טבת תשמ"ג - ר' אורי הולצמן

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

יום ו' ערב ש"ק פרשת מקץ, ב' דר"ח טבת

בקריה"ת שוב סגר אד"ש החומש לפני עלייתו לתורה (זכיתי בגורל על החומש, 'הכנתי' אותו מראש כדי שלא יצטרך אד"ש לטרוח לדפדף בו, ונפתח מיד במקום הקריאה בפ' פינחס).

ש"ק מקץ, ב' טבת

7:15 הגיע אד"ש ל-770, הדלת בחזית 770 הייתה סגורה, רק כמה אברכים פתחו הדלת שמתחת לחדרו הק' קודם לכן והשאירו אותה פתוחה לכבוד אד"ש. עלה במדרגות ונכנס מעט לביהמ"ד הקטן והביט על הנעשה שם, היו בזאל רק שניים (אחד מהם ר' זלמן שי' ליפסקער שמנהג טוב יש לו להשכים בכל ש"ק בבוקר ללמוד שם דא"ח). בהיכנסו לתפלה הודיע לליבל (בניע ראש) שתתקיים התוועדות .

בהתוועדות היו ג' שיחות, אחר כך מאמר כעין שיחה ד"ה ברוך שעשה ניסים – שנמשך כ-25 דקות, ואח"כ ג' שיחות נוספות. לאחר שביאר ה"רש"י שיחה", סיים בברכה, לגם מכוסו 'לחיים', והמשיך וביאר הזהר.

פרטי השיחות נדפסו בהנחה בלה"ק (רק יש להעיר שבשיחה הו' בענין ציצית בחוץ ישנו קצת בלבול בהנחה, ואכ"מ). במהלך שיחה ה' התבטא אודות מי שקורא לעצמו 'גדול' כו', והענווה שלו מתבטאת בכך שאומר שאינו יכול להילחם נגד גוים כו', ושאין לו כסף, אך אינו רוצה להיות מנקה ארובות אצל יהודים, וכשמישהו נכנס אצלו עם כתם וכדו' הרי הוא זורקו מחדרו.

ההתוועדות הסתיימה ב-5:20, אח"כ מנחה, ולאחרי' אישר אד"ש בניע ראש והתחילו מיד מעריב. 10 דקות אחרי התפלה נסע לביתו.

יום א', ג' טבת

אד"ש נסע לאוהל ב-1:35, וחזר ב-5:20 לערך.

יום ב', ד' טבת

ביציאתו מקריה"ת (10:10 לערך) בכתה אליו אשה א', וענה לה שנשמע בשורות טובות. מנחה באיחור – 3:45. אחה"צ נסע לביתו וחזר ב-6:45, ונכנס כעבור כמה רגעים למעריב. 11:45 נסע לביתו.

יום ג', ה' טבת

על דו"חות וכדומה על ימי החנוכה, עונה אד"ש בנוסח זה: נת' ות"ח. ודבר בעתו – ב[סמיכות ל]ימי חנוכה דענינה מוסיף והולך ואור ולהמשיך זה בכל ימות השנה. אזכיר עה"צ. יום ד', ו' טבת היום יצאה לאור ההנחה בלה"ק דש"פ מקץ, אד"ש הוסיף ג' הערות על ההנחה, אחת מהן על המאמר.

יום ו' ערב ש"ק פרשת ויגש, ח' טבת

אד"ש הלך לספרי' כ-10 דקות לפני הדלקת נרות. זמן מה לפני הדלקת נרות הגיע המשלוח הראשון של ספרי לקוטי שיחות כרך כ' (סה"כ 30 טופסים בלבד). מהירות ההדפסה וכו', הייתה לאור הוראת אד"ש "מוכרח שהחלק דבראשית שלאח"ז יו"ל בפועל בשבועות שלו [היינו, בתקופה שקוראים חומש בראשית] תשמ"ג. וההקדם בזה גופא ישובח. ובטח יבשרו טוב", עכל"ק.

