כסלו תשמ"ג - ר' אורי הולצמן

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

יום ו' ערב ש"ק פרשת תולדות, ג' כסלו

היום יצא לאור לקוטי שיחות חלק יט.

ש"ק פרשת תולדות, ד' כסלו

התפלה הסתיימה מוקדם לפי ערך (12:15). אד"ש הלך אל הספרי' ב-2:10 וחזר כעבור זמן מה. ב-4 מנחה בביהמ"ד הקטן (כרגיל כשאין התוועדות), זו השבת השני' שאין בה התוועדות מאז חודש תשרי.

יום א' פרשת ויצא, ה' כסלו

בבוקר כשהגיע אד"ש ל-770, עמדה אחת מהקבצניות בדרכו, וכששמה לב ביקשה סליחתו (באנגלית) על שהפריעה לו לעבור, והגיב כ"ק בביטול שאין על מה לבקש סליחה.

יום ב', ו' כסלו

לפני היכנסו ל-770 דיבר עם אחד ולבסוף איחל לו "ג-ד בלעס יו" (יברכך ה').

יום ג', ז' כסלו

היום מסר אד"ש – ע"י המזכירות – דולרים לכאו"א מהתלמידים השלוחים למרוקו, שע"פ מענה אד"ש הם נוסעים "בהקדם האפשרי" – מחר.

אד"ש נסע לביתו בחצות.

יום ד', ח' כסלו

לאחר מנחה, בירך בג"ע התחתון את התלמידים השלוחים הנוסעים היום למרוקו, ואלה שמותם (חלקי): ש"ז בלומנפלד, י' מרוזוב, א' קיי, סרבריאנסקי, א' דייטש, ד' כהנוב.

5:50 נסע לביתו, וחזר ב-6:45. 11:55 נסע לביתו.

יום ה', ט' כסלו

בקריה"ת הסתכל אד"ש בפירש"י דפסוקים י"א י"ב (ריש פרשתנו ויצא). 11:15 נסע למקוה. 2:10 נסע לאוהל וחזר ב-5:45, לאחר כמה דקות מנחה. 6:20 מעריב, כ"ק אמר קדיש ומשניות, ולאחר מכן נכנס לחדרו, בעוד קהל רב החל להתקבץ בחדר הכניסה בציפי' לתשובת המזכיר האם תהי' התוועדות בקשר עם ט-י כסלו, אך לא הייתה תשובה.

כעבור כמחצית השעה נסע אד"ש לביתו, והקהל התפזר בתחושת החמצה.

ר' שלמה זרחי מתוועד הערב בחובבי תורה, ר' שלום מרזוב מתוועד ב-770 ור' אלי' חיים רויטבלאט מתוועד באהלי תורה.

יום ו' עש"ק ויצא, חג הגאולה יו"ד כסלו

אד"ש נכנס לביהמ"ד הקטן בעת אמירת "אשרי – ובא לציון", אמר הקדישים והמשניות, וחזר לחדרו.

הגיעו לחצרות קדשנו כו"כ אורחים מארה"ב ושאר המדינות לרגל החגים דחודש כסלו.

3:20 יצא למנחה, ועמד במקומו דחוה"מ ומנחת שבת – בדרום (הכינו לכ"ק את שני המקומות, בצפון ובדרום, משום הספק). אמר משניות וקדיש, ולאחר מכן התפללו מנחה ושוב אמר משניות וקדיש. ביציאתו התחיל "שיבנה", וסיבב בידו כמה פעמים בעת הליכתו לחדרו.

בתפילת קבלת שבת אמר הקדיש יתום שלפני "כגוונא". 8:55 הלך לביתו (ספרי').

ש"ק פרשת ויצא, י"א כסלו

בבוקר נודע בס"ד שתהי' התוועדות השבת.

תוכן הדברים בהתוועדות:

שיחה א: עניניו של אדמו"ר האמצעי בעל הגאולה והשמחה, נמשכים בכל הדורות, ובי' כסלו הרי זה ענין שהזמן גרמא, ולכן צריכים להחליט על הוספה בלימוד החסידות באופן ד"רחובות הנהר".

