בדרך לכיבוש העולם - ה: ביסוס המוסדות: "מרכז לעניני חינוך" "מחנה ישראל" ו"קה"ת"

מתוך Yomanim

גרסה מתאריך 01:03, 26 בינואר 2010 מאת MendelMamesh (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בקייץ תש"י ייסד הרבי את ה"וועד להחזקת המוסדות מרכז לעיני חינוך, מחנה ישראל, וקה"ת", שעד אז עמדו בסכנת קריסה * הקמת ה"ועד" היתה גם קשורה לקבלת הנשיאות, כאשר העומדים בראשו יודעים כי "הדבר נוגע לכללות אנ"ש וקיום עדת החב"ד"

תוכן עניינים

"חיבה יתירה"

מיום בוא הרבי לארצות-הברית, בכ"ח סיון תש"א, התחילה תנופה חדשה בהחזקת והפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות, כאשר הרבי הריי"צ ייסד שלושה מוסדות מרכזיים: "מרכז לעניני חינוך", "מחנה ישראל" ו"קה"ת", ומסרם להנהלת חתנו, הרבי.

המיוחד במוסדות אלו היה, שמיום היווסדם נטל הרבי הריי"צ על שכמו באופן אישי ופרטי את העול הכספי להחזקתם, כדי שיוכלו לעבוד את עבודת הקודש ללא הפרעות, שלא כשאר המוסדות שהעול הכספי הוטל על מנהלי המוסדות עצמם. מעיד על כך הרבי:

"בסניפי עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הנה ה"מרכז לעניני חנוך" ו"מחנה ישראל" תפסו מקום מיוחד אצלו, באשר אחריות מיוחדת רחש להם בלקחו על עצמו באופן פרטי ואישי את ההשתדלות להמציא את האמצעים הדרושים לההוצאות הכרוכות בעבודתם, הן בחלקה הגלוי הן בחלקה אשר נהל, ומתנהלת גם עתה באופן חשאי" (אגרות-קודש ח"ג ע' שכז).

"מוסד אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ החשיבו למעלה מעלה עד שבעצמו התעסק בהמצאת האמצעים הדרושים לעבודת מוסד זה. כוונתי למרכז לעניני חנוך" (שם ע' תח).

"בין המוסדות הכי חשובים שייסד הוד כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, היו המרכז לעניני חנוך, מחנה ישראל וקהת יקרים לו במאד, וחיבה יתירה נודעת להם ממנו, בהתענינו בכל פרט ופרט מפעולותיהם, וכל דבר וענין נעשה על פי הוראתו והסכמתו.

"וגם בחדשים האחרונים הנה, בהתאם להוראות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בהשבועות שלפני הסתלקותו, נתרחב חוג עבודת המוסדות האלו, והותחלה גם כן עבודה חדשה, היא עבודת החינוך באפריקא הצפונית, ההולכת וגדלה, ורואים בה במוחש איך ההצלחה שרוי' במעשי ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ" (שם ח"ד ע' עח).

קריטי מיום ליום

בשנת תש"י, לאחר הסתלקותו של הרבי הריי"צ, נתמעטו ההכנסות העיקריות למוסדות אלו, עד שריחפה עליהם סכנה גדולה מפני הגירעון הכספי הגדול.

כבר בחודש אדר תש"י עורר על-כך הרבי (אג"ק ח"ג ע' תג, להלן בתרגום מאידיש):

"ה"מרכז לעניני חינוך" שהמצב נעשה יותר קריטי מיום ליום, ועם זאת מוכרחים להמשיך בעבודה זו במלוא התנופה שזהו רצון וחפץ כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ".

אסיפה מיוחדת

לשם הצלת המוסדות קרא הרבי לרבני וזקני החסידים יחד עם עסקני הציבור לבוא לאסיפה מיוחדת למען המוסדות. במכתב ההזמנה כותב הרבי:

"בזה הנני לבקשו להשתתף באסיפה שתתקיים אי"ה ביום א' כ"ו סיון, ה'שי"ת בערב בשעה 9.30 בדיוק, בביהמ"ד של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, 770 איסטערן פארקוויי, ברוקלין, אדות שאלה חשובה הנוגעת לקיומו של ה"מרכז לעניני חינוך" - מוסד שנתיסד ועומד תחת נשיאותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ" (אג"ק ח"ג ע' שכג).

אל האסיפה, שבראשה עמד הרבי, הגיעו כל רבני ועסקני אנ"ש, ובראשם המשפיע הרה"ג הרה"ח שמואל לוויטין, הרה"ג הרה"ח ירחמיאל בנימינסון, הרה"ח הרה"ג מאיר אשכנזי, הרה"ח הרה"תח שלמה אהרן קזרנובסקי, ועוד.