הערב הוא 'ניטל'. בשעת תפילת קבלת שבת הסתכל אד"ש כדרכו תמיד בגליון הערות התמימים דשבוע זה. 9:15 הלך לביתו.

ש"ק ויגש, ט' טבת

אד"ש הגיע ל-770 ב-9:30. היום אין התוועדות. 2:40 הלך לביתו וחזר ב-3:50.

מנחה ב-4. מעריב כשעה אחרי השקיעה. לאחר מעריב נכנס לחדרו, לייבל נכנס ג"כ, ומיד יצא בשאלה האם יש לבנה בחוץ, לא הי'. לייבל נכנס שוב, ויצא מיד. אח"כ נכנס פרופ' ירמי' ברנובר שי' ושהה כשעה וחצי אצל אד"ש (בג"ע התחתון?). 7:30 נסע לביתו.

יום א' פרשת ויחי, עשרה בטבת

אד"ש נכנס לאמירת סליחות וקריה"ת. מנחה בזמן בביהמ"ד הגדול, אד"ש חילק מטבעות לצדקה לעשרות ילדים בדרכו למקומו. אחרי מנחה אמר "דברי כיבושין" במשך כ-70 דקות.

תחילה דיבר אודות ענין הצום שבא בגלל שסמך מלך בבל כו', בין הדברים אמר שיש שייכות בין אחדות ישראל לעשרה בטבת, שכיון שסמך מלך בבל במצור ואין יוצא ואין בא מירושלים, הרי כולם היו במצב של איחוד וכל אחד ראה את חברו כל הזמן בעודם מסוגרים בעיר יחד. ולאחר האריכות בזה הוסיף, שצריכים להיות באחדות בלי ההכרח מצד מצור מלך בבל...

דיבר גם על הפסוק בשיעור חת"ת דיום זה "ונשאתני ממצרים", שיהודי אין מקומו במצרים כי אם בדרך ארעי, ועליו לתבוע מהקב"ה "ונשאתני ממצרים", שיוציאו מן הגלות!

בסוף השיחה דיבר על המצב באה"ק וועדת החקירה שהקימו על "השחיטה, ווי זיי רופן דאס אן, אדער ווי אנדערע רופן עס אן מלחמה" (לשון אד"ש). דיבר באריכות ובמילים נוקבות, ובהתרגשות, וההוראה לפועל – שיהודים לא יפחדו מהגוים, ובנדו"ד מנשיא לבנון, ושועדת החקירה תפרסם שהיות שפלוני עשה המלחמה ופלוני נתן הפקודה לכל זה, והעונש או השכר שלו הי' כך וכך. – שיפרסמו כל הפרטים בזה, מי עשה ומה עשה וענשו או שכרו. ורק אחר כך יודיעו שיש אחד "שיש בידו למחות ולא מיחה"...

אחרי השיחה אמר שיחלק מטבע לצדקה לכל אחד ואחד ע"י הטנקיסטים. לאחר מכן הובא לכ"ק ספל, גיגית ומגבת, ונטל ידיו הק' לתפילת ערבית. כרבע שעה אחרי התפלה נסע לביתו.

יום ג', י"ב טבת

כשחזר אד"ש מביתו אחה"צ (6:45), כשיצא מהמכונית ניגש אליו כושי א' – להבדיל – וביקש דבר מה. אד"ש לא הסתכל לעברו, אלא הביט לכיוון הלבנה, ורק נענע ראשו בתנועה מסוימת.

בסוף מעריב שם סימן בדף דקידוש לבנה. לייבל נכנס והודיע שהלבנה נתכסתה שוב. בהמשך יצא שוב, ובדיוק אז נתבהרה הלבנה, אד"ש יצא וקידש בנוכחות כ-25 איש (כי רוב הקהל חיכה עד בוש, ולבסוף התפזר).