שיחה ב: בשיעור חומש דיו"ד כסלו בשנה זו מודגש ענין הגאולה, שמסופר בה ע"ד חזרת יעקב מחרן אל בית אביו. וכן בשיעור דיום השבת – מלאכי ארץ ישראל באים אל יעקב בחו"ל, היינו ענין של הרחבה גם בזמן הגלות, ועל כל אחד ואחד ללמוד מכך הוראה להרחבה בעבודת ה' גם בעודו בגלות.

מאמר ד"ה פדה בשלום. קרוב לסופו, הזכיר על דבר "גילוי אלקות על ידי אותות ומופתים שעושים הצדיקים" (וכל ענין זה אינו בהנחה שי"ל לאחר מכן).

שיחה ג: קושיות ברש"י ד"ה ברודים – ויצא לא, י; ובלקוטי לוי"צ (ע' קיח) על השבחים ששיבחו התנאים את רשב"י. דיבר גם על הערה בהערות התמימים בענין איסור הפסק שיחה בטילה המדובר באגרת הקודש סימן כד.

שיחה ד: הביאור בפירש"י דלעיל, ו"יינה של תורה" שבפירש"י.

שיחה ה: שיחה קצרה בנוגע להכנות להתוועדויות י"ט בכסלו, מבצע חנוכה, וכל שאר המבצעים.

שיחה ו: הביאור בלקוטי לוי"צ. וסיים שיחלק משקה לכל הנוסעים שלא היו לפני כן.

במוצש"ק, כ-10 דק' אחרי מעריב, קידוש לבנה. חצי שעה אח"כ נסע לביתו.

יום א' פרשת וישלח, י"ב כסלו

ב-11 נסע למקוה, ב-1:45 נסע לאוהל וחזר ב-5:35, ויצא מיד למנחה. מעריב ב-6. כ-20 דקות אחרי התפלה נסע לביתו, ועודד בדרכו בעוז את השירה, במיוחד לכיוון ר' חיים שי' אראנאוו, וכן עוה"פ לילד קטן.

שמעתי שהשנה – תשמ"ג – מרבה אד"ש לנסוע לאוהל, יותר מבשנים קודמות. ושעד עתה נראה שבכל יו"ט ויומא דפגרא הוא נוסע פעם אחת לפניו ופעם אחת לאחריו, ולא כפי שהיה בעבר שהיה נוסע רק פעם אחת בסמיכות לחג, על דרך הרוב.

יום ב', י"ג כסלו

עד כניסת אד"ש למעריב וכן אחרי התפלה, ניגנו "עוד ישמע", בי"ד כסלו השתא ימלאו נ"ד שנה לנישואי אד"ש והרבנית שתליט"א. לאחרי סדר דא"ח החלה התוועדות בביהמ"ד העליון. 11:40 יצא אד"ש, ובהליכתו עודד שירת "עוד ישמע" בתנופות יד חזקות במיוחד!

יום ג', י"ד כסלו

בכל פעם כמעט שאד"ש יצא או בא ניגנו "ויהי בישורון מלך" או "עוד ישמע".

5:55 אחה"צ נסע לביתו, ביציאתו פגש את בערקע שי' וואלף ושאלו מדוע אינו משתתף בשמחה? (אחיו בנימין שי' מתחתן הערב עם בת ר"י שפרינגער שי'), וענה שתיכף ילך. הגיב אד"ש שיחסר בשמחה (וי"א שאמר: הרי צריכה להיות שמחה ותיקון כתובה).

6:45 חזר, ועודד השירה בדרכו. כעבור כמה דקות נכנס למעריב.

11:30 נסע לביתו, וביציאתו פתח הדלת בתנופה עזה למדי ומיד התחיל לסבב ידו הק' לעודד את שירת "עוד ישמע", והסתכל על קהל תלמידי התמימים ואנ"ש שיחיו בפנים מאירות ובמבט מיוחד במינו, במשך כל הדרך עד למכונית נענע בידו בעוז ובעוצמה רבה.

ש"ק פרשת וישלח, ח"י כסלו

אד"ש הגיע ב-8:45 ל-770. הודיע למזכיר על התוועדות. נכנס להתוועדות באיחור נדיר של 10 דק' (1:40).

