.

כאן דיבר אד"ש כמאסר המוסגר, אודות אלו שפועלים שלא כדבעי, בנוגע ליהודי רוסיה, על אף שלא שימשו מימיהם בהוראה.

ואח"כ אמר: ונחזור לעניננו, שאותם רבנים שהיה להם תירוץ שלא לקיים את החיוב "לבסומי בפוריא עד דלא ידע", יכולים וצריכים להשלים זאת ביום השבת שלאחרי הפורים. ובפרט שענין זה נוגע גם ל'בעלי-בתים' שלהם: כאשר הבעה"ב רואה שבמשך כל המעל"ע דפורים היה הרב מפוקח לגמרי – הוא ראה אותו בביהכ"נ בעת התפלה וקריאת המגילה, ואח"כ בא לביתו לתת לו "משלוח מנות", וליוה אותו ונתן לו את כל הכיבודים וכו', וראה שבמשך כל הזמן הי' הרב מפוקח לגמרי, ולא ניכר עליו ענין של "לבסומי" כלל. הנהגתו היתה בתכלית המתינות, ועד כדי כך שאפילו המיבטא "אקצענט" שלו הוא בתכלית הדיוק בהתאם לכללי הדקדוק.

וא"כ חושב הבעה"ב לעצמו – אם הרב, שצריך להדר במצוות יותר ממני, אינו מוצא לנכון לקיים את הציווי "לבסומי עד דלא ידע", אני עאכו"כ! ומכיון שכן, צריך הרב להבהיר לבעלי בתים, שלא יחשבו שאין צורך ח"ו לקיים את הציווי "לבסומי עד דלא ידע", אלא שהוא, בתוקף מעמדו בתור רב, שצריך להשיב ולפסוק שאלות בתורה – אין לו ברירה, ואינו יכול לקיים ציווי זה. ולכן צריך הוא להראות להם שבשבת שלאחרי פורים, כאשר אינו צריך להשיב ולפסוק דינים – אזי משלים הוא את הציווי ד"לבסומי עד דלא ידע"!

בסיום השיחה לימד אד"ש "זכות" על אותם רבנים, ממה שארע אביו ר' לוי'ק, שה'מתנגדים' הלשינו לשלטונות, ע"כ שהוא שתה יי"ש לשוכרה ואח"כ רקד עם סנדלר...

העכברים ועקרת הבית

אח"כ דיבר כ"ק אד"ש בנוגע לגזירת מיהו יהודי, שבתקופה האחרונה רואים שמהרבנים הספרדים נוספו צרות בענין זה וכו', והוסיף "אין כאן המקום להאריך בדבר המבהיל שהוא היפך שבחם של ישראל, ובפרט שישנם כאלו שממתינים בקוצר רוח מתי ישמעו איזה דבר שיוכלו לנצלו אח"כ כדי לגרום לענין של מחלוקת בישראל.

"במהלך ההתוועדות, שנמשכת כמה שעות, מדברים ריבוי דברי תורה, וכ"ז לא מעניין אותו, הדבר היחידי שמעניין אותו בכל ההתוועדות, הוא שמא יצליח לשמוע משהו שיוכל אח"כ לנצלו בכדי לעשות שמח...

והמשיך: "יש לומר ע"ד הצחות מה דאמרי אנשי, שעכברים מהווים דבר בלתי רצוי, וכפי שרואים במוחש שעקרת הבית עושה כל המאמצים להשמיד ולבער את העכברים מביתה. מלבדה יש עוד מי שרודף את העכברים והוא החתול. אבל יש חילוק גדול בין רדיפת עקרת הבית את העכברים לבין רדיפת החתול. עקרת הבית אינה רוצה שישרצו העכברים בביתה אבל החתול רוצה לעשות מהעכברים דם ובשר כבשרו.

ועד"ז בענייננו שישנם כאלו שמחכים וממתינים אולי ישמעו איזה משהו שיוכלו לנצלו בכדי לעשות "שמח" במחנה ישראל.. כמו אותו חתול שרודף אחרי העכבר בכדי שיהי' לו שמח ויהי' העכבר דם ובשר כבשרו..

