מר-חשון תשכ"ח - ר' אלתר בנימין יהודה לייב ברנשטיין

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

יום א' ב' מרחשון

בש"ק פ' נח הי' התועדות. השיחה הא' והב' דיבר בנוגע לויעקב הלך לדרכו ומה שחודש תשרי משובע בכל קאי על כל חודש תשרי, בין הדברים אמר שצריך להיות ביחוד בשנה זו העבודה בשמחה, און אז מי שטעלט זיך אויף א ברייטען אופן גיט דער אויבערשטער אויף אברייטען אופן, אח"כ אמר מאמר ד"ה הנני מביא אותם מארץ צפון, המאמר הי' קצר, אח"כ ביאר הרש"י של שבוע שעבר וכן ביאר בנוגע לבני נביאים משמח"ת, אח"כ ביאר הרש"י על אף נח, וההוראה מזה היתה שאם שולחים שליחות, אפי' אם יהא גונח וכוהה דם צריך לקיים השליחות, אם כוהה דם שילך לרופא, אבל צריך לקיים. וכן הי' הוראה מהוי"א שאיחר מזונות, שסיגופים צריך לעשות על עצמו אבל לשני צריך לתת כל מה שנקרא די מחסורו, אפי' עבד לרוץ לפניו בנוגע לעצמו, הרי איחר מזונות זה עבודה כמ"ש בתניא פכ"ז בנוגע לשעה רביעית, שמאכל כל אדם וכו', אבל לא על הזולת. סיום ההתועדות ב-4.20.

ועכשיו ארשום ממה ששמעתי סיפורים שנזכרתי עליהם:

א) מאברהם מאיור ששמע מר' אשר ששונקין שאשתו של הרשב"ץ היתה ידועה כקפדנית, פ"א התועדו בביתו של הרשב"ץ ולא הי' פארבייסן, ואצל הרשב"ץ הי' עז שאז הי' זה רכוש, והי' שם שוחט והחליטו לשוחטה, וכך עשו ובישלו את העז והי' להם פארבייסען. באמצע הלילה התעוררה אשת הרשב"ץ וראתה שהעז איננו, וראתה מה שעשו החסידים, והתחילה לצעוק, אמר לה הרשב"ץ באמת העז נשארה אלא החליפה את לשונה מקודם צעקה מֶה, ועכשיו צועקת אחד.

ב) מהת' מיכל וישצקי, שאדמו"ר הקודם כתב פעם לנעוול שהאברכים יגזזו הצפרניים, ז.א. שלא ידקרו א' את השני בהתועדות, והפסיקו לדקור, כעבור זמן קיבלו עוד מכתב מהרבי שכותב שם שלא מרוצה מהנעוולער שלום.

אור ליום ו' י"ד מרחשון

במוצש"ק נפטר מזכירו של כ"ק אד"ש ושל אדמו"ר הריי"צ ר' זוסיא (רמ"ל) ראדשטיין, ההלוי' התקיימה ביום א' לפנה"צ, כ"ק אד"ש נסע לביה"ח אך לא נכנס בפנים אלא עמד בחוץ והסתכל כל זמן הקבורה וניגב כל הזמן את עיניו. ע"פ הוראת הרבי לומדים אחרי כל תפילה בבית האבל כמה שורות בסה"מ תרצ"ט.

יום ו' כ"ח חשון

אתמול בלילה נכנס ליחידות ר' יוסף קאטלארסקי ומסר לרבי המאמר מים רבים תשי"ז שיצא לאור לע"נ בנו יעקב דוד, ושאל לו הרבי אם השתתף, בזה וענה הנ"ל שלא השתתף אך יכול לבקש מהבחורים שישתפו אותו, אמר לו הרבי שאין בדוקא שישתתף כי הרי נדפס ע"י חבריו, אלא יכול לקנות מהם הזכות ולהפיץ את המאמר, או שישתתף במאמר אחר שיצא על שמו. ואח"כ אמר הרבי שהמאמר יצא בזמן המתאים בפרט שהסטמאר מדבר ע"ז דאס דער אמת'ר מים רבים לא יוכלו לכבות.