תוכן הדברים בקצרה:

שיחה א: בקביעות דשנה זו חל ערב י"ט כסלו בשבת, ושניהם קשורים עם התוועדות. שבת – שכן איתא במדרש שאמר לו הקב"ה למשה להקהיל קהילות בכל שבת, שזהו ענין כינוס והתוועדות; (ערב) י"ט כסלו – בוודאי קשור עם התוועדות כו'.

וענין הכינוס וההתוועדות צריך להיות בג' הקוין דתורה תפלה וצדקה, ובפרט צדקה ששקולה כנגד כל המצוות.

וישנה מעלה עיקרית בזה שי"ט כסלו הוא במוצאי ש"ק, בפרט כעת שנמצאים כבר לאחר חצות היום, ואין אומרים צדקתך במנחה, הרי מודגש עוד יותר השייכות דשבת לי"ט כסלו.

ישנו ענין שלמרבה הפלא אין שמים לב עליו, שי"ט כסלו קשור עם הענין דהפצת החסידות – כי אילו היו לומדים חסידות כל אחד לעצמו, הרי לא הי' כל ענין המאסר והגאולה, וכל זה הי' רק בגלל "וואס מ'האט איבערגעגאסן די ליפן", שהפיצו את החסידות עד לחוצה.

לעומת זאת ענינה של שבת הוא מנוחה והתיישבות, עד ל"מנוחה שלמה", שחודרת במציאותו של האדם "מנוחתם", והיא לרצון ה' – "שאתה רוצה בה". אך כל המנוחה והשלימות היא רק הכנה (ערב) לעבודת הפצת המעיינות חוצה די"ט כסלו.

ובזה מבואר פתגם אדמו"ר (הריי"ץ) נ"ע שי"ט כסלו הוא "חג החגים", דהנה כל הימים-טובים קשורים ליציאת מצרים, מתחיל מחג הפסח שהוא ראשון לרגלים; אך י"ט כסלו הוא חג וגאולה גם לגבי החגים, והדבר תמוה, כיצד אפשר לומר שי"ט כסלו נעלה מהם.

וכן תמוה, היתכן לומר (בביאור הקביעות שלנו כנ"ל) ששבת הוא רק ערב הגאולה, ורק במוצש"ק נהי' גאולה? והרי ידוע ששבת נעלית אפי' מן התורה (שהתורה קדמה לעולם), ולכן אפילו כאשר ישנו מי שאינו יודע מכל עניני העילויים דשבת המבוארים בתורה, הרי נפעל בו ענין העלי' בשבת, שהרי נאמר "כל מלאכתך עשוי'" – אף אם אינו מבין מעלת השבת, ואין נפק"מ באיזה מעמד ומצב הי' בערב שבת כו'.

ומכל מקום י"ט הוא חג החגים, וכן שבת היא רק ערב י"ט כסלו, כי עבודתם היא הכנה לתכלית העבודה דהפצת המעיינות חוצה שזהו ענינו של י"ט כסלו.

ומכיון שכך, צריך להיות ענין ההחלטה על הפצת המעיינות. וכידוע שעל משקל מאמר רז"ל "שווי אנפשי' חתיכה דאיסורא", ישנה האימרה "שווי אנפשי' חתיכה דקדושה" – וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שכשמחליטים באופן שלא לפי ערכו, אזי נפתחים צינורות חדשים ונמשכים לו כוחות מיוחדים לקיים את ההחלטה.

וכפי שהי' בבנין זה (770), שפלוני בן פלוני החליט כאן החלטה טובה שלא לפי ערכו, ונפתחו לו צינורות חדשים, ועל ידי זה זכה שסייע להדפסת שו"ת צמח צדק.

וגדול לימוד שמביא לידי מעשה, שיביא לקיום כל האמור והתחזקות במבצעים, ולגאולה פרטית בעבודת ה', המביאה ומקרבת גאולה הכללית תיכף ומיד ממש.

