כסלו תשכ"ט - ועד תלמידי התמימים העולמי

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשנת תשכ"ט היה רצף של כמה מאורעות מיוחדים בקשר לי"ד כסלו. זאת עקב מלאות ארבעים שנה לחתונה (תרפ"ט-תשכ"ט):

בחודש תשרי של אותה שנה עורר הרבי על לימוד אגרת התשובה לרבינו הזקן ביחיד וברבים. בימים שלאחר מכן עורר הרבי גם במכתביו על לימוד זה. במכתב מז' מרחשון כותב הרבי:

"התקווה שגם הוא משתתף בהפצת לימוד אגרת התשובה לרבנו הזקן שהו"ל זה עתה בחוברת בפני עצמה וכו' בכדי להגדיל ההפצה וזכות הרבים מסייעת".

בעקבות דברי הרבי קיבלו על עצמם אנ"ש והתמימים קיום הוראה זו כ'מתנת נישואין' לרבי שליט"א בקשר עם יובל הארבעים, ובנוסף לכך צירפו לצדקה סך כסף במספר ארבעים. רבים אחרים קיבלו על עצמם הוספה בלימוד התורה לרגל התאריך. כל זאת, כמובן, יחד עם ברכות ואיחולים שנבעו מקרב לב עמוק ונשלחו לרבי לרגל היום הבהיר.

באחד העיתונים שיצאו לאור בשעתו, נתפרסמה ידיעה תחת הכותרת: "מתנת יובל מקורית של חסידים לרבם - שינון פרקי אגרת התשובה", בהמשכה הופיעה הידיעה הבאה: "השבוע במלאות ארבעים שנה לנישואי הרבי שליט"א מליובאוויטש, נשיא חסידות חב"ד, החליטו חסידיו ברחבי תבל להגיש לו שי מקורי: כל אחד מהם ישנן לעצמו בעל- פה את פרקי אגרת התשובה של אדמו"ר הזקן, שהרבי הורה לאחרונה להתעמק בהם.

הרבי שליט"א הורה בתקופה האחרונה להתעמק ולקבוע שיעורי עיון - ביחיד ורבים - בספר אגרת התשובה. לצורך זה אף יצאו לאור מהדורות מיוחדות של הספר וגם תרגומים שלו בשפות אנגלית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית".

ש"פ וישלח – ט"ז כסלו

בהתוועדות קודש שנערכה השבת הודה הרבי, במעמד כל הציבור, למברכיו והשיב בברכות רבות. בדבריו הרחיב הרבי אודות מעלת מספר ארבעים ושייכותו לתורה, תפילה, תשובה, נישואין וגאולה.

במהלך ההתוועדות הדגיש הרבי את החשיבות שבחיזוק ואישור הברכה באמצעות שני העניינים – צדקה (מעשה) ולימוד (נגלה וחסידות), והבהיר שהנהגה זו שייכת אף לנשי ובנות ישראל.

להלן קטעים מדברי הרבי (כפי שנדפסו ב"לקוטי-שיחות" חלק ה' בהופסות – בתרגום ללה"ק):

"את הברכות וכו' העניקו בקשר עם יובל הארבעים, ולהעיר שמספר ארבעים קשור במיוחד עם שלושת הענינים - תורה, תשובה ותפילה.

וכפי שרואים בג' פעמים ארבעים יום שמשה רבנו היה בהר. בארבעים יום הראשונים קיבל את התורה (שזהו גם הרמז בשם תרומה: תורה מ'), בארבעים יום השניים משה רבינו התפלל וכפי שכתוב "ואתפלל גו'". ובארבעים יום האחרונים פעל את הענין של "סלחתי כדבריך" - ענין התשובה. שלכן נקבעו הימים מר"ח אלול עד יום הכיפורים לארבעים ימי תשובה. כמו כן מספר התעניות של תשובה הוא ארבעים יום. רמז נוסף יש בזה: שלושת ענינים אלו (תורה, תפילה ותשובה) פותחים באות תי"ו שהוא עשר פעמים ארבעים.

ענין הנישואין אף הוא קשור עם המספר ארבעים כמרז"ל "ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני". זאת ועוד, ע"פ קבלה, תשובה היא בספירת הבינה וחופה גם היא בחינת בינה המקפת לזו"ן - חתן וכלה.

כמו כן הגאולה קשורה למספר ארבעים. בפסוק "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ" מופיעה מ"ם סתומה באמצע תיבה, וידוע שפסוק זה נאמר על משיח (שגם שמו מתחיל במ"ם). ולאידך, ישנו פסוק "חומות ירושלים אשר המ פרוצים" בו מופיע מ"ם פתוחה בסוף התיבה. והענין בזה, ש"מפני חטאינו" נפרצו חומות ירושלים, ותפקידו של משיח הוא לסגור פירצה זו, וזהו הרמז בפסוק הנ"ל המדבר על משיח".

וכאן עבר הרבי לדבר ישירות ע"ד הברכות שנשלחו אליו:

"המברך את האיש הישראלי, הרי מובטח הוא מהקב"ה (כפי שנאמר בתורה שבכתב ונפסק להלכה בתורה שבע"פ) אשר הקב"ה הוא עצמו יברך אותו, וברכתו של הקב"ה הרי – כפי המובא במדרש – "תוספתו מרובה על העיקר".