יום א' א' כסלו

אתמול פ' תולדות התועד הרבי, השיחה הא' היתה אשר השם כל הפרשה שנקבע ע"י גאוני ישראל מורה על התוכן והפי' תולדות הוא כפשוטו כמ"ש רש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה, וצ"ל מהי ההוראה לנו מעשיו הרי עשיו לא עשה תשובה, וכן מדוייק הלשון יצחק יצא ממנו עשו לא נולד אלא יצא שנפרד מיצחק, בשלמא עצם מציאותו של עשיו נוגע לנו שנתאוה הקב"ה להיות דירה בתחתונים, ז.א. שהוא תחתון וצריך לעשות ממנו דירה, אבל כאן הרי מדברים אודות עשיו בתור בן של יצחק. ויובן זה בענין תמוה מזה, והוא שמסופר שראש של עשיו מונח בעטפי' של יצחק כמסופר במדרש שחושים בן דן הרגו לעשיו בשעת קבורת יעקב, וא"כ יוצא מזה שראשו מונח במערת המכפלה, ולכאו' איך קברו רשע עם צדיק אלא הדיוק הוא ראשו, שבראש של עשו הוא כמשל הזונה שבזה"ק שכוונתה רק לנסות את בן המלך (הי' כאן אריכות ומה שרשום כאן הוא בקיצור) ואע"פ שחטא ישראל הוא, א איד גייט ניט פארפאלען כמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנא' ועמך וגו' מעשי ידי וגו', וכשם שהקב"ה נצחי כך מעשי ידיו נצחיים, ולכן צריך לקרב כולם כמ"ש והוי מתלמידיו של אהרן וכו' ומקרבן לתורה, לא להיפך לקרב התורה להם, וזה ג"כ יעקב ועשיו האמורים בפרשה ז.א. ע"פ תורה כפי שצריך לקרב ע"פ תורה ולא להיפך.

שיחה הב' מאמר בניגון שיחה ע"פ ויתן לך האלוקים. אח"כ התחיל לדבר איך שמפי' רש"י אפשר לקבל יר"ש (להבנת הענין דלקמן, הנה בש"ק פ' חיי-שרה הי' אסיפה של רבנים ור"י יצחק אלחנן ירוחם גרליק דיבר על ליובאוויטש ופי' את הפסוק ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו שיצחק אהב את עשיו בגלל שנתן לו מאכלים ערבים וכך אמר על ליובאוויטש), ואמר ע"ז הרבי שסיפרו לו את המעשה ושאל את המספר אם מיחו ע"ז שביזה את יצחק, וענה הנ"ל שרק א' מהנוכחים אמר שהר"י הנ"ל אומר זה על דעת עצמו והמספר אמר לרבי שההוא התכון על ליובאוויטש, ואמר הרבי ע"ז אז מיר שטייט אן דעם שידוך מיט יצחק'ן (מתאים לי השידוך עם יצחק) והנ"ל סיפר לרבי שאת הר"י הנ"ל קיבל תואר כבוד באסיפה הנ"ל ודיבר הרבי בחריפות, שמדוע שתקו כל השבוע ואף אחד האט זיך נישט אנגינומען, אויב נישט פאר יצחק'ן איז פאר ליובאוויטש, אויב נישט פאר ליובאוויטש איז פאר יצחק'ן, וחיכה ששה ימים וראה שאף אחד לא מוחה לכן אין לו ברירה והוא מוחה ע"ז ולא איכפת לו שיגידו שהוא מוחה בגלל ליובאוויטש, כי קבל האמת ממי שאומרה יהי' מי שיהי', כמ"ש בהקדמת הרמב"ם לפ' אבות, גם אמר בתוך הדברים שהר"י הנ"ל בחורי הישיבה שלו טאנצען (רוקדים) בתערובות והוא לא מוחה ע"ז, אם הי' מעיין ברש"י הרי רש"י אומר על פסוק שכון בארץ (כו, ב) שיצחק הוא עולה תמימה לא סתם עולה אלא תמימה, ובפ' ויצא (כ"ח, י"ג) מפרש רש"י שאין הקב"ה מייחד שמו על צדיקים בחייהם רק על יצחק ייחד שמו, והאריז"ל מפרש שציד בפיו הכוונה שבעשיו היו ניצוצות של קדושה, והגם שיכול לומר אין לי עסק בנסתרות, הנה גם הגר"א מווילנא קיבל את האריז"ל, ובפי' על משלי כותב שא"א לכוון לאמיתתו של תורה בלי פנימיות התורה, וע"פ פס"ד השו"ע שצריך להיות דע לפני מי אתה עומד, הרי צריך לכוון לכה"פ פי' המילות, ובברכה הא' אומרים אלוקי יצחק שהפי' הוא ה' שיחד שמו על יצחק, האט מען אברייטקייט, איך וויל ניט זאגן לשון שאינה נקיה בשבת, ולומר כנ"ל וע"פ דין צריך לקחת עשרה אנשים ולבקש מחילה מיצחק במערת המכפלה, ודורנו הוא דור יתום שמי נק' גדול מי שמרים קולו יותר ואין פוצה פה ומצפצף, ואין הכוונה לשבור שמשות אלא למחות ולא לכתוב הדברים האלו על נייר ולשים בארון ולשכוח ע"ז, ואח"כ התחיל לבאר הרש"י על פסוק ויהי כי זקן יצחק ותכהין, ולא גמר הביאור מחמת קוצר הזמן.