שבט תשכ"ח - ר' אלתר בנימין יהודה לייב ברנשטיין

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אור ליום ב' י"ג שבט

בליל ששי התפלל הרבי לפני העמוד וכן למחרתו והנני רושם כמה הנהגות. א) בגאל ישראל מסיים הברכה ורק אח"כ פוסע ג' פסיעות. ב) בברכת ישתבח אמר שיר ושבחה וכו' בנשימה אחת (אינני יודע אם כל פעם כך אך בפעם זה הי' כך). ביום ו' נסע לאוהל וחזר בערך בשעה 5. אחרי מנחה לפני קבלת שבת חשבו שהרבי יגיד מאמר כמו שהי' לפני כמה שנים כשחל קביעות י' שבט כשנה זו. וכשהרבי נכנס לתפילת ערבית וראה כל הקהל עומד על מקומותיהם התחיל ללכת למקום ישיבתו בהתוועדות אך מיד נעצר ופנה לחדקוב ושאל מה עומדים ואמר חדקוב שמחכים למאמר ועשה עם ידיו בצורה של תמיהה והלך למקום שמתפלל וחשבו שיגיד אחרי מעריב, אך חדקוב בא ואמר שלא יהי' מאמר.

בש"ק הי' התועדות התחיל במאמר באתי לגני שארך כ-50 דקות. אח"כ הי' שיחה לשבת שירה, ואח"כ ביאר הרש"י ע"פ ט"ז פסוק כ"ו. במוצש"ק התחילה ההתועדות בשעה 9 הרבי ביאר באריכות ענין עמלה דאורייתא ותפילה ומלאכה, וכן ביאר ענין יגעת ומצאת שידיעה יכול להיות בלי יגיעה משא"כ ומצאת זה בא דוקא ע"י יגיעה. כן ביאר שיחה מתרצ"ג בענין תר"פ בנוגע לנשיאות אדמו"ר בעל ההילולא. אח"כ הי