אלול תשכ"ז - ר' אלתר בנימין יהודה לייב ברנשטיין

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

יום ב' ו' אלול

בש"ק שופטים אחר התפילה נודע שיהי' התועדות, לפני שהגבאי הכריז על תפילת המנחה התחיל כ"ק אד"ש ללכת לחדרו. השיחה הא' והב' ביאור על ב' הענינים שהתחילו משבת מברכים אלול בליובאוויטש: א) שהיו קמים בשעה 6 כמבואר בשיחה של אדמו"ר הריי"צ כנז' בהתועדות הקודמת. ב) מה שבשעה 6 המנין הראשון של ותיקין אחז כבר בתקיעת שופר. וביאר ב' הענינים וכן מה שמסיים בהשיחה הנ"ל "אז מיא דארף זיין א מענטש און ניט פארשלאפען" ודייק פארשלאפען שיש הבדל בין שלאפען לפארשלאפען, ששלאפען הפי' שיושן. משא"כ פארשלאפען הפי' שהוא ער אלא שהוא במצב של שינה. כן הסביר שמה שנתב' בהתוועדות כ' מנ"א על פסוק כל המצוה זה שייך לאלול, וביאר את ענין המתחיל במצוה צריך לגומרה. בתוך הדברים הזכיר שאשה כתבה לו שמדברים באמצע התפלה ולא עונים איש"ר. לא הגבאי סיפר זאת אלא אשה, וחושבים שכיון שאוחז ביחו"ע הוא למע' מזה. כן ביאר שמה שנהגו בקיום המצוות בדרך של מצות אנשים מלומדה אפשר לתקן באלול, ותבע להאריך בתפילה ובתחנונים, אפי' א' שמנצל הזמן הפנוי שלו לתורה ולחדש חידושים שגם הוא יאריך. אח"כ היה מאמר בניגון שיחה על פסוק שופטים ושוטרים. אח"כ היה כמה שיחות על הרש"י בפסוק תמים תהי', וההוראה היתה להתנהג בתמימות. והזכיר גם את ענין תומכי תמימים, וגם הזכיר שמה שדובר בהתוועדות של י"ב תמוז בענין של בן שבעים לשיבה ולפי גירסא שניה בן שבעים לזקנה, וכך הדפיסו בהזמנות לחגיגת יובל השבעים ולא עיינו בפרקי אבות, ובאמת זה לא גירסא אחרת אלא נ"א ברש"י לפי' אבות. אחרי תפילת המנחה התחיל לנגן הושיעה את עמך.

יום א' י"ב אלול

בשבת תצא היה התועדות. השיחה הא' התחיל שא' מהר"ת של אלול הוא איש לרעהו ומתנות לאביונים, שזה מן הקצה אל הקצה ז.א. שאלול שייך לאלו שעומדים בדרגת רעהו עד לאלו שהם במצב של אביונים שייך בהם ענין האלול, כמ"ש בלקו"ת המשל על אלול שהוא כמלך הנמצא בשדה וכולם יכולים לראותו רק שצריכים לרצות, וזה כ"א רוצה מצד טבע נפש השני שהיא חלק אלוקה, ואפי' אלו שהם בדרגת נפש יש בהם נפש השני כמ"ש בתניא פ"א שלכ"א יש ב' נפשות אפי' מי שהוא בדרגת נפש, וזה ג"כ מוצאים בפרשתינו שמדבר בב' ענינים מן הקצה אל הקצה: א) כי תצא למלחמה על אויבך שעצם ענין המלחמה הוא ענין של מס"נ, עד כפס"ד הרמב"ם בהל' מלכים שצריך לשכוח על אשה ובנים ורק לחשוב על המלחמה, הגם שנפשו של אדם קשור בהם כמ"ש הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. ב) מצד שני כתוב וראית בשביה אשת יפת תואר וכפי' רש"י שדברה תורה כנגד יצה"ר שזה דרגא פחותה ביותר, ובכ"ז גם מזה יוצא הענין של 'ובכתה את אביה וגו' ירח ימים' שקאי על חודש אלול כמ"ש בחסידות, ולכן ההוראה מזה הוא שאל יאמר אדם נואש לנפשו הגם שעבר כבר שבת מברכים אלול וגם כמה ימים באלול שתקעו שופר וכמ"ש הרמב"ם שענין השופר הוא כמ"ש עורו ישנים משינתכם הקיצו נרדמים מתרדמתכם, ובכ"ז הוא רואה שיצרו הרע הוא בשלימות בכ"ז אל יתייאש. זה בקיצור שיחה הא'.