ולכן אין להעריך בדברים האלו והטעם שכן מזכירים אודותם הוא משום שכולי האי ואולי תועיל פעולת הדיבור דעקימת שפתיו הוי מעשה".

לאחר דברים אלו המשיך אד"ש ואמר: "בהמשך להמוזכר לעיל אודות חלקם של הספרדיים בזה [בקשר עם תיקון החוק ד'מיהו יהודי']– הרי מכיון שנמצא כאן רב של קהילה ספרדית, הנה לכל לראש ימלא מה שהחסיר בקיום הציווי ד"עד דלא ידע", ובפרט שאין לו לחשוש שמא יראוהו במצב של עד דלא ידע – מכיון שבני קהילתו אינם נמצאים כאן. והעיקר שישתדל לפעול בכל יכולתו על הספרדים הנ"ל במוגע לתיקון חוק מיהו יהודי.

וכמובן שאותו רב שאליו מכוונים הדברים, לא יאלצני להזכירו בשמו, אלא ימהר לקיים הענין דעד דלא ידע, ולא יקרה דבר אפילו כאשר יצא בריקוד חסידי באם יהי' הדבר אפשרי מצד הגבלות המקום.. ועכ"פ ינגן א פורים'דיקער ניגון מתוך שמחה רבה".

אחר הדברים האלו הורה אד"ש להרב העכט שיאמר לחיים על כוס גדולה, ואח"כ סימן לו בשתי אצבעות שיאמר לחיים פעם נוספת, וכשגמר הכוס השני', החל אד"ש לנגן "אין אדיר" ועשה מאוד חזק בשתי ידיו בשטורעם גדול שאין לתאר, ועודד השירה בראשו הק' בתנועות לד' רוחות ביה"כ.

וכמובן שהי' מאוד לעבעדיק והקהל שרו הניגון "אין אדיר" בתוקף, ואד"ש עודד כל הזמן הגביר את השירה באופן נורא. אח"כ הי' מאמר כעין שיחה ד"ה כי תשא את ראש. אח"כ ניגנו ניגון וכ"ק אד"ש עיין בהחומש כשכל הזמן עושה בראשו תנועה להגביר השירה וכו'. וכן פעם א' עשה גם עם היד אף שהי' באמצע להסתכל בחומש.

שהספרדים והאשכנזים יאמרו לחיים

אח"כ שאל שאלות ברש"י ד"ה ויקרא בשם ה'. ואח"כ אמר: בנוגע לשאלות ברש"י שנשארו מהשבת שעברה עבור המשתתפים בההתוועדות שיתרצו, באופן ד"תן לחכם ויחכם עוד", הרי תירצו כו"כ תירוצים ועוד מעט נראה אם התירוצים שתירצו אכן מיישבים השאלה או שצריכים עדיין להענין ד"תן לחכם ויחכם עוד"..

אחר זמן אמר שהתירוצים אינם מיישבים השאלה, וביאר בפרטיות מדוע, ולבסוף ביאר כ"ק השאלה בעצמו.

אח"כ אמר, שאמנם התירוצים שכתבו מיישבים כו"כ שאלות אחרות, אך ה'קלאץ קשיא' שנשאלה ע"ז לא תירצו מאומה. ואח"כ הוסיף: ומ'קלאץ קשיא' אחת לחברתה: בהמשך להמדובר אודות הרב של הקהילה הספרדית, שישלים את הציווי ד"לבסומי עד דלא ידע" מתעוררת קלאץ קשיא, מדוע רק הרב? ומה עם שאר הספרדים שאינם רבנים? ובכן, ראוי שיעשו כן כל הספרדים הנמצאים כאן . ובפרט שנמצא כאן הזוכה בגורל ממדינת צרפת, שכיון שבא לכאן בשליחותם של כל המשתתפים בהגורל, מובן שהפעולה וההנהגה שלו קשורה ושייכת עם כל אלו שבשליחותם בא לכאן.

אינני יודע אם הוא יודע אידיש אם לאו, ועכ"פ יתרגמו לו את הדברים לצרפתית או ללשון הקדש, והעיקר שיאמר לחיים, ויחד עימו כל הספרדים הנמצאים כאן.

