שבט תשכ"ד - ועד תלמידי התמימים העולמי

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

היו ג’ מאמרים בקשר לי’ שבט. הראשון נאמר בליל שבת - ד”ה באתי לגני. אח”כ בהתוועדות דיום הש”ק התחיל הרבי לומר מאמר ד”ה צדקת פרזונו, כשבאמצעו הזכיר הרבי את אחב”י הנמצאים מאחורי מסך הברזל, ופתאום החל לבכות בכיות נוראות, הרבי פשוט התייפח משך זמן ארוך ביותר, עד שהניח ראשו הק’ על השולחן למשך זמן, וכשהגביה את ראשו התחיל להגיד “באתי לגני אחותי כלה...". מחזה נדיר ביותר...

במוצ”ש התוועד הרבי פעם נוספת. במהלך ההתוועדות התאנח הרבי ע”כ שעל אף שישנו ניגון על הקאפיטל של שנה זו, במשך השנה אף אחד לא תפס שישנו ניגון, ואף א’ לא התחיל לנגן ניגון זה בהפארבריינגען. [הכוונה היתה לניגון על הפסוק “אך לאלוקים”. ידוע שבשנים מאוחרות יותר היו החסידים מכינים ניגון מיוחד על פרק התהלים של הרבי לי”א ניסן, אבל בהזדמנות זו תבע הרבי, שכשיש כבר ניגון חסידי על אחד הפסוקים שבקאפיטל, מדוע לא שרים זאת?]. והמשיך הרבי, ש”ס’איז קיין קשיא ניט”, כי כמדובר לעיל בנוגע ל’זכוכית אדומה’... ובמילא מכאן ולהבא תהי’ ‘זכוכית לבנה’ [ענין זה הוא בשייכות עם הנתבאר בהמאמר מיוסד על ה’פרק’ של אותה שנה] עכ”פ שישירו א”ז עכשיו. הרי נמצא כאן קרינסקי, ער איז דאך ניט מוגבל מיט די אלע ענינים דא - שישיר הוא”.

ואכן התחיל המזכיר רח”י שי’ קרינסקי לנגן הניגון, והרבי שר עימו יחדיו.. והי’ הדבר לפלא לשמוע את קולו הק’ של הרבי, כיצד הצטרף חרישית להניגון (ניתן לשמוע זאת בהקלטה מההתוועדות). כשהגיעו לפסוק השני (“אך הוא צורי וישועתי”) הרבי לא שר עם המילים, ורק ניגן את הניגון, ממש נפלא!

כשהנ”ל סיים לשיר, אמר הרבי: נוסף על הנ”ל שמוביל אותי אל הציון ומן הציון של בעל ההילולא - הרי בכדי להנהיג צריכים שתהי’ עגלה ומרכבה, וע”ז ישנו גם מי שנותן את העגלות ומרכבות [הכוונה להרב ש.א. פאפאק שי’, שהי’ בעל חברה של השכרת רכב, והי’ מספק את הרכב לצורך הנסיעה לציון]. (והרבי חייך ואמר) שגם הוא יאמר לחיים ויהיה למנגן, וישיר את הניגון הנ”ל. כשהגישו להנ”ל כוס לחיים, שאל הרבי, “ס’איז א פולע? ס’איז נוגע לפרנסה!" [“האם הכוס מלאה? זה נוגע לפרנסה!].

אח”כ אמר הרבי “בנוגע לאחרים לא פועל עליהם אפי’ כשמדברים, ואפי’ כמה פעמים. אצלו פעלה אפי’ המחשבה, אף שלא ידע בכלל שאני חושב עליו. כוונתי לגידול זקן”. - הנ”ל החל באותה תקופה לגדל זקנו. והורה לו הרבי לקום ולשיר הניגון.

מספר הרב שמואל לו:

בי’ שבט באותה שנה הייתי עדיין בשנה הראשונה לנישואי. חמי, ר’ זלמן יפה ע”ה (ממאנשעסטער) הגיע לבקר אותנו בנ.י. ולכן יצא שזכה אף הוא לשהות אצל הרבי בי’ שבט. באותה שנה (כנזכר לעיל) היו ג’ מאמרים בקשר לי’ שבט. אף שביום הש”ק אמר הרבי את המאמר ד”ה צדקת פרזנו ולא באתי לגני, תוכנם של שלושת המאמרים הי’ שווה. הרבי שאל אצל חמי אם הוא הבין משהו מהשיחות, והוא ענה שלא הבין, רק מהמאמר הצליח כן להבין משהו, כיון שהרבי חזר עליו ג’ פעמים. נראה הי’ שהרבי הי’ מאד מרוצה מהעובדה שחמי הבחין שעל אף העובדה שהד”ה לא הי’ שווה בג’ המאמרים, הרי שתוכנם הי’ משותף...

ברוב השנים, הי’ המזכיר הרב חדקוב נכנס לרבי בסוף כל יום לפני שנסע לביתו. נוהג זה הי’ אפילו בלילות התוועדויות ויחידויות שנתארכו לפעמים עד לשעות הבוקר המוקדמות. וכן הי’ באותו מוצאי שבת, י”א שבט תשכ”ד, שההתוועדות החלה לערך בשעה תשע בערב, ונמשכה כמה שעות. לאחר ההתוועדות נכנס הרב חדקוב לחדרו הק’ של הרבי. לערך בשעה 3:00 לפנות בוקר, צלצל הטלפון שבדירתי, ועל הקו הי’ הרב חדקוב שביקש לשוחח עם חמי. הוא מסר לו שזה עתה יצא מחדרו של הרבי, והרבי רוצה שיצלצל לר’ אייזיק וואלפסאן (נדיב ידוע מלונדון שתרם הרבה כסף לבנין ‘בית ליובאוויטש’ בעיר) לחזקו וכו’.