בשיחה הב' התחיל לבאר שכמו בכללות יש הענין של רעהו ומתנות לאביונים, כך יש בפרטיות אצל כאו"א שענין רעהו קאי על התורה, שכל מי שיושב ועוסק בתורה הקב"ה יושב ושונה כנגדו שזהו ענין רעהו שזה למע' מענין בן. ואביון קאי על מי שחסר לו לא רק בשכל וברגש הלב וברצון ובתענוג אלא גם בעקב, שהוא ענין הקב"ע גם שם הוא דש בעקביו, ואצלו שייך רק הודאה דהודאה, והתחיל לבאר שבאלול צריך להיות עבודת התפילה, כמו שמשמע מפשטות הענין שארבעים יום האחרונים שעמד משה בהר כתוב ואתנפלתי שבפשטות הוא ענין התפילה. ואין מתכוונים שלא יהא סדר בישיבה ויתפלל 23 שעות ושעה אחת ילמוד, אלא שהלימוד יהא חדור מהתפילה ובכל פינה ופינה יורגש האלול, וכשמסתכלים על השעון רואים שרוב היום הוא לומד אלא שחדור מתפילה, וכנהוג בכל ישראל שבאלול מהדרים יותר והחל מאיש"ר לענות איש"ר ולא כאלו וואס קוקען אויף מיר מיט אאפנעם מויל און מיא ענפערט ניט איש"ר, און מיא קוקט אויף מיר אז איך זאל זען ויא זייא ענטפערען ניט איש"ר (שמביטים עלי בפה פתוח ולא עונים איש"ר ומביטים עלי שאני אראה איך שלא עונים איש"ר). וכשצריך להתנהג בכבוד עם השני צריך להיות בפועל ניט שטופען יענעם. וכ"ז צריך להיות בשמחה ק"ו מתומ"צ שצריך להיות בשמחה כ"ש תשובה שמתקן את התומ"צ שצריך להיות בשמחה ולא בעצבות, וואס דורך דעם שלאפט ער והיצה"ר מתלבש בזיידענע זופיצע וצריך לדעת שכל העדר עשי' בא מהיצה"ר. אח"כ היה מאמר ע"פ לא תחרוש בשור וגו' מיוסד על מאמר אדמו"ר מהר"ש מסה"מ תרכ"ז.

אח"כ היו השיחות על רש"י על פסוק למען ייטב לך בשלוח הקן ושאל ב' קושיות, א) יש הרבה ענינים שאין בהם חסרון כיס כגון מצות תמים תהי', מצות ק"ש, וידעת היום. ב) כרש"י כותב שאין בה חסרון כיס כלל, ובגמ' כתוב אין חסרון כיס אלא בעיסה. והתחיל לתרץ שמצות וידעת הוא מצוה קלה שאין בה חסרון כיס, אבל כשמנסה ה"א אתכם לדעת אז זה קשה לקיים. והתחיל לדבר באריכות ע"ז שנותנים כבוד לשני וזה כואב לו כל חייו דאס עגברעט איהם דעם גאנצען לעבען, וזה מבלבל אותו מהתפלה, ולכה"פ אם היה אומר שזה מפריע לו בעבודה אפשר לומר זה אמת או לא אמת אלא ער נארט זיך, אבל כאן הרי אומר שלא מפריע לו אלא כואב לו מדוע נותנים לשני ויש לו טענות על ה' ולכא' הלא אין עוד מלבדו, הוא אומר שזה לא מה' כי טבע הטוב להיטיב וא' משניהם: או שאומר שזה מה' א"כ יש לו טענות שהקב"ה עושה עוול ח"ו, או שאומר שזה לא מהקב"ה בי"ד של מעלה אשם. וכן הזכיר בתוך הדברים שראה את הרבי נ"ע וכן ראה הרבה שנים את אדמו"ר הקודם, וגם הזכיר שהיה לו משפיעים טובים בתומכי-תמימים ואינו יודע שעושים לו טובה לא רוצים לנסותו ביסורים, ולא כמו ברוסי' נסיון ממש אלא נסיון קל הוא חושב שהוא צדיק אומרים לו גיב זיך אטאפ אין ואגען. כל הנ"ל דיבר באריכות גדולה כרבע שעה וחזר הרבה פעמים בשינוי לשון כל פעם והסדר הנ"ל הוא לא מדוייק בקדימה ואיחור. ולכן זה לא מצוה קלה, ולכן מפרש רש"י על שלוח הקן שהיא מצוה קלה ממש, גם דיבר את כל הנ"ל בקול רם ועשה הרבה תנועות עם ידיו הק' שלא כסדר הרגיל, ואח"כ גם תי' למה רש"י מפרש שלא כהגמ', גם הזכיר שלא יודעים הגמ' בחולין ששם מדבר בנוגע לשילוח הקן, חולין איז חולין פאר איהם לערנט ער קדשים, אחרי תפילת מנחה אמר לנגן הושיעה את עמך, בתוך הדברים הנ"ל הזכיר שכבר הי' לעולמים באיוב שהי' צדיק וכשהקב"ה הביא עליו יסורים לא עמד בנסיון, ובדורותינו אפי' על נסיון קל קשה לעמוד בנסיון.