אח"כ אמר: "איפה הם הזוכה בגורל, שיאמרו לחיים!". והוסיף: "שיאמרו להם בצרפתית". ואז קם א' והכריז בצרפתית שהזוכה בגורל יאמר לחיים. ואמר לו אד"ש שיכריז שכל הספרדים יאמרו לחיים! וכן עשה. כהנ"ל לקח משך זמן, ואד"ש אמר בצרפתית שיאמרו יותר מהר, והוסיף יישר כח בצרפתית. ואמרו לחיים ואמר להם אד"ש לחיים ולברכה, ואח"כ התחיל לנגן "האדרת והאמונה". ושרו מאוד בשטורעם ובתוקף גדול.

בזמן השירה ענה לחיים ולברכה לכו"כ ספרדים שאמרו לחיים, וכן עודד השירה בתנועות ידים נמרצות ביותר.

אח"כ שאל השאלות בזהר.

ואח"כ אמר: בנוגע להמדובר אודות אמירת לחיים בכדי להשלים הציווי של "לבסומי עד דלא ידע", – הרי מובן מעצמו שאין זה ענין השייך דוקא לספרדים בלבד, כ"א שגם האשכנזים. ואדרבה: הרי כל הענין דפורים הו"ע דאחדות ישראל ואהבת ישראל, ובלשון המגילה "ישנו עם אחד", ולכן יתאחדו גם האשכנזים עם הספרדים באמירת לחיים ומתוך שמחה גדולה, שלמעלה ממדידה והגבלה, "עד דלא ידע".

ומאמירת לחיים, לחיים ולברכה, אמירה שתהי' באמיתיות וכו' – ימשכו כל עניני הטוב והברכהבגו"ר, לכאו"א מהמתוועדים בתוך כלל ישראל, ועד שבקרוב ממש נזכה לזמן כזה שיהי' כולו משקה, ובלשון הידוע "יה"ר שנזכה לשתות כשיהי' כולה משקה", ביחד עם שמיעת "געשמאקע" דברי חסידות – מפי משיח צדקנו שילמד תורה את כל העם כולו בעגלא דידן ממש.

לאחרי השיחה נעשתה מהומה גדולה, כיון שכולם רצו לומר לחיים. נגנו ניגון וכ"ק אד"ש עודד מאוד חזק בידיו הק'. וענה לכולם לחיים ולברכה. באמצע הורה להר"י יוזביץ' לומר לחיים על כוס גדולה.. הוא רצה לומר לחיים אך לא נשאר יין כי כולם כבר שתו הכל. כ"ק אד"ש הסתכל עליו הרבה זמן וחיכה שיאמר לחיים, ולאחרי זמן הביט בו אד"ש עוה"פ בחיוך על פניו. והנ"ל ניגש לאד"ש לקבל יין מכוסו של אד"ש... אך אד"ש עשה בידו תנועת ביטול, ולא נתן לו מכוסו. הורה לעוד כו"כ אנשים לומר לחיים בכוסות גדולים. הורה לר"ב גורודצקי לומר לחיים לבנו ולחתנו (לפני זמן פרצה שריפה בבית המסחר שלהם..). בינתיים הלכו להביא יין. ומשך כל הזמן הזה הי' אד"ש בשמחה גדולה ועודד השירה בתוקף. גם לכמה ילדים שאמרו לאד"ש לחיים עודדם ביותר. בינתיים הובא יין ונעשתה מהומה גדולה כיון שכולם רצו לומר לחיים. כהנ"ל שהורה להם אד"ש לומר לחיים, אמרו עכשיו כיון שהגיע היין. כל משך הזמן הזה הי' אד"ש בשמחה עצומה ומאוד שטורעם ולעבעדיק שא"א לתאר כלל וכלל. במשך כל הזמן הנ"ל עודד כ"ק אד"ש בידיו הק' להגברת השירה.

ר' אשר ששונקין מספר באמצע ההתוועדות

ר' אשר ששונקין שי', א' מזקני אנ"ש שהי' במאסר משך הרבה שנים ברוסיא, השתכר קצת (הי' לו יי"ש ושתה כבר מהשיחה השני' כשאמר אד"ש שה'סופר' יאמר לחיים), ובאמצע השירה הכה על השולחן וצעק "אני הוא הזוכה בגורל מרוסיא" וסיפר סיפור שקרה איתו ברוסיא, שחקרו אותו במשפט ושאלו אותו על הצדיק מליובאוויטש... – סיפר באריכות עם ריבוי פרטים כשכל הזמן אד"ש מביט עליו ומקשיב להסיפור. וכשגמר אמר לחיים וענהו אד"ש לחיים ולברכה.

