אלול תשכ"ד - ר' מנחם מענדל וואלף

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

יום שישי, י"ג אלול - יום רביעי, כ"ה אלול תשכ"ד

מדיה:אלול תשכ"ד - ר' מנחם מענדל וואלף.pdf

יום חמישי, כ"ו אלול תשכ"ד

היום הגיעו אורחים רבים מכל העולם לימים הנוראים ולחגים.

בליל שישי התארגנו בין התמימים והאורחים להתוועדות חסידים לרגל סיום השנה.

יום שישי, כ"ז אלול תשכ"ד

אחר תפילת ליל שבת קודש החלו לשיר. הרבי עודד את השירה וזה גרם לשירים וריקודים משך זמן. אחר כך הכריזו על אמירת תהילים למחרת בשבת מברכים בשעה 8:30.

יום שבת קודש, כ"ח אלול תשכ"ד

ב8:30 נכנס הרבי, תהילים "יהל אור" בידו הק'. אומר תהילים במהירות יחסית. כשגמר (הש"ץ והקהל אחזו בפרק קל) פתח סידור ואמר קורבנות. בשעה 10:30 בערך יצא מביהמ"ד ושב בשעה 11:00. גם הפעם הביא הרבי בידו את התהילים "יהל אור" (בו אמר תהילים בבוקר).

בשעת התפילה כיסה הרבי את פניו, שלא כרגיל. הרבי עמד כל התפילה כשפניו הק' לצד דרום. כשהקהל עמד במזמורים שלפני "ברוך שאמר" – עיין הרבי במאמר שהיה מונח בסידור ("תורה אור") שהביא עמו.

ב"האדרת והאמונה" הורה לנגן תוך שהוא מעיין במאמר שהביא עמו – הפעם לא עייין הרבי בתניא (כבכל שבת קודש) למרות שהיה עמו. אחר כך התפלל וב"קריאת שמע" היה נראה שאוחז עם הקהל.

ב"מפטיר" היו דחיפות איומות ובכל זאת הצלחתי להשתחל למקום קרוב. הרבי אומר בקול ערב ובנעימה מיוחדת. במוסף הורה לנגן "הוא אלוקינו".

ההתוועדות החלה בשעה 1:40. הרבי אמר שתי שיחות ומאמר דיבור המתחיל "אתם ניצבים" [ראה אודותיו ב"לקוטי שיחות" חלק ה' ע' 353]. באמצע אמירת המאמר חש הרה"ח הרב בנימין גורודצקי שלא בטוב, וכשסיים הרבי את אמירת המאמר ניגש חותנו המשפיע הרה"ח הרב שמואל לויטין וסיפר על כך לרבי. הרבי קרא לד"ר זעליגסאן והורה לגשת לרב"ג. הוא עשה כפי שנצטווה ואמר שהכל כשורה. הרבי קבע: "הוא הרי רופא, ואם הוא אומר שזה כלום – אזי אכן אין זה כלום"...

באמצע ההתוועדות הגיש הרב ר' נחום טרבניק בקבוק משקה ששיגרו החבר'ה בכפר חב"ד והגיע לכאן בידי ידידנו הת' משה לויטין על מנת שיימסר לרנ"ט ורנ"ט ימסרהו לרבי. הרבי הגיב: "שיהיה להם הצלחה, ושיאמרו אחר כך "ראו גידולים שגידלתי""...

הרבי הורה לנגן את הניגון ששרים יהודי צפון אפריקה "אין אדיר" ושיר נוסף. השמחה הייתה רבה ממש קפצו לגובה.

אחד האורחים ניגש לרבי לתת משקה, אך הרבי המשיך לעודד ולהלהיב את השירה עד שנסתייימה השירה, אז נענה לו הרבי.

אחר בירך "ברכה אחרונה" וקם ושר בקול רם "כי בשמחה תצאון".

בשיחה הבאה ביקש הרבי שיבחנו את התלמידים בישיבות עד "שמיני עצרת". בקשר לכך סיפר ששמע מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שבשנת תרנ"ז כשביקשו לייסד ישיבת "תומכי תמימים" היו שטענו "הרי ישנה וואלוז'ין?" ונסע אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ל"אוהלים" של אדמו"ר מוהר"ש והצ"צ וחזר וקבע שהוא מייסד את הישיבה. הרבי אמר שעד עתה לא הבין מדוע סיפר לו אדמו"ר חותנו את הסיפור ומהי ההוראה עבורו מסיפור זה ולאחרונה נתחוור לו הדבר. "ביקשתי לפני תקופת מה שיערכו בחינות, והגיבו כפי שהגיבו. אז נזכרתי בסיפור הנ"ל שהלקח ממנו הוא שאין להתפעל ויש לקיים בחינות". הרבי הוסיף "שיפרסמו את ההוראה ברדיו, ויכולים בשם אומרה, ושכך יעשו בכל הישיבות (אולי הכוונה לאו דווקא מאלה הקרובים לחב"ד). ושיקבלו את האמת ממי שאמרה".