שיחה ב: בשונה מקריה"ת בימים ב' וה', הנה בש"ק קוראים כל הסדרה ולא רק ההתחלה. לעומת זאת, ההפטרה יש בה כ"א פסוקים (או פחות) בלבד. ומכל מקום הנה בזמן התלמוד בירכו בקריה"ת רק פעם אחת בתחילתה ופעם אחת בסופה (אלא שאח"כ תיקנו שכל עולה יברך), ואילו בהפטרה מברכים לפני' וכמה ברכות לאחרי'.

ואכן רואים מעלה בהפטרה, שכמה ענינים שהם ברמז בפרשה, הרי הם בגילוי בהפטרה. וכגון בפרשה זו, שענין הגאולה הוא בה ברמז – "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", כמבואר בפרש"י ובמפרשי המקרא; ואילו בהפטרה הרי הוא בגלוי – "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", ובהפטרה מפורש עוד ענין של גאולה שבפרשה הוא לגמרי בהעלם – "והייתה לה' המלוכה".

והחילוק בין ב' עניני גאולה אלו, שאלו הם ב' מדריגות בפעולת הגאולה על העולם, מתחילה "ועלו מושיעים לשפוט", היינו שליטה בכפי' על העולם, ואחר כך "והייתה לה' המלוכה", היינו שהעולם מתהפך לטוב. וב' ענינים אלו נרמזים גם בפירש"י בפרשתנו על עשו, דהנה על זה שנקוד על תיבת "וישקהו" ישנם ב' פירושים ברש"י: א) שלא נשקו בכל לבו. ב) שנשקו בכל לבו. ויש לומר שרש"י מביא את הפירושים בסדר זה, כי זהו סדר העבודה בפעולה על "עשו", שבתחלה הוא באופן של אתכפיא, נשקו, אך "לא בכל לבו", ולאחר מכן נפעל ענין האתהפכא, "נשקו בכל לבו".

ופירוש הב' אמר רשב"י דוקא, דהנה ידוע מאמר רשב"י "יכולני לפטור את העולם כולו ממדת הדין", ונשאלת השאלה הלא התורה תורת חסד, ובודאי כאשר ישנו דין התורה, הרי זה לתועלת ולטובה, ואם כן מה העילוי בכך שיפטור את העולם ממדת הדין?

אלא כוונתו שיכול ר"ש אויפטאן את אותה תוצאה טובה שנהיית על ידי הדין, אך ללא "מדת הדין", בלי פעולת הדין. והיינו שלפי דרכו של רשב"י ניתן לפעול על העולם לכתחלה בדרך של אתהפכא!

(וביאר שייכות ב' עניני גאולה אלו לסדר המבואר ברמב"ם על פעולתו של משיח ש"ילחום מלחמות ה'" וכו', שמורים על כך שיהיו ב' תקופות ופעולות בימות המשיח).

והעיקר הוא מעשה בפועל, להביא את המשיח ע"י מעשינו ועבודתנו, במבצעים וכו', ולא לטעון כבקרבנות שע"י הלימוד "מעלה אני עליו כאילו הקריב" וכו'...

מאמר: מאמר כעין שיחה ד"ה וישלח יעקב, נמשך כ-20 דק'.

שיחה ג: ביאור בפירש"י וקושיות בלקולוי"צ. אחר כך פתח ואמר "וכאן המקום וכו'", ודיבר א שארפע שיחה בנוגע למקוה הנשים, שכתבו לו שיהי' גמור בתוך 3 שבועות, וכבר נמשך כמה חודשים, ואין הבעי' תלוי' בממון, אלא צריך התעסקות בזה [הדברים הובאו בכללות בהנחה באידיש, אך בהנחה בלה"ק החסירו כל השארפקייט].

שיחה ד: ביאור לקולוי"צ ומאמר הזהר.

במשך ההתוועדות רמז לאחד לומר ב"פ לחיים. ר' בערל ליווי שי' ניגש פעמיים אל כ"ק ושוחח עימו (כנראה הי' ברוסיא לאחרונה). ההתוועדות הסתיימה ב-5:20, ולאחרי' מיד מנחה.

5:45 נכנס אד"ש למעריב (למעלה), אמר קדיש. כמה דקות אחרי התפלה נסע לביתו.