"לא אקח על עצמי תפקידים חדשים"

בעת האסיפה דיבר הרבי, ובין הדברים אמר:

"עד ההסתלקות ניהל כ"ק מו"ח אדמו"ר את ה"מרכז לעניני חינוך", "מחנה ישראל", ו"קה"ת". הוא נשא גם את העול הכספי של מוסדות אלו ובי בחר לבצע את העבודה בפועל. לאחרי ההסתלקות נתמעטו ההכנסות וחסר כסף עבור ההוצאות, וכתוצאה מכך נחלשה העבודה, והעול הכספי נפל עלי. למטרה זו נקראה אסיפה זו".

והרבי הודיע:

"אין בכוונתי לערוך מגבית ("אפיל"), אלא לעורר שיש לטכס עצה איך לתקן את המצב, ואם לא ימצאו עצה והמצב ימשיך כמו שהיה עד עתה, אהיה מוכרח לעסוק בעצמי בזה, ובלית ברירה אצטרך להניח על הצד ענינים אחרים".

וסיים:

"לכן הנני מציע שיבחרו בכמה אנשים ויקימו ועד להחזקת המוסדות".

בהתאם להצעתו של הרבי להקים "ועד", הציעו כמה מזקני החסידים שהרבי עצמו יבחר כמה אנשים לייסד את ה"ועד". הרבי ענה להם:

"מען וויל אז מען זאל עס טאן אליין"! [ = רוצים שתעשו זאת בעצמכם].

הרבי חיכה זמן קצר, וכשאף אחד לא נענה המשיך ואמר:

"נו, רואה אני שהדבר נשאר כמו שהיה עד עתה, שאהיה מוכרח להמשיך לעסוק בזה בעצמי, ותפקידים האחרים שקיבלתי על עצמי יוחלשו, ובודאי שלא אקח על עצמי תפקידים חדשים. בי"ב תמוז, כשאהיה באוהל, אודיע אודות אסיפה זו, ומסקנת הדברים שהכל יישאר כמו שהיה עד עתה".

למשמע דברים אלו הזדעזעו החסידים, שהבינו מדברי הרבי ש"לא יקח על עצמו תפקידים חדשים" - שלא יקבל עליו את הנשיאות, ומיד קם הרה"ח ר' שלמה אהרן קזרנובסקי בהתרגשות גדולה והכריז:

"כל אלו הנמצאים, כאן יכולים אתם לשלוח אותם לכל מקום שתרצו, וכאשר היינו עם משה כן נשמע אליכם!".

הרבי לא הגיב על דברים אלו וסיים את האסיפה.

"ועד להחזקת המוסדות"

לאחר צאת הרבי מבית-המדרש נעשתה מהומה גדולה בין הנוכחים, היות שמתוך דבריו הקדושים הבינו שהוא עלול לפטור את עצמו מעול הנשיאות. כן גרמו דבריו, שיודיע את מסקנת האסיפה על האוהל, להתרגשות מיוחדת.

מיד התארגנה אסיפה קצרה שבה הוחלט שקבוצה מזקני וחשובי אנ"ש יכנסו אליו וידברו עמו בקשר לזה.

ואכן, כעבור זמן קצר נכנסו לחדרו כשלושים איש ואמרו לו שאנ"ש מוכנים לעשות ככל אשר יורה להם, ובלבד שלא תגרם חלילה שום חלישות בענין קבלת הנשיאות. כן הוסיפו שהם בפירוש אינם מסכימים שיודיע זאת בשמם על האוהל, אלא ככל אשר יצווה להם כן יעשו, ובאם רצונו שיבחרו ועד מעצמם - כן יעשו.

ויענה להם הרבי:

"מה נוגע הדבר לעניין זה (היינו לקבלת הנשיאות), הלא מדברים אנו אודות ה"מרכז לענייני חינוך" ו"מחנה ישראל"?".

כתוצאה מכך בחרו החסידים עצמם בכמה מזקני ועסקני החסידים שיעמדו בראש ה"וועד להחזקת המוסדות", ובראשם הרב מאיר אשכנזי.

חברי ה"ועד" לקחו על עצמם לדאוג להחזקת המוסדות. הם הודיעו על כך לרבי, שנהנה מאוד לשמוע שהחלו לעשות משהו בנידון.

"נוגע לכללות אנ"ש וקיום עדת החב"ד"

לאחר ייסוד ה"ועד" המרכזי בניו-יורק, פנה ה"ועד" במכתב לכל ראשי קהילות אנ"ש, לעוררם על נחיצות הענין ולהסביר עד כמה נוגע הדבר לקבלת הנשיאות של הרבי!

וכך כותב הרב מאיר אשכנזי בי"ט תמוז תש"י בשם הוועד (פורסם בפירסום ראשון ב'בית משיח' גליון 217 ע' 35):

"הננו חושבים אך למותר לבאר ולהסביר לכרומ"ע [ = לכבוד-רום-מעלתו] את גודל ערך מהותם ורב פעולתם הכי ענפית של המוסדות הק' מחנה ישראל, מרכז לעניני חנוך, וקה"ת פרי יצירתו של נשיאנו הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הכ"מ, העומדות תחת נשיאותו והנהלתו של חדב"נ כ"ק הרמ"ש שליט"א.