אח"ז אמר אד"ש "אויב ער געדיינק אלע פרטים פון יענער סיפור דארף מען פרעגן א רב צי ער האלט שוין בא "עד דלא ידע". (אם הוא זוכר כל פרטי הסיפור יש לשאול רב אם הוא אוחז כבר בעד דלא ידע).

אח"כ הלך ר' אשר הנ"ל ריקוד עם שפערלין שי' לצד כ"ק אד"ש. כ"ק אד"ש סובב ראשו הק' לעברם וסימן לר"ע חזנוב שיצטרף עמהם בריקודם, ואכן הצטרף. וכ"ק עודד בידו הק' לעברם מאוד חזק, והי' זייער לעבעדיק. גם כעת סובב כ"ק את ראשו לארבע רוחות ביה"כ, ועודד השירה בידו הק'. אח"כ התחיל עוה"פ הנ"ל לצעוק והכה על השלחן אבל הקהל לא הניחו לדבר. וניגנו מאוד חזק כדי שלא יבלבל הסדר דההתוועדות. ריל"ג כעס עליו מאוד ועשה לא סימנים שיפסיק. אח"כ החל ריל"ג לילך לכוונו (הי' בצד השני) כדי להפסיקו, וכ"ק אד"ש סובב אליו ראשו הק' ועשה לריל"ג בתנועת ביטול כאומר שיניחהו. וחייך אליו.

הקהל המשיך לנגן חזק כדי שלא יפריע הנ"ל. ואז אמר כ"ק אד"ש: "וואס וועט אייך העלפן אייער זינגען, און אייער שטערן אים, אז ער האט זאכן וואס ער מוז דערציילן" (מה תועיל לכם השירה שלכם, וההפרעה שאתם מפריעים לו, בשעה שיש לו דברים שהוא מוכרח לספר).

גם אמר: "אויב ער איז אזא מצב ווען ער האלט ביי 'ידע', קען מען זיך פארשטעלן וואס וועט זיין ווען ער וועט האלטן ביי 'לא ידע'".. (אם הוא בכזה מצב כשהוא אוחז ב"ידע", ניתן לשער מה יהי' כשהוא יאחז ב"לא ידע"..).

וחזר אמר: "במילא, וויבאלד אז מען האט נאך א סאך זאכן צו פארענדיקן, במילא דארפמען וואס שנעלער אריינכאפן דאס צו משלים זיין". (וכיון שיש לו עוד הרבה דברים לסיים, במילא צריכים כמה שיותר מהר לחטוף ולהשלים אותם). גם אמר: "אויב מען וועט אויסהערן אלץ וואס ער האט צו דערציילן וועט מען ניט האבן קיין צייט צו פארענטפערן די רש"י" (אם ישמעו כל מה שיש לו לספר לא ישאר זמן ליישב הרש"י).

כל מה שאמר אד"ש הי' זה עם חיוך על פניו הק'. גם לאלו שניגנו חזק שלא יהי' יכול לדבר הורה אד"ש בידו הימנית שיפסיקו. כמובן שכ"ז הי' מאוד שמח, ומשך 15 דקות עשה כ"ק אד"ש בידיו הק' להגברת השירה. אח"כ ביאר אד"ש הרש"י והרמב"ם.

לאחמ"כ נתן משקה להתוועדות בטברי' בקבר הרמב"ם, להזוכה בגורל רלוי"צ ראסקין מאה"ק, וכן להוועדה לדוברי עברית של זלמנוב. אח"כ ביאר הרש"י דשבוע העבר כשידו הק' מעל לשלחן והיא מתנענעת כל הזמן לפי תוכן הדברים.

אח"כ הכריז אד"ש אודות ברכה אחרונה.