מוצאי ש"ק אור לי"ט אלול

ביום חמישי בלילה התועדו עם התמימים ר' מענדל פוטרפאס ור' אבא פליסקין ר' מענדל דיבר בנוגע על הסתכלות על הרבי, וסיפר ע"ז מר' זלמן משה שפעם קרא לו אדמו"ר הריי"צ ואמר לו משהו וחזר למקומו, ושאלו אותו מה אמר לו הרבי וענה שלא שמע כי כל הזמן חשב מתי יוריד הרבי עיניו הק' מפני המזוהמות. עוד מהנ"ל מה הפי' עז פנים לגיהנם וכי חסרים שם עזי פנים, אלא כיון שבגיהנם ישנם רבנים והמלאכי חבלה מפחדים לטפל בהם, לכן צריכים עזי פנים שיאמרו להם רבי'נקה לייג זיך אוועק אויפין טיש. עוד מהנ"ל שראה מכתב מהרבי שליט"א לא' שהשתמש בלשון אני והרבי הדגיש תיבת אני וכתב למטה היינו היצה"ר. עוד סיפר שהרשב"ץ היה לו ספר חסידות מלוקט מהרבה ספרי חסידות דף מספר זה ודף מספר אחר והיה לומד כמה שעות חסידות. סיפר זה שאצל חסידים בהתועדות לא היו נוהגים להתועד ב"המשך".

ר' אבא סיפר ששמע מהרבי שליט"א פעם בהתועדות שאם בלעם לא היה מדבר היה כובש נבואתו, ז.א. הגם שהוא בלעם בכ"ז צריכים לדבר. ר' מענדל סיפר בנוגע לשתיקה מלה בסלע משתקותא בתרי, שהפי' הוא שכששותקים יש לו רק ב' סלעים משא"כ על כל מלה יש לו סלע ובמשך היום יכול להיות הרבה מלים. עוד בנוגע לזה 'לא מצאתי לגוף טוב משתיקה' ז.א. שלא יוצא שום טוב משתיקה. ר"א סיפר בשם ר' מאיר שמחה חן שג' דברים צריכים לפעול: חסידות, משקה, כסף. חסידות פועל פרום זיין (ר' מענדל חלק ע"ז שלא יתכן פרום) משקה פועל שכרות, כסף פועל שגעון, ואם א' מהנ"ל לא פעל סימן שלא שתה כדבעי ולא למד כדבעי ואין לו כסף כדבעי.

יום ה' כ"ג אלול

ביום ג' דיבר כ"ק אד"ש שיחה לנשי ובנות חב"ד, ודיבר על ענין האלול שהוא ענין התשובה ובפרט מן ח"י אלול ונוסף לזה הרי השנה היא שנת הקהל, השיחה ארכה כשבע דקות.

יום ג' כ"ט אלול

בש"ק (תבוא) הי' התועדות השיחה הא' והב' היו ביאור על תורת הבעש"ט שחודש תשרי הקב"ה מברך וזה נותן הכח לישראל לברך י"א חדשי השנה, כן דובר על ענין של אם יהי' נדחך וגו'. המאמר היה בניגון של מאמר ד"ה אם יהי' נדחך מיוסד על שער התשובה לאדמוה"א, כשהרבי דיבר על ענין של אם יהי' וגו' דיבר כמעט בבכי, כן דיבר לאורחים שיעשו קביעות בלימוד, אמר לחלק להם משקה והסביר שהגם שמשקה זה דבר מאוס בכ"ז אם זה נוגע לעבודה זה מוריד הסירכא. אח"כ היו השיחות על רש"י פסוק ושב וגו'. באמצע הי' הוראה הכתיב גאולה לעצמו שכ"ז שפרט א' של האדם נמצאים בלעו"ז זה לא גאולה וכמו הטובל במקוה ושערה אחת בולטת לחוץ לא נק' טבילה, ומ"מ לא צריך להיות באופן או לגמרי בקדושה ואם לאו יהא בקליפות, אלא צ"ל באופן של מעט מעט אגרשנו, התחיל לנגן ניגון של אביו ואח"כ הושיעה את עמך ואח"כ אמר להתוועד עד ר"ה ד' פעמים, ואח"כ התחיל לנגן כי בשמחה. בליל א' דסליחות אחרי אמירת הסליחות ניגנו הקהל רחמנא והרבי נענע בראשו. בהפטורה בכה בכמה פסוקים.

אור ליום ב' ה' תשרי תשכ"ח

בסליחות של ער"ה ניגנו רחמנא והרבי נענע את ראשו, כשעה וחצי אחרי הסליחות התפלל הרבי בצבור ואח"ז הי' התרת נדרים, הרבי עמד וכמה זקנים ישבו ליד השולחן וכשגמר אמר "א גוט יאהר כתיבה וחתימה טובה שנה טובה ומתוקה", אח"כ מסר כ"א פ"נ לרבי.