"אמנם לא כולם ידעו ויודעים אשר עיקר ההכנסה לקיום המוסדות הק' האלו היתה מלפנים באה ע"י הוד כ"ק אדמו"ר הכ"מ אשר בהשפעתו הק' והגדולה לא היו צריכים כ"כ לצאת בתעמולה פומבית ליצור האמצעים הכספיים הדרושים. אבל לדאבוננו הכי גדול אחרי הסתלקות רבינו הכ"מ נפסקה ההכנסה העיקרית הלזו, והמוסדות הנ"ל למרות שממשיכים ועוד מרחיבים חוג פעולתם, בעבודתם הגלוי' והחשאית, הנה מצבם החומרי דחוק במאד ובאו עד משבר ומפרפרים בין הקיום וההעדר ח"ו.

"ברור הדבר אשר עלינו מקושרי ותלמידי הוד כ"ק אדמו"ר הכ"מ מוטלת החובה, חובת תלמידים לרבם ונשיאם הק', להשתדל בכל מאמצי כוחינו במסירה ונתינה אמיתית להחזיק המוסדות הק' האלו אשר הוד כ"ק אדמו"ר הכ"מ מסר נפשו הק' עליהם וחיבבם כבבת עינו ממש.

"עלינו ג"כ לדעת אשר דאגת קיומם היום יומית של המוסדות הנ"ל גוזלת עתו וזמנו של חדב"נ כ"ק הרמ"ש שליט"א, שלבד עבודתו הגדולה בההנהלה הרוחנית של המוסדות הנ"ל, עמוס הנהו כעת בהעבודה הק' הכללית לטובת אנ"ש והתמימים, ומחוייבים הננו לטובת הענין הק' הרם והנשא שנוגע לכללות אנ"ש ועדת החב"ד להקל מעליו עד כמה שבאפשרי העול והדאגה להחזקה המוסדות הנ"ל.

"בשום לב לכל זה נתעוררנו אנחנו פה, אחרי האסיפה הכללית של אנ"ש שהתקיימה ביום כ"ז סיון העבר בביהמ"ד אדמו"ר ויסדנו ועד להחזקת המוסדות, מחנ"י, מל"ח וקה"ת, אשר מטרתו לדאוג ברגש אחריותי לטובת החזקת המוסדות הק' בכל האפשרי ע"י דרכי תעמולה ועבודה שונים, כגון לבקר יהודים נדיבים, לקבוע תשלום חודשי או שנתי אצל ידידינו אנ"ש והתמימים וכל מוקירי ומחבבי מוסדות ליובאוויטש, לסדר מגביות - אפיעלס - בבתי הכנסיות שבעיר, ועוד.

"פונים הננו איפוא לכמ"ע בבקשה ודרישה נפשית שישתדל בכל כחו ועוזו ליסד גם בעירו ועד מיוחד לטובת החזקת המוסדות הנ"ל ולגשת תיכף אל הפועל בסידור תמיכה הגונה ומסוימה מעירו לטובת החזקת המוסדות הנ"ל ע"י אופנים ודרכים שימצאו לנכון לפי תנאי המקום ויואיל בטובו להודיענו מהנעשה בזה.

"ידידינו! אל יהי' הדבר הזה קל בעיניהם! כאמור הדבר נוגע לכללות אנ"ש וקיום עדת החב"ד. עת לעשות עתה!".

ועדים מקומיים

אך עוד קודם לכן, בערב ראש-חודש תמוז, פנה הרבי באיגרת כללית אל ראשי ועסקני קהילות חב"ד ברחבי העולם, בה עוררם לייסד בכל מקומות מושבות החסידים ועד מקומי להחזקת המוסדות. וכך כתב הרבי:

"הנני מציע לכ' להתדבר עם אנ"ש שי' במחנו ולסדר ועד מקומי משותף למרכז לעניני חנוך ומחנה ישראל, אשר בהקדם האפשרי יגש לעבודה בפועל מתאים לתנאי המקום, להמציא באופן תדירי חלק מסוים מהוצאות מקצועות עבודה הנ"ל".

ואת איגרתו מסיים בהוראה:

"ונא להודיע שמות חברי הועד למען להזכירם על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לברכה ולהצלחה מרובה בעבודתם בועד בפרט, ובעניניהם בכלל. ואם באפשר להודיע באופן שיזכירו אותם על הציון בחג הגאולה יום י"ב תמוז, אשר הוא יום הולדת את כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ" (אג"ק ח"ג ע' שכז).

באיגרת אחרת ביקש הרבי שיודיעו את שמות התורמים ל"ועד":

"בנוגע לועד המל"ח, הנה דבר נכון הוא לשלוח הנה שמות כל המתנדבים במס חדשי למל"ח, מחנה וקה"ת, שמותיהם ושמות אמם, בהוראת הסכום של המס, כדי שייקראו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ" (שם ע' שצט).