יום ה', י"ד טבת

אד"ש נסע לאוהל, וחזר ב-5:45. לאחר מעריב נכנס אליו חדקוב ושהה כרבע שעה (כשיצא מחדר כ"ק, חשבו כולם שזה אד"ש ונעשה המולה קצת. ואמר לייבל לחדקוב: החבר'ה חושבים שיש חדשות... ענה הנ"ל: בטח, הרי המחדש בטובו בכל יום תמיד, וצדיקים דומים לבוראם...).

בהתאם לדברי אד"ש דלעיל, החליטו התמימים ד"אהלי תורה" ללמוד ולסיים כל כרך כ', ע"י חלוקת כל השיחות המאמרים והמכתבים שבו בין כל תלמידי הישיבה, ללומדם עד מוצש"ק פ' ויחי. וכן עשו גם ב"חובבי תורה". על הדו"ח דחובבי תורה, הואיל אד"ש לענות בנוסח המענות על דו"חות שהובא לעיל.

יום ו' ערב ש"ק ויחי, ט"ו טבת

היום כתב אד"ש מענה חריף בנוגע למקוה הנשים (בהמשך למענה די"ב חשון כדלעיל), וכתב שעל פי דין צריך למכור את ביהמ"ד 770 בכדי לבנות המקוה, וגם כתב שהמקוה יבנה לא-ליובאוויטשער, ושלא יתנו לו עצות אפילו.

המענה היה לרש"ז גורארי', על מה שכתב שיש מספיק כסף לביהמ"ד ושאל האם יכולים להרחיבו. וזלה"ק:

ידוע הפסק-דין שמותר וכדאי למכור בית הכנסת לצורך מקווה. והבטיחוני שתהיה המקווה גמורה באמצע הקיץ, ואחר-כך – לפני ראש-השנה ואחר-כך – לחג הסוכות, ואחר-כך במשך ב' או ג' שבועות.

י"ד טבת הייתי בבניין המקווה ובעוד ג' שבועות גם-כן לא יהיה גמור.

ובאם באמת מעוניינים בטובת בית-המדרש – טובתו שימכרוהו וימסרו הכסף לאיש שאינו מליובאוויטש – ויתנו לו עשרת אלפים שכר טרחתו, ובלבד שיגמור המקווה במשך ג' שבועות ואיש מליובאוויטש לא יתן לו עצות כלל.

יום א' פ' שמות, טו"ב טבת

ר' בנימין קליין שי' חזר מביקורו באנגליא (לרגל הווארט של בתו עם בן ר' נחמן שי' סודאק) ובארץ הקודש (שם ביקר בהרבה מוסדות חב"ד בכל אתר ואתר). נכנס אל אד"ש אחרי מעריב, ושהה שם כ-40 דקות.

12:50 (!) נסע אד"ש לביתו.

יום ב' ח"י טבת

לאחר מנחה דיבר עם אד"ש יהודי א' בג"ע התחתון משך כ-10 דקות. אח"כ שמעתי, שהלה יהודי מרוסיא המתגורר בקראון הייטס, יש לו "דלת פתוחה" אצל אד"ש. הוא הביא חבילת תצלומים שמסר לו מדען דתי בהיותו בביקור באה"ק, על מנת שימסרם לכ"ק. התצלומים הם ממכונה לרפואת לב שהמדען הנ"ל מנסה להמציא. אד"ש שאל בשלומו ובירכו וכו' (כל הנ"ל שמעתי ממקור נאמן לפ"ע, ועדיין יש לברר).

יום ד' כ"ף טבת – יום ה' כ"א טבת

אד"ש נסע לביתו בשעה 11:30 בלילה (אור ליום ה'). בשעה 1 לפנות בוקר לערך, באופן לא ברור, פרצה שריפה בחדר הדפוס של "ועד להפצת שיחות" (בקומה ג' של 788), והלכה והתפשטה כלפי מעלה לקומה ד', בה שוכן המשרד של "ספר הלקוטים – דא"ח צמח צדק".