ר' יואל שי' כהן, לאחר החזרה ולאחר שחזר פעם שני' על ההתוועדות (בשביל הטייפ ובשביל חו"ל), הגיע להתוועד עימנו בחובבי תורה עד הבוקר...

יום א, חג הגאולה י"ט כסלו

בבוקר נכנס לביהמ"ד ואמר הקדישים.

9:30 בערב – התוועדות. מאמר ד"ה פדה בשלום (קצר למדי, נמשך פחות מ-10 דקות). בסיומה – מגבית וחלוקת דולרים. 2:50 לפנות בוקר נסתיימה ההתוועדות. לאחר כמה דקות נסע לביתו.

באחת מן השיחות האחרונות הי' סיום הש"ס, ומזה עבר לדבר על אותו אחד שדיבר דיבורים מאוסים בסיום הש"ס דדף היומי, ואכמ"ל.

בהתוועדות נכחו הרב יאללעס, הרב שאר ישוב הכהן רב ראשי דחיפה יחד עם ראש העיר שם (שסיפר אחרי ההתוועדות שמאוד השפיעו עליו דברי אד"ש בנוגע לשטחים). אחרי שיחה א' ניגש הרב יאלעס כדרכו ונתן פ"נ, אד"ש הביט בפ"נ ונענע בראשו לאות הסכמה. במשך ההתוועדות רמז לרב ולר"ע חיפה לומר לחיים. לאחר שיחה א' שוחח ראש העיר עם אד"ש, ושוב כשעמדו ללכת, קדם והושיט לו אד"ש את ידו ולחצה כל משך זמן ששוחחו, ונענע היד הרבה וחייך אליו במאור פנים, במשך כדקה.

בסוף ההתוועדות הורה אד"ש (לרי"כ) לנגן ניגון הכנה, אדה"ז (ד' בבות) – בבא הד' כמדומה ג' פעמים. אח"כ פנה לילדים והתחיל "ווי וואנט". אח"כ ע"פ הוראתו התחיל טלשבסקי "שיבנה", וכאשר הקהל הצטרף – מחא כ"ק כפיו בחוזק מאוד! וגם רמז לאבוחצירא (דעם רבי'נס פייפער...) לשרוק, וכן רמז לכו"כ ממולו.

אח"כ הייתה חלוקת דולרים, ואח"כ לקח אד"ש חבילת הפ"נים בידו האחת, ובידו השני' אחז במיקרופון ובהתכופפו (כי כבר עמד) החל "כי בשמחה תצאו".

[שמעתי שגביר א' בקליפורני' "במקרה" שיחק עם הכפתור של הטלויזי' מתחנה לתחנה, עד ש"הגיע" לשידור ההתוועדות, ובדיוק דיבר אד"ש על אלו שיש להם קשרים עם ממשלות, עיריות וכיו"ב, שיפעילו השפעתם בנוגע לקיום ז' מצוות בני נח. הגביר הזה, יש לו קשרים ממשלתיים מסועפים, און ס'האט אים דערנומען, ובעיקר שהתרשם שאד"ש ממש מתכוון אליו וכו'. הוא צלצל מיד לשלמה קונין (שהי' ב-770), ורצה לבוא לדבר עם אד"ש וכו' ולסייע בכל הנדרש].

יום ג', כ"א כסלו

8 בערב – יחידות, באותו סדר שהי' בסוף תשרי (מלבד קבוצת דוברי אנגלית שלא הייתה הפעם), משך היחידות לכל הקבוצות יחד כשלושת רבעי שעה.

לאחר כשעה נכנס לחדרו הק' ראש עיריית חיפה ושהה שם משך שעה ו-40 דקות; לאחריו מיד נכנס הרב שאר ישוב הכהן ושהה משך שעה וחצי. שניהם לא סיפרו מאומה מהמדובר ביחידות. 10 דקות לאחר שהרב הנ"ל יצא, נסע כ"ק לביתו (1:50 לפנות בוקר).