באיגרת נוספת ביאר הרבי שאין מדובר כאן במגבית "לעוד מוסד", נחוץ וחשוב ככל שיהיה, אלא למוסד שהרבי הריי"צ לקח על עצמו באופן אישי ופרטי את העול הכספי. וכך כתב בה:

"במכתבי מער"ח תמוז לא באתי כמשתדל אדות מגבית לטובת מוסד נחוץ ביותר שהוא בתוך שאר מוסדות נחוצים ביותר. אלא כמזכיר ומעורר על החובה והזכות שלפנינו, לפני כל אחד ואחת מאתנו, לקחת על עצמנו את עול ההוצאות של המל"ח, מחנה, וקה"ת, אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הנה באופן פרטי ואישי לקח על עצמו ההשתדלות למצוא האמצעים הדרושים להוצאותיהם, וסידר גם חלק גדול מעבודתו החשאית על ידם" (שם ע' שעט).

"התענגתי במאד שכבר נגשו להבפועל ממש"

בעקבות איגרות אלו נוסדו ועדים להחזקת המוסדות במקומות רבים ברחבי תבל. כאשר החסידים בצרפת הודיעו לרבי שאצלם נעשה הדבר בזריזות, וכי בראש ה"ועד" שלהם עומד המשפיע הרה"ח ר' ניסן נעמינוב, ענה לו הרבי באיגרת מערב ראש חודש מנחם-אב:

"התענגתי במאד להידיעה שכבר נגשו להבפועל ממש בנוגע למל"ח ומחנ"י, וכידוע מש"כ באגה"ק סכ"א ע"ד הזריזות" (אג"ק ח"ג ע' שנא).

ובה' מנחם-אב כתב הרבי איגרת כללית אל "חברי הועד להחזקת מרכז לעניני חינוך, מחנה ישראל, וקה"ת, הוו"ח אי"א עוסקי בצ"צ, ומקושרי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שהיא העולה על כולנה", בה נאמר:

"התענגתי לשמוע כי יסדו בעזהשי"ת ועד להחזקת המרכז לעניני חנוך, מחנה ישראל וקה"ת, ובטח כבר נגשו לפעולות ממשיות.

"והנני שולח ברכתי לחברי הועד הנועדים להתחזק לזכות בעבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ היא השגת אמצעים לחזק ולהרחיב עבודת המוסדות הנ"ל ועל ידי זה לחזק גם את התקשרותם עם כבוד קדושת מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר מיום יסדו המוסדות הנ"ל נשא על שכמו את עולם, ועכשיו החובה והזכות לכל מקושריו להשתתף אתו בנחלה טובה ובלי מצרים זו שהנחילנו" (שם ח"ג ע' שס).

ובאיגרת נוספת שנכתבה באותו יום אל חברי ה"ועד", כתב:

"בנועם קראתי הידיעות על אודות פעולותיהם הטובות להחזקת המוסדות מל"ח מ"י וקה"ת, ובטח כמו בכל הענינים שבקדושה ילכו פעולותיהם ותוצאותיהם הלוך וגדול, עד כי גדל מאד" (שם ע' שסא).

"לא לאחוז בקצוות"

כשקיבל הרה"ח ר' אברהם פאריז את מכתבו של הרבי אודות החזקת המוסדות, הנה מצד גודל חסידותו, הניח מיד את כל הענינים שעסק בהם עד כה בענייני חינוך וחיזוק היהדות/ הוא החזיר את כל הכספים שניתנו לו עבור פעולות אלו והחל להתמסר אך ורק למען החזקת המוסדות "מרכז לעניני חינוך" ו"מחנה ישראל", פעילות אותה תבע הרבי עכשיו, בהבינו שיותר מכך לא נדרש יותר דבר. כשהודיע על-כך לרבי, קיבל את התשובה הבאה:

"במכתבי מער"ח תמוז כתבתי ע"ד הזכות והחובה להשתתף בהשגת האמצעים למשרדים המרכזיים של המל"ח מחנה וקה"ת שזהו ע"ע עבודתו הפרטית והאישית של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אבל לא שללתי כלל וכלל את העסק בעניני החנוך וחיזוק היהדות על אתר, ולכן תמה אני על שבדעתו לחדל ממה שעסק עד עתה ולהחזיר הכסף למנדבים וכו' ואבקשו שלא לאחז בקצוות, אלא לעבוד בסדר מסודר באופן הנאות לשתי המטרות גם יחד" (אג"ק ח"ג ע' שפג).