עד מהרה הופיעו מכוניות כיבוי וכוחות משטרה לרוב (עשרות מכוניות!) ועסקו בכיבוי השריפה. רק בשעה 4 כובתה השריפה כליל, והתאפשר לראות את התוצאות: חדר הדפוס של הועד נשרף כולו, כולל כו"כ חוברות שהיו בשלבי הדפסה, וממש הפך לחורבה [אך כעת, כמה שעות אח"כ, כבר מוצאים בתוך גלי האפר איזה "אוריגינאלים" שהשריפה לא פגעה בהם בהיותה עשויים ממתכת].

גם במשרדי ה"ליקוטים" נגרם נזק כבד לרצפה ולקירות. וכן המשרדים ששכנו בקומה ב' תחת הועד ניזוקו במעט (בקיצור, המשרדים המשקיפים לכיוון קינגסטון אוו. ניזוקו).

אין לתאר הרגשת אנ"ש והת' כשחזו בשריפה, מיד מיהרו לביהמ"ד הגדול להוציא את ספרי התורה, עמודו וכסאו של אד"ש, והעלום לביהמ"ד העליון, ואח"כ פינו את כל הספרים וכו', כי התחילו לרדת מים רבים מכיבוי האש ונהייתה הצפה למטה [ואכן כתוצאה מכך התקלקל הגג של ביהמ"ד במקצת, ומאוחר יותר הביאו פועלים לסייד ולצבוע הגג מחדש, ובדרך ממילא את כל ביהמ"ד]. ב"ה שלא נגרמו נזקים נוספים לבית חיינו.

בהגיע אד"ש ל-770, ביצאו מהמכונית הביט על בנין המשרדים (אגב, המשרדים הנשקפים אל איסטערן פארקוויי לא ניזוקו כלל, ועוד – דרכו בקודש בכל כיום להסתכל לכיוון זה כאשר מגיע ל-770. אך המציאות היא שהביט לכיוון זה), ושוחח מעט עם יודל (שנהג במכונית).

ש"ק שמות כ"ג טבת מבה"ח שבט

תוכן קצר מההתוועדות:

שיחה א': חודש שבט – שייך לשבט יוסף, ובעבודת האדם הו"ע "יוסף ה' לי בן אחר", לעשות מ'אחר' 'בן', שזו עבודתו של בעל ההילולא דעשירי בשבט (ששמו יוסף). היינו שאם ישנו מישהו במעמד ומצב ד'אחר', חלילה לרגוז עליו או לזרוק אותו מהבית, אלא צריך להיות בדוגמת עבודת יוסף שהי' "משביר בר" גם לשאינם מהוגנים (באומות העולם, ועל אחת כמה וכמה בנוגע ליהודי) – עבודה בדרך קירוב ואהבה.

ועבודה זו צריכה להיות באופן דצמיחה וגידול מיום ליום, בדוגמת האילן שראש השנה שלו בחודש שבט (וכידוע שכל אחד מהדצח"מ שמו מורה על מעלתו – ומעלת הצומח בהדגשה הוא ענין הגדילה וההתפתחות מיום ליום באופן הגלוי לעין), וכמאמר רז"ל "ת"ח אין להם מנוחה . . ילכו מחיל אל חיל". ואין הכוונה שינוח בין "חיל" אחד לשני במשך חודש ימים (ואם הוא זקן ואינו לפי כבודו – ב' חדשים...), אלא – "אין להם מנוחה".

שיחה ב': כ"ג טבת הוא ערב יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, ועבודתו המיוחדת היא: א) עשיית בעלי תשובה (כידוע החלום של אדמו"ר האמצעי), ב) חיבור נגלה ודא"ח – "שניאור".