אעפ"כ הרי זו חובה (וזכות) נעימה [וכמנהגם של ישראל, אשר מנהג ישראל תורה היא] להודות ולברך את המברך וע"ד "וכן למר", שיש בזה עוד ענין ובפרט שעי"ז שמברכים באה תוספת בהברכה...

תודתי נתונה בזה וברכתי לכל המברכים (ובקשתי רבה למסור זה גם לאת אשר איננו פה) שליט"א – שתקויים בהם ברכתו של הקב"ה ובתוספתו, שתוספתו מרובה על העיקר, לכאו"א בכל המצטרך לו מנפש ועד בשר".

בהמשך השיחה אומר הרבי:

"...והיות שיארך הזמן ביותר באם יישלח מכתב ברכה לכל אחד בנפרד, אביע תודתי וברכתי עתה ברבים, במעמד של כמה וכמה עשיריות מישראל, לכל אחד ואחת ולכולם יחד, - אשר בשעה שזהו באופן של "כולנו כאחד" אזי זה גופא כלי ל"ברכנו אבינו" - שלכל אחד ואחת תושפע ברכתו של הקב"ה ובתוספת מרובה על העיקר, בבני, חיי ומזוני רויחי".

***

למרות הדברים הנ"ל, זכו רבים לקבל מכתב ברכה אישי - מתאריך טו"ב כסלו תשכ"ט (יום לאחר אמירת השיחה הנ"ל) - הפותח ב"ותשואת חן על הברכות בקשר לתקופת הארבעים שנה" ובו תוכן השיחה בשבת קודש. להלן שני משפטים מתוכו: "נעמה ביותר והביאה שמחה רבה הידיעה אשר רבים מהמברכים צירפו להברכה וחיזקו ואישרו אותה על ידי עניין בתורה וכו'. ובאתי בהצעתי- בקשתי אשר כל אחד מציבור המברכים יעשה שניהם, תלמוד ומעשה".

***

בזאת לא תמו אירועי יובל הארבעים. במשך כמה שבתות המשיך הרבי ואמר מאמרי חתונה המיוסדים על מאמרים שאמר הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ט, וכן המשיך ודיבר על ענין הנישואין ועל המספר 'ארבעים':

בהתוועדות י"ט כסלו אמר הרבי מאמר ד"ה "א"ר אושעיא". מאמר זה מיוסד על מאמר (באותו ד"ה) שאמר הרבי הריי"צ בזמן החתונה בשנת תרפ"ט (בי"ט כסלו בעת סעודת החג והשבע ברכות).

בהמשך למאמר זה המשיך הרבי בשיחת קודש מיוחדת אודות תוכן המאמר: "כפי שדובר קודם, זהו מאמר שמיוסד על מאמר של כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמרו לפני ארבעים שנה, בי"ט כסלו בעת הסעודה (כפי שנכתב ע"ג המאמר ונדפס בדרושי חתונה)".

בהמשך ההתוועדות הוסיף הרבי, והזכיר את ב' הדעות שמצינו בענין "לא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין", וביאר בארוכה את עניין ה"בן ארבעים לבינה". בסיום הדברים הציע הרבי הצעה מעשית:

"ישנו מנהג טוב, שבשעה שרוצים לברך יהודי מקשרים זאת עם צדקה לזכות אותו אדם, וכפי הנוסח בברכת מי שברך "בעבור שבלי נדר אתן לצדקה בעדו" . . לכן דבר נכון הוא (וכפי שדובר כמה פעמים שבשעה שישנה התוועדות צריך שיתווסף מכך דבר חדש), שמכאן ולהבא –

בנוסף לכך שישנו מנהג העולם שבשעה שמברכים מישהו או מעניקים לו מתנות וכיו"ב (שגם זה הוא בגדר "מנהג ישראל תורה היא" שגורמים נחת רוח ליהודי, עם כל המנהגים הטובים הכרוכים בכך), הרי ישנו ענין נעלה יותר, והוא, כאשר מקשרים זאת עם ענין הצדקה וענין התורה (וכאמור לעיל שעם שני דברים אלו יכול המברך לקשר את ברכתו). לכן –

דבר נכון וטוב וישר ומתוקן, שיתקנו, שבכל ענין של קיבוץ והתאספות לברך, אם המדובר בחתן וכלה או בבר מצוה וכיו"ב שיקשרו זאת עם צדקה ותורה. מי שרוצה להעניק מתנות מהיכי תיתי, אם על-ידי-זה הוא לא נכנס לחובות יכול הוא לעשות זאת . . אבל העיקר הוא התורה והצדקה לזכות המתברכים".

גם בשבת פרשת וישב, המשיך הרבי ואמר מאמר ד"ה "פדה בשלום נפשי", המהווה המשך למאמר הקודם ד"ה "א"ר אושעיא", ומיוסד על מאמר הנ"ל. בהתוועדות האריך הרבי בביאור מעלת מספר ארבעים והקשרו לתורה תשובה ותפילה. בנוסף לכך התעכב לבאר רש"י מפרשת השבוע הקשור לענין הנישואין.