הי' אחד שלקח השעון שאצל אד"ש כי חשב שכל הקודם זוכה גם בזה (ולא ידע שזה שעון של בערל יוניק) ועשה לו אד"ש בסימן של תמיהה והייתכן. ההתוועדות הסתיימה בשעה 6:15 אחרי השקיעה.

שמעתי שכשהלך אד"ש למקומו למנחה תמה בידו לעבר כמה אנשים כאומר מדוע לא אמרו לחיים.

כ"ק אד"ש לא עלה לתורה.

ריקודים עצומים אל תוך הלילה

מיד לאחר מעריב (לאחר הבדלה) יצא כ"ק אד"ש לחדרו כשהקהל שרים ניגון הקפות לאביו ז"ל.

מיד אח"ז (כשעלה כ"ק אד"ש לחדרו) יצאו כל אנ"ש והתמימים שי' בריקודים וכו' – בכל פינות ביהכנ"ס היו ריקודים וכו'.

מיד לאחרי מעריב נכנס לכ"ק אד"ש ר' בנימין גורודצקי שי'. לאחר משך זמן יצאו אנ"ש והתמימים בריקודים חוץ ביהכ"נ לפני חדר כ"ק אד"ש.

במשך זמן לאחרי זה הובא משקה וכמובן ששתו כולם בלי הגבלות וכו'. הי' זה דבר שא"א לתאר – כל הנ"ל המשיך כמו שעה וחצי בערך – לאחרי זה יצא ר' בנימין שי' מחדר כ"ק אד"ש ומיד אח"ז יצא כ"ק אד"ש להמכונית לנסוע לביתו. באותו זמן שרו את הניגון החדש לי"א ניסן (הולחן על ידי ר' שלום ברוכשטט). כמובן שכולם שרו בחוזק עצום ב"שטורעם" ו"בשמחה עצומה", וכשיצא כ"ק אד"ש עשה כ"ק עם ידו הק', אבל באופן שהי' נראה שאינו כהמשך ההתוועדות. הי' נראה על פני כ"ק אד"ש שמשהו לא בסדר! פניו היו רציניות.

כ"ק אד"ש נסע לביתו בערך 8:10, וכולם המשיכו לרקוד וכו' – בינתיים הובא עוד משקה ואמרו לחיים באופן ד"עד דלא ידע" וכו'. והמשיכו לרקוד בחוץ למשך זמן ארוך – היו כמה שיכורים כמובן, והי' מאד "לעבעדיק".

במשך הלילה (במשך הריקודים והשמחה כו') הגיעה הידיעה שהמרא דאתרא ר' זלמן שמעון דווארקין ז"ל נפטר. כמובן הי' זו ידיעה כואבת ומבהילה – אבל עם כל זה לא הפסיקו הריקודים והשמחה כו'.

ריל"ג הודיע זה לכ"ק אד"ש ע"י הטלפון... היו כמה הוראות...

אגב שכחתי לכתוב שבשעת שר' אשר שי' הי' שיכור אמר רפואה שלימה לר' ז.ש. בן רבקה. וסבב כ"ק אד"ש ואמר "לחיים ולברכה". ובכלל הבינו עכשיו כו"כ דברים שהי' נראה לפנ"ז לכאורה מוזרים.

עכשיו הבינו למה לא ענה כ"ק אד"ש "אמן" לר' אשר שי', ורק אמר "לחיים ולברכה" (בהתוועדות דפורים נגש ר' ז.ג. ובקש ברכה לרפו"ש להרב וענה כ"ק אד"ש אמן).אפשר לקשר זאת גם עם השיחה של שימוש רבנים וכו' – ובכלל אודות רבנים ספרדיים וכו'.

גם מובן עכשיו למה כשיצא אד"ש לנסוע לביתו כנ"ל לא הי' זה בשמחה וכו'.

הריקודים וכו' נמשכו לתוך הלילה. במשך הלילה הדפיסו מודעות אודות הלוי' של ר' ש.ז.ד. שתצא למחר בשעה .1:00

התמימים יצאו להדביק המודעות בשכונת "בורו פארק" ו"פלעטבוש" וכו'. כו"כ בחורים הלכו להגיד תהילים אצל הר' ש.ז.ד. ז"ל. (ביניהם כו"כ שיכורים). הבחורים שנשארו ב 770- התוועדו כל הלילה בשמחה עצומה וכו' ו"בשטורעם" שא"א לתאר.