ההתוועדות הזו הייתה שמחה במיוחד והכל היה מעניין מאד.

שיחה נוספת הקדיש הרבי ליהודי רוסיה, ובירכם בהרחבה. הרבי ביקש לפרסם את דבריו ושיחלקו ממשקה שנשאר מהתוועדות זו.

ראשון ניגש רבה של מילאנו הרב גרשון מענדל גרליק שעומד הערב לחזור לאיטליה. הוא נטל את הבקבוק, אך הרבי קרא לו ובשחוק אמר לו "ס'פארן דא נאך" [=הרי נוסעים עוד].. מזג לו בתוך כוס "לחיים", ואחר כך אמר שהבקבוק יהיה ב"מרכז" [=חדר המזכירות] ומי שיצטרך יבוא וייטול משם.

אחר תפילת מנחה (למעלה, כרגיל) יצא הרבי לביתו, בדרך עמדו ילדים ושרו "הושיעה את עמך", ועודד את הגברת שירתם בידיו הק'. בדרך ניגש אל הרבי מישהו ודיבר עמו שעה ארוכה. בעצם, כל משך הזמן שהרבי צעד בדרכו לביתו.

קהל רב מבין האורחים מצטופף לחזרה, והיו דין ודברים על נושאים מהותיים שבשיחות משך זמן רב.

יום ראשון כ"ט אלול, ערב ראש השנה תשכ"ה

אמירת סליחות החלה ב7:00. הבחנתי כי הרבי לא הכה על החזה ב"סלח לנו" ואילו ב"אשמנו" – כן הכה. אחר סליחות הלך למקווה. שחרית התפללו במהירות יחסית התפילה הסתיימה בשעה 9:45.

על סטענדר התפילה הנחתי היום, ערב ראש השנה, ספר תהילים והרבי אמר בו את שיעור תהילים היומי. במשך השנה הבאה – תשכ"ה – כשהרבי התפלל לפני העמוד הצלחתי ב"ה לסדר לדאוג שבאותו תהילים יאמר הרבי עוד פעמים רבות, למעשה מעגל כמעט שלם של כל ימי החודש.

בסיום התפילה הכינו ספסלים בסמיכות למקומו של הרבי, כדי שעליהם ישבו זקני אנ"ש כשהרבי יאמר את נוסח התרת נדרים. בסיום התפילה, הסתובב הרבי והביט על הקהל שהצטופף ממש.

הרבי החל באמירה. הזקנים ענו ובאותו זמן הרבי הביט בסידור. כשסיימו אמר הרבי "א יישר-כוח, כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה" וחזר לחדרו. לא עברו דקות וכבר עמד הרבי בפתח חדרו הק' וקיבל פדיונות, משורות ארוכות וצפופות של אנשים. כשמניחים בכף ידו את הפ"נ אומר "שנה טובה ומתוקה" ומביט על הנותן. כשמצטברת בידו הק' ערימה גדולה נכנס לחדרו, מניח את הפדיונות על שולחן ושוב יוצא למפתן חדרו הק' וחוזר חלילה.

אחר-כך נסענו ל"אוהל" וכששבנו זכינו לראות את הרבי יצא מחדרו, בידיו מעטפות גדולות מלאות. נכנס למכוניתו ויצא ל"אוהל" בשעה 12:30. הרבי חזר מה"אוהל" בשעה 5:30.

על פי השמועה (אני עצמי לא נכחתי ב"אוהל" כשהרבי שהה שם) קהל גדול נכח שם כשהרבי הגיע. כולם זזו ופינו דרך שהרבי יוכל להיכנס שם. קריאת הפ"נים הייתה באופן מיוחד. פותח פ"נ, מתחיל לקרוא בצד אחד ומהפכו לשני. כל העת שפתיו ממלמלו ללא הפסק. פעמים קורע את הפ"נ ומניחו בשקית מעטפה צהובה אחת, ופעמים מחזיר הפ"נ לשקית אחרת. מה שברור הוא שאין איש מבין בעניינים שכאלו...

עם שובו, נכנס הרבי לחדרו. הקהל ממתין לתפילת מנחה ובשעה 5:50 נכנס הרבי ל"זאל" הקטן (ביהמ"ד למעלה). לכאורה, במבט שטחי לפחות – תפילת מנחה רגילה. בקדיש בתרא עמד מישהו מאחורי הרבי (במרחק מה) והרבי הביט עליו בעת אמירת הקדיש.