ש"ק וישב, כ"ה כסלו, שבת חנוכה, מבה"ח טבת

1:40 התחילה התוועדות. מאמר כעין שיחה ד"ה רני ושמחי. נסתיימה ב-5:40. אח"כ מנחה, ומיד מעריב (בביהמ"ד הגדול). לאחר הקדיש שאחרי "ויהי נועם", רצו להדליק המנורה (נר ב' דחנוכה) והסתכלו לעבר אד"ש, אך החזן אמר שראה שכ"ק כבר התכופף (היינו שאמר כבר "ולריק" בתפילת עלינו ), כיוון שכך – אמרו עלינו וכל הקדישים, ורק לאחר מכן הדליקו נר חנוכה.

יום א' פרשת מקץ, כ"ו כסלו

בעת הדלקת הנרות אחרי מנחה, בסוף "הנרות הללו" מחא כפיו הק' (בפרט לעבר אחד הילדים). אגב, כמדומה שבעש"ק ובמוצש"ק לא מחא כפיו.

יום ב' כ"ז כסלו

ביציאתו ממנחה, אחרי הדלקת הנרות, התחיל "על ניסיך", ועודד השירה בידו.

לייבל גראנער שי' עשה ווארט לבתו, והתוועד אח"כ באריכות. ובין היתר סיפר (הפרטים אינם ברורים לחלוטין) שגבאי ביהמ"ד 770 שאלו את אד"ש אודות עשיית מנורה חדשה, אך אד"ש ענה שאין צריך .

יום ג' כ"ח כסלו

בשעה 2 החל "ראלי" לילדי צבאות ה', בדרך כלל מתפללים מנחה בתחילת הראלי, אך הפעם כדי שיוכלו להדליק נר חנוכה בסמיכות לשקיעה (שידלק עד לאחר צה"כ) – מתפללים מנחה בזמן (3:15). אד"ש ירד לתפלה, לאחרי' הדליקו את הנרות במנורה מיוחדת שהכינו מפלסטיק (רק בשביל ה"ראלי"), וצורת הקנים היא באלכסון כו', בהתאם לדברי אד"ש בחורף אשתקד (תשמ"ב).

לאחר מכן, אמירת י"ב פסוקים ע"י הילדים, ואמירת "יחי אדמו"ר" (שמעתי מכמה, ששפתיו הק' רחשו בעת אמירת ה"יחי"). אמר שיחה בת ג' חלקים, לאחר כל חלק – תרגם ר' י"י העכט את הדברים לשפת המדינה כרגיל.

נקודה אחת מן הדברים:

באם היצה"ר מנסה לפתות את הילד: הרי עכשיו זמן הגלות, אז אין זה זמן הראוי ללימוד התורה וקיום המצוות, אלא המתן – כך אומר הוא לילד – עד ביאת המשיח, ואז תלמד כדבעי וכו'.

הרי המענה ליצר הוא: מצינו בפרשת השבוע שיוסף הצדיק הי' בגלות מצרים, ושם גופא מצבו לא הי' טוב והי' במאסר, ואעפ"כ הוא נשאר במעמדו ומצבו, "יוסף הצדיק". ומזה ההוראה לכאו"א, שאפילו בזמן הגלות וכו' עליו להתנהג כיוסף הצדיק.

בסוף השיחה אמר אד"ש שיחלק 4 מטבעות של 10 סענט: 1) לצדקה, 2) לעצמו, להשתמש לדבר טוב וקדוש, 3) לדמי חנוכה, 4) לתת בתור דמי חנוכה לחבר הנמצא בקירבתו. כרגיל חילק המטבעות ע"י המדריכים.

אח"כ הביא א' ספל מים עם קופסת קרטון, ואד"ש חייך אליו (כנראה לא ידעו בוודאות שאד"ש יישאר למעריב מיד, ולכן לא הי' הכל מוכן), ונטל ידיו, הוציא מכיסו ממחטה וניגב ידיו הק', והתחילו תפילת ערבית.

אחרי התפלה אמר (כמדומה שלא במיקרופון) שהיות ונמצאים כאן טנקיסטים, אז יחלק 2 מטבעות: 1) לצדקה, 2) לדמי חנוכה. מיד נעשה דוחק גדול לעבר בימת אד"ש, כי הקהל חשב שאד"ש יחלק לכאו"א בנפרד. למעשה חילק אד"ש חבילות לכמה עשרות שהצליחו לעבור בתחילה על מנת שיחלקום לקהל (בדוגמת חלוקת דולרים שאחרי ההתוועדויות), ואד"ש שאל כו"כ שעברו האם הם טנקיסטים.