ולכאורה יוקשה כיצד ייתכן להתחיל הלימוד עם תינוק באופן מושלם זה, של חיבור נגלה וחסידות גם יחד. וא"א לומר שמספיק שהמלמד שלו לומד כך, ובעת הלימוד עם התינוק הוא חדור בחסידות, כי אם כך נחרב כללות ענין חינוכו והדרכתו, כידוע שאדה"ז התנה תנאי שענין ה"צדיק באמונתו יְחַיֶ'" לא יכנס בגבולו, אלא שעל כל לאחד מוטל להתייגע בעצמו ולא לסמוך על הצדיק בלבד.

והביאור בזה, כידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר שכשלימדוהו צורת אותיות א-ב, לימדוהו משער ספר התניא. וזהו חיבור נגלה וחסידות, ומסבירים לילד שספר זה מדבר על הקב"ה וכיצד לעבוד את ה' (כי יותר מזה לא יוכל להבין), וזה מתאמת אצל הילד באופן של התאמתות ע"י ראי', כידוע המעלה בזה.

לבסוף דיבר אד"ש אודות בנין המקוה, והתריע שכבר ארעו כו"כ מקרים (ופרט כל מקרה, ובכל פעם סיים במשפט - ) "ולא נגע ולא פגע"!

ודיבר בזה בחריפות במשך כחמש דקות, ולבסוף אמר שלא הייתה ברירה אלא למכור את בית הכנסת, אז מכרתיו!

שיחה ג': התחלת הלכות תלמוד תורה לאדה"ז היא בתיבת "אף" – לרמז על לימוד התורה באופן של "אף", היינו בעמל ויגיעה, ופנימיות התורה. ויש ללמוד מכך הוראה כיצד ללמוד עם ילד, "זרוק מרה בתלמידים" כו'.

מאמר: אחרי השיחה ניגנו, וכאשר הפסיקו (כשראו שאד"ש מתכונן לדבר), נעמד פתאום א' מאנ"ש מאה"ק והחל לזעוק שכבר אלפי יהודים הניחו תפילין (במבצע תפילין) וכו', ושהמשיח כבר חייב לבוא! אד"ש הסתכל עליו ולא אמר מאומה [ולהעיר משיחה ה'!], וכשהלה סיים לדבר, החל אד"ש לומר מאמר כעין שיחה ד"ה הבאים ישרש יעקב, במשך מעט יותר מעשר דק'.

שיחה ד': שאלות בפירש"י, והוראה לזמן הזה. דיבר בענין המלוה מלכה לטובת צא"ח. נתן בקבוק יי"ש לר"ד ראסקין עבור צא"ח, בקבוק נוסף לר' בערל ווייס, ולבנו משה א"צ נתן כוסית לחיים (לרגל חתונתו בשבוע הבעל"ט).

שיחה ה': הביאור בפירש"י ובלקולוי"צ על הזהר. וההוראה בעבודת האדם – הקב"ה נמצא עם כל אחד ואחד גם בזמן הגלות, "אנכי ארד עמך מצרימה". בתוך הדיבור, היו דיבורים מהולים בבכי, ופעמיים הופסק הדיבור מחמת רוב הבכי, אחד מהם הי' כאשר התבטא "עצמות ומהות איז זיך משתשע בעצמותו און לאזט אידן מאטערן זיך אין גלות"...

בסיום ההתוועדות התחיל לנגן "ווי וואנט משיח נאו", ולאחר מנחה התחיל "שיבנה". ההתוועדות הסתיימה ב-4:40. 5:35 מעריב למעלה. כעבור כמחצית השעה נסע לביתו, ומעודד שירת שיבנה בידו הק', ונופף במיוחד לילד קטן.

יום א' פרשת וארא, כ"ד טבת

החתן הת' משה א"צ ווייס ובני משפחתו נכנסו לכ"ק לקבל הסידור לפני נסיעתו לאוהל, ושהו משך זמן רב (כשעה?).

ב-3 נוסע לאוהל, וחוזר ב-6.

יום ה' כ"ח טבת

בקריה"ת מסתכל ברש"י פסוקים ח-ט. 11:05 נסע למקוה. 2:15 נסע לאוהל, וחזר ב-6. נסע לביתו ב-7.