כמובן וגם פשוט א"א לתאר אותו על הנייר. וכל מה שכתבתי הוא רק חלק קטן ושלא בערך כלל למה שהי' אז.

יום ראשון, י"ז אדר

כ"ק אד"ש בא מביתו בשעה 10:10 בערך. וחילק צדקה לכל הקהל שהי' שם. נסע למקווה בשעה 11:45 בערך. בינתיים הובא הארון של הרש"ז ז"ל להכולל (על יוניון סט.). כשכ"ק אד"ש חזר מהמקווה הי' שם קהל גדול, והי' דחיפות וכו'. כ"ק אד"ש חזר בלויית המשטרה.

כמה מהחבריא קדישא נכנסו לכ"ק אד"ש וקיבלו כמה הוראות אודות הלוי', שמעתי שא' מההוראות הי' שהלוי' תצא מהכולל דרך קינגסטון עד אמצע איסטערן . פארקווי ומשם תחזור דרך 770

כ"ק אד"ש יצא להלוי' בערך בשעה 1:15 וליוה את הארון עד קצת לאחרי בריכת המים הסמוך לקינגסטון. כ"ק אד"ש חיכה עד שנסעו כמה מכוניות... גם רימז לכו"כ שיזיזו הרגליים מהמכוניות (הי' שם דחיפות גדולות). בכלל הי' פני כ"ק אד"ש רציני כל הזמן. וכשדחפו הסתכל כ"ק אד"ש.

אח"כ חזר ל 770- ... נטל ידיו בסירוגין מחוץ לביהכ"נ נגד החצר. ג' פעמים כל יד. נכנס ל- 770 ואמר "ויהי' נועם" בזאל למעלה, על ספסל שהוכן שם.

נסע לאוהל בשעה 2:50 בערך. שמעתי שכשהי' באוהל הלך לראות קברו של הרש"ז ז"ל.

כ"ק אד"ש חזר בערך בשעה 6:30. מנחה ומעריב היו סמוכים. כשנסע לביתו ניגנו "הוא אלוקינו".

יום שני, י"ח אדר

יחידות כלליות להאורחים שי'. היו שלושה יחידויות: לאורחים, בר מצוה, חתנים.

הי' א' שכשעבר ליד כ"ק אד"ש ליקח דולר אמר "ברוך..שהחיינו וקיימנו" וכו', וכ"ק אד"ש ענה על הברכה "אמן".

גם שאל הנ"ל (פ.ג.) ברכה שיהי' לו גוף בריא – ואמר כ"ק אד"ש "אמן". אח"ז אמר כ"ק אד"ש בחיוך על פניו הק' "און די נשמה זאל זיכער זיין געזונט" (שהנשמה תהי' ודאי בריאה).

השיחות לברי מצוה, ולחתנים אמר כ"ק אד"ש כשעיניו הק' סגורות.

כשיצא כ"ק אד"ש מהיחידות עשה עם ידיו הק' כעין תמיהה על משהו – איני יודע על מה עשה. (שמעתי מא' שהי' כמה אנשים בביהכ"נ אז שלא היו להם רשות להיות שם. וע"ז עשה כ"ק אד"ש עם ידיו הק'). היחידות נגמרה בשעה 9:00 בערך. אח"ז נסע כ"ק אד"ש לביתו.

יום שלישי, י"ט אדר

אחרי מעריב כשנסע לביתו עמד ליד הדלת ר' פ. מאה"ק ושאלו כ"ק אד"ש אם כבר קיבל משהו מהמזכירות. אח"ז שאל הנ"ל אם הוא יכול לבוא בשביל י"א ניסן, ואמר כ"ק אד"ש: "ביז דעמאלט וועט משיח שוין קומען און מען וועט אלע פארן צו ארץ הקודש". (עד אז משיח כבר וודאי יבוא ונסע כולנו לארץ הקודש).

אשרי עין ראתה זאת!!!

כל הנ"ל הוא רק על פי מה שראיתי ושמעתי מאז – ובלי אחריות כלל וכלל (נרשם ע"י י.ה.).