"גוואלד גוואלד"

בח"י כסלו תשי"א קיים ה"ועד המרכזי להחזקת המוסדות" אסיפה כללית עבור תמיכת והחזקת המוסדות. הרבי שלח לשם כך איגרת "אל כל המשתתפים בהאסיפה להחזקת המוסדות מרכז לעניני חנוך, מחנה ישראל, קה"ת - המוסדות מיסודו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ ובנשיאותו והנהלתו", ובה נאמר:

"השעה דורשת בתכיפות מאת כל אחד ואחת מאתנו כולנו לזכור על דבר החוב והזכות הקדוש המוטל עלינו, והעיקר לעשות בפועל במילוי חובתנו זו, והוא להיות מן העושים והמעשים ככל יכלתנו להחזקת מוסדות אלו, אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ טיפחם ריבם והשקיע בהם מיטב כוחותיו, ות"ל ניכר כח האומן בכלי. ובפרט שאין ידי האומן מסולקות, ח"ו, מכלי זה, ומה עד כאן עומד ומנהל אף להלן עומד ומנהל...

"גוואלד גוואלד, עד מתי אנו מחשים? במה נצטדק, ומה נענה על שאלת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ: הזאת היא השתתפותכם במעשי ידי ובעבודתי אשר עלי' מסרתי את נפשי?

"מתאספים אתם בערב ראש-השנה לחסידות, ויהי רצון אשר החלטותיכם הטובות ופעולותיכם הנמרצות במילוי ההחלטות - הפעולות על אתר והפעולות בעתיד הכי קרוב - יתנו לה"מרכז לעניני חינוך, מחנה ישראל, וקה"ת" את האפשריות למלאות תפקידם אשר התווה להם כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולא נבוש ולא נכלם, כי בצדק נוכל לומר: עשינו מה שדרשת מאתנו" (אג"ק ח"ד ע' עח).

"הזמן מאוד קצר"

בכסלו תשי"א התעוררו גם החסידים בלוס אנג'לס להקים סניף של הוועד להחזקת המוסדות. כשהודיעו לרבי על קיום אסיפה למטרה זו, כתב להם הרבי (אג"ק ח"ד ע' צד, להלן בתרגום חופשי מאידיש):

"המצב הוא מאוד קריטי והזמן קצר, תקוותינו שאסיפה זו תביא תוצאות טובות בפועל ממש, ומקוה לשמוע מכם בשורות טובות".

ובאיגרת אחרת כתב להם על האיחור בהקמת ה"ועד":

"יישר חילם בזה, אף שחבל על כל זמן העבר שלא יצאו ענינים כאלה לידי פועל, אבל אין צועקין על העבר, ובלבד שמכאן ולהבא יעשו וישתדלו בזה במרץ הראוי לפי גודל ערך הענינים האלו" (שם ע' צז).


"מרכז שליחות"

אחת מפעולת ה"מרכז לעניני חינוך" שחיזק הרבי בשנת תש"י היתה "שליחות המל"ח" [ = המרכז לעניני חינוך], הנודעת בקיצור שם: "מרכז שליחות".

במסגרת "שליחות המל"ח" נוסעים בכל שנה - בזמן חופשת הקיץ - חלק גדול מהתמימים, תלמידי ישיבת "תומכי תמימים ליובאוויטש" המרכזית שב-770, למסע של כמה שבועות ברחבי ארצות הברית (בשנים המאוחרות גם למדינות שמחוץ לארה"ב), על מנת לעורר את התושבים היהודיים במקומות אלו ליהדות, חינוך הכשר, וכן להפצת ספרים מהוצאת הספרים "קה"ת", כמו: שיחות לנוער, ברכונים ועוד.

"מעשר מזמני הנופש"

פעילות זו החלה בקייץ תש"ח. קדמה לה איגרת כללית של הרבי הריי"צ, מיום י"ב תמוז תש"ח, שמוענה "אל תלמידי התמימים" ונאמר בה:

"עליכם יקיריי וחביביי תלמידי התמימים שי' החובה והמצוה אשר כל אחד מכם יתרום תרומה בזמן קבוע מזמני חופש הקיץ לבקר באיזה מקומן לעורר את קהל עדת ישראל, את ההורים ואת המורים, על אודות החינוך וסדרי הלימוד והנהגה" (אג"ק ח"ט ע' תמז).

מלבד האיגרת הכללית הזו נכתבה באותו יום גם איגרת פרטית אל כל אחד מהתמימים, בה מורה להם הרבי הריי"צ שיפנו לה"מרכז לעניני חינוך" שיסדר את מקומות ביקוריהם, ויורה להם את אופן העבודה הנדרשת מהם.

גם בהתוועדות של י"ב תמוז שנערכה באותו יום דיבר הרבי הריי"צ על שליחות זו, והורה לתלמידים את אופן הגישה בשליחות זו. בין הדברים אמר (ספר המאמרים תש"ט ע' 209 - להלן בתרגום מאידיש):

"תמימים! על כל אחד מכם תלמידיי יקיריי לתת מעשר מזמני הנופש שלו, על מנת להאיר בו את העולם עם שלושת האהבות: אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל".

ואכן, בשנת תש"ח יצאו למעלה מעשרים תלמידים ב"שליחות המל"ח", וביקרו במשך חודשי הקיץ בכמאה ערים ועיירות ברחבי ארצות הברית. שלוחים אלו פעלו התעוררות רוחנית גדולה בערים אלו (ראה בספר 'תולדות חב"ד בארה"ב' ע' רעט-פ).

"התייחסו בשימת לב לתכלית ירידת נשמתכם!"

לקראת הקיץ של השנה הבאה - שנת תש"ט - נחלשה התעוררות זו בין תלמידי התמימים. היו ביניהם שחשו שאינם מוכשרים כל-כך לעבודה זו, והיו שטענו שאין ברצונם לבטל לשם כך את זמני הלימוד, וביטלו את ערכה של שליחות גדולה וחשובה זו.

לפיכך פנה הרבי הריי"צ, בל"ג בעומר תש"ט, באיגרת כללית נוספת "אל תלמידי התמימים", בה כתב:

"הנה זה כבר אשר עוררתי את רבים מכם, על החובה והמצוה המוטלת על כל אחד מכם, לבקר את הערים, העיירות הקטנות ומושבי הכפרים לעוררם על שמירת היהדות והחינוך טוב, ולהפיץ שם בהשתדלות יתירה, ספרי קריאה ולימוד שנערכו על טהרת הקדש.

"...ומזהיר אני מאד את כל אחד מכם, בל ינסה לפטור את עצמו אף מאחד משני סניפי העבודה הקדושה הזאת בטענות של שקר לאמר, כי אינו מוכשר לפעולות כאלו, כי חס הוא על ביטול זמני לימודו, או ע"י אחיזתו בתכסיסי קרירות של עמלק, בהשפילו בעיניו ובעיני אחרים, את ערכה של תעמולה כזאת.

"...אשר זה המשתדל רק בטובת עצמו . . אין לו מושג כלל בטוב האמיתי אשר אליו זוכים על ידי ירידת הנשמה בגוף בחיים כשרים.

"אנא, יקיריי! התיחסו בשימת לב הראוי' לתכלית ירידת נשמתכם, חוסו על עצמכם, ורחמו על אחיכם ואחיותיכם, אשר נפשם זקוקה לעזרתכם הרוחניות, והזדרזו במילוי תפקידכם זה" (אג"ק ח"י ע' קסה).

איגרת זו, לגודל חשיבותה, הדפיסו הרבי גם בקונטרס חג השבועות תש"ט, ביחד עם שיחת הרבי הריי"צ אודות אופני הפעולה בשליחות זו (סה"מ תש"ט ע' 176-8).

ועדיין היתה חלישות מסויימת בנסיעה לשליחות זו, שלא היתה באותה חיות והתלהבות שהיתה בשנה שלפניה - שנת תש"ח.

ההתעוררות בקיץ תש"י

בקייץ תש"י תבע הרבי מתלמידי התמימים את הנסיעה ל"שליחות המל"ח", וכן עורר על כך שבשנה זו צריכים להשלים גם מה שהחסירו בשנה הקודמת, וזאת בכך שהשנה יסעו למשך זמן ארוך יותר.

הרבי החל לעורר על כך בהתוועדות של יום ב' דחג השבועות תש"י:

"בין הענינים שהיה רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שהבחורים יעסקו בהם - הנסיעה בשליחות ה"מל"ח" (מרכז לעניני חינוך) בתקופת הקיץ.

"בשנה שעברה, מצד טעמים שונים, היתה חלישות מסויימת בהנסיעה בשליחות זו, ובמילא יש להשתדל שבשנה זו ישלימו גם מה שהחסירו בשנה שעברה.

"אמנם אין צועקין על העבר/ התביעה היא בנוגע למילוי השליחות בשנה זו כדבעי, וה"השלמה" על שנה שעברה תתבטא בכך שיעסקו בתוקף גדול יותר, ובמשך זמן ארוך יותר".

הרבי המשיך לעורר על כך גם בהתוועדות של י"ב תמוז תש"י:

"דובר כבר לפנ"ז (בהתוועדות יום ב' דחג השבועות) אודות הצורך לתקן את ענין הנסיעה בשליחות המל"ח בתקופת הקיץ, כיון שאשתקד לא היתה כפי הראוי, ואף ש"אין צועקין על העבר", הרי, הדיוק בזה הוא ש"אין צועקין" דוקא, אבל בודאי צ"ל תיקון הענין".

בהתוועדות זו גם עורר הרבי על גודל הזכות והאחריות של הנוסעים לשליחות זו, שצריכים לדעת שהרבי עצמו נוסע יחד עמהם, ולכן צריכים למלא את השליחות בהידור.

ואכן בקייץ תש"י נסעו רבים מתלמידי התמימים ל"שליחות המרכז" לכל רחבי ארצות הברית, וב"ה פעלו גדולות ונפלאות.

לפני הנסיעה הורה הרבי לרבים מהתמימים הנוסעים שיטלו עמם את תמונות הרבי הריי"צ, יניחו אותו בארנקם ויקחוהו עמם בכל מקום שהולכים, שעל ידי זה תהיה להם הצלחה יתירה.


המשך הדפסת המאמרים

עד ליו"ד שבט תש"י היה הרבי הריי"צ נותן מאמרי חסידות לקראת כל חג ומועד, והיה מוסרם אל חתנו הרבי, שעמד בראש מערכת "אוצר החסידים" והוצאת הספרים "קה"ת". הרבי היה מכין את המאמרים לדפוס, מעטר אותם בהערות ומראי מקומות ומוציאם לאור בסדרת הקונטרסים (כמסופר בארוכה ב'בית משיח' גיליון מס' 220 ע' 37).

הקונטרס האחרון שמסר הרבי הריי"צ לפני הסתלקותו היה הקונטרס ליו"ד-י"ג שבט תש"י, הכולל את חלקו הראשון של ההמשך "באתי לגני".

צריכים להמשיך הלאה!

וסיפר המדפיס, הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן ע"ה:

"בשלהי טבת תש"י מסר לי כ"ק אדמו"ר שליט"א את ההמשך "באתי לגני" תש"י הכולל עשרים פרקים, ללא ההתחלות והסיומים, וביקש ממני לסדר בדפוס את חלקו הראשון של ההמשך ולהוציאו לאור בקונטרס ליו"ד וי"ג שבט תש"י.

"בערב שבת פרשת בא, ט' שבט לאחר שהבאתי לרבי שליט"א את הקונטרסים ליו"ד שבט, אמר לי לסדר לדפוס את שני החלקים האחרונים של ההמשך של "באתי לגני" שאמורים לצאת בקונטרסים הבאים לקראת פורים ולקראת ב' ניסן.

"אך בינתיים 'ניצחו אראלים את המצוקים', ובש"ק פ' בא, יו"ד שבט, נסתלק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ.

"למחרת, ביום ראשון י"א שבט, לפני ההלוויה, הבחין בי כ"ק אדמו"ר שליט"א, ואמר לי: "ניט זעצן מער"! [ = לא לתקתק יותר!], כיון שכ"ק מו"ח אדמו"ר לא מסר את ההתחלות והסיומים עבור שני המאמרים הבאים.

"אולם לאחר סיום השבעה אמר לי כ"ק אדמו"ר שליט"א: "נו, מען דררף דאך אבער ממשיך זיין ווייטער"! [ = נו, הרי צריכים להמשיך הלאה!], כיון שרצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הוא שימשיכו בהדפסת דא"ח ובהפצת המעיינות חוצה, לכן תמשיך לתקתק את החלקים הבאים של ההמשך, לקראת פורים וב' ניסן, ויצאו לאור כמו שהם, ללא התחלות וסיומים".

לפועל אכן נדפסו הפרקים יא-טו לקראת פורים, והפרקים טז-כ לקראת ב' ניסן.

מה חושבים אתם יהיו מאמרים חדשים?!

בינתיים התפרסם בין החסידים שישנם עוד שני מאמרים נוספים בהמשך למאמר "באתי לגני" שהרבי הריי"צ מסר להדפיסם לקראת פורים וב' ניסן תש"י. כולם השתוקקו לדעת מה כתוב במאמרים אלו, והאם יש בהם רמזים להסתלקות (על הרמזים שבהמאמר "באתי לגני" ראה באריכות ב'בית משיח' גליון 214 ע' 60 ואילך).

החסידים היו מלאי תקווה שלאחר סיום הדפסת ההמשך יתחיל הרבי לומר מאמרי חסידות, אך כידוע, סירב הרבי לומר מאמרי חסידות משך כל השנה עד ליו"ד שבט תשי"א, שאז אמר את מאמר החסידות הראשון, ד"ה "באתי לגני" תשי"א.

ומספר הרה"ת ר' צבי הירש שי' גאנזבורג, שהתעסק אז בהגהת המאמרים, שכאשר נכנס אל הרבי לקבל את הגהותיו והערותיו על הקונטרס שעמד להוציא לאור לפורים תש"י, שאל את הרבי: "ומה יהי' אחרי כן?",

- והרבי ענה לו: "ס'איז פרררן נאך ר חלק פון דעם המשך" [ = ישנו חלק נוסף מההמשך].

ושאל שוב: "ומה יהי' אחרי זה?",

- וענה לו הרבי (בנימה תקיפה): "וואס מיינט מען, ס'וועלן זיין נייע מאמרים"?! [ = מה חושבים, יהיו מאמרים חדשים?!).

הת' הנ"ל לא ידע את נפשו, ויצא מהיכל קדשו בפיק ברכיים.

כעין זה אירע גם עם הרה"ת יעקב יהודה העכט ע"ה, אבל הוא לא נרתע, והשיב לרבי: "אכן, חושבים שכך יהיה"! ('ימי בראשית' ע' 108).

המשכת הדפסת הקונטרסים

לאחר סיום הדפסת ההמשך לב' ניסן חשבו החסידים שבזה מסתיימת סדרת הקונטרסים. אך לקראת חג הפסח תש"י מסר הרבי לדפוס קונטרס מאמרים מהרבי הריי"צ. בהקדמת הקונטרס מודיע הרבי:

"זה מכמה שנים, הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ מפרסם מאמרי דא"ח לחגים ולזמנים קבועים. לפעמים תכופות - בצירוף שיחה, מכתב וכיו"ב, ומעורר ודורש ללומדם ביחידות ובעיקר ברבים, בחגים המתאימים וגם בימים שלפניהם ושלאחריהם.

"ברור הדבר אשר גם עתה אדיר חפצו, אשר ילמדו תורתו ביחיד וברבים, ויתעוררו בחיזוק התורה והיהדות ע"י קריאת השיחות, המכתבים וכו'. ודאי הדבר אשר אלפים, כן ירבו, מתלמידיו, חסידיו, מקושריו ומאלו השייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ - ישתדלו למלאות חפצו זה בכל לבם ונפשם. והובטחנו זה מכבר אשר זהו הדרך להתקשרות ולהמשיך ולקבל השפעותיו לכל טוב גשמי ורוחני.

"ולכן הו"ל בזה קונטרס לחג הפסח הבע"ל - ותקותינו לעשות כזה, בל"נ, גם למועדים הבאים לקראתינו לשלום" (סה"מ תש"י ע' 170).

גילוי חדש

לאחר הדפסת הקונטרס של חג הפסח תש"י, התבטא הרבי (ש"פ שמיני תש"י) בלשונות נפלאים, ואמר שהדפסת קונטרס זה היא גילוי חדש של פנימיות התורה שנתגלתה לחג הפסח שנה זו.

הרבי תבע מהחסידים לחיות עם קונטרס זה עד להדפסת הבא - כמו בזמן הבית, שהיו צריכים לקבל ולקלוט את הגילויים שנתגלו בעלייה לרגל, ולחיות עמם עד לרגל הבא.

במקום אחר כותב על כך הרבי (רשימת מאמרי אדמו"ר מהוריי"צ ע' 30):

"מכאן ואילך [הכוונה מקונטרס חג הפסח תש"י ואילך - נ.ס.] באו מאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנים הקודמות, אשר הצעתי ללמדם בימי המועדים הנרשמים אצל כל מאמר (כמבואר בהקדמת הקונטרסים), ונדפסו ונתפרסמו בימים שלפני מועדים אלו".

ובהקדמת הקונטרס לל"ג בעומר תש"י כותב:

"התכנית של מערכת "אוצר החסידים", להוציא לאור, לחגים ולזמנים קבועים, מאמרי דא"ח של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ" (סה"מ תש"י ע' 206).

וכך המשיך הרבי להדפיס את סדרת הקונטרסים של הרבי הריי"צ עד לתשרי תשי"ח, שאז נפסקה סדרת הקונטרסים (למעט קונטרס אחד שנדפס בשנת תשכ"ח - ראה בפרטיות ברשימת מאמרי אדמו"ר מהוריי"צ ע' 32 ואילך, וע' 99 ואילך).

"הטרדות אשר סבבוני"

הכנת קונטרסים אלו לקחו מהרבי זמן רב, והרבי היה טרוד ביותר בהכנתם לדפוס, כפי שהעיד באיגרת מיום י"ג כסלו תשי"א:

"טרוד אני ביותר, ובפרט בזמנים אלו, מפני ההכנה לדפוס של קונטרס לכ' חשון (לאדמו"ר מהורש"ב נ"ע), לכ"ה חשון המוסג"פ והקונטרס לי"ט כסלו הבע"ל".

ובאיגרת מיום ה' טבת תשי"א כותב הרבי:

"רוב הטרדות אשר סבבוני, ואשר הולכות ומתרבות מיום ליום, ובפרט ההכנה לדפוס של המאמרים והשיחות הדורשת מנוחת הנפש והתעמקות המחשבה, אשר אינם באים אלא על ידי יגיעה אף קענען אפרייסן זיך [ = לנתק עצמו] מהענינים המטרידים שבכל יום ויום. ולפעמים קשה להחליט מה קודם יותר, אם לענות לפב"פ על שאלתו הפרטית, אבל הנוגעת לו בפנימיות, או להשתמש בזמן להוציא לאור מאמר ושיחה, שאף שהוא ענין נוגע לרבים אבל עם כל זה הרי ישנם כמה מאמרים ושיחות שכבר יצאו לאור ועדיין לא למדום לתכליתם. וקשה להכריע בשאלה זו".