את א' התמימים שעבר שאל אד"ש: אתה טנקיסט? והלה קפא על מקומו מתוך יראה (הוא נוסע למבצעים בכל יום ו' עש"ק), לבסוף לקח ממנו לייבל את החבילה, הנ"ל עמד ללכת הלאה, ואד"ש כבר חילק את החבילה להבא בתור, כשפתאום פנה אד"ש בשאלה ללייבל האם לקח בחזרה את החבילה מהבחור, וכשענה בחיוב, לקח אד"ש 2 מטבעות ונתנם לבחור הנ"ל.

את א' מצוות הישיבה בלוד שאל אד"ש בחיוך: האם אתה טנקיסט? והוסיף בחיוך: עכ"פ מכאן ולהבא תהי' טנקיסט.

לאחר החלוקה עלה לחדרו הק', וכעבור כ-10 דק' (5:55) נסע לביתו.

יום ד', כ"ט כסלו

אד"ש נסע לאוהל. מנחה בביהמ"ד הגדול. היום הביאו מנורה חדשה ל-770, שזה עתה סיים הצורף (הרשל פעקער) את הרכבתה (במשך 8 ימים), גובהה כקומת איש ומצופה זהב, וצורתה מעין מנורת המקדש עם כפתורים ופרחים כו', וכמובן צורתה באלכסון. במנורה 4 קנים אלכסוניים לכל צד, ובמרכז הוצב קנה תשיעי לשמש, שהובלט קדימה כדי שלא יפסיק בין הנרות עצמם.

כרגיל הדליק ר' אשר ששונקין שי'. באמצע ניגון "הנרות הללו" הסתכל אד"ש על המנורה באופן שהיה ניכר שמתבונן במשהו, ואח"כ פנה ללייבל והורה לו שיורידו השמש. ר' אשר הוריד את קנה השמש והניחו על גבי השולחן. אד"ש לא מחא כפיו ב"הנרות הללו", ביציאתו התחיל "על ניסיך".

יום ה', א' דר"ח טבת

קריה"ת כרגיל למעלה, היום קראו ד' גברי, ג' ראשונים לקריאת ר"ח, והד' שהוא כ"ק עלה לקריאת חנוכה. כשקראו לאד"ש לתורה, סגר את החומש (בדרך כלל בימי הקריאה כשעולה לתורה אינו סוגר החומש, ורק בחזרתו סוגרו ופותח התהלים ואומר הקאפיטלך שלו).

לייבל שאל היום את אד"ש בנוגע למה שהורה להוריד את השמש אמש, מה הטעם ומה לעשות היום? וענה אד"ש שהיו אז ז' נרות (ו' נרות והשמש), ועל כן יש לסדר שיגביהו את השמש יותר. והוסיף, שבכלל זהו דבר טוב (המנורה החדשה).

במנחה הביאו נר גדול בשביל "שמש" בעקבות מענה אד"ש הנ"ל. ר' אשר הדליק הנרות, ואחד מן הנרות כבה מיד והתקשה בהדלקתו, אז הוריד הנר עם הקנה (הקנים נעשו באופן שניתן להסירם מגוף המנורה בעת הצורך) והדליקו, ואד"ש עשה תנועת תמיהה בידו, ופנה ללייבל והורה לו כיצד לנהוג, כדלהלן.

לייבל פנה לר' אשר שסיים בינתיים להדליק את כל הנרות, ואמר לו להוריד את הנר הנ"ל בעודו דולק, והניח אותו בעודו דולק על עמוד הש"ץ – בהוראת אד"ש. אחר כך שם נר חדש במקומו והדליקו.

היום מתחילה ה'פגישה' השנתית לנשים המאורגנת ע"י צא"ח בניו יורק, זהו סוף-שבוע באוירה יהודית, והרצאות ממרצים מומחים בנושאים שונים.

ב-12 נסע אד"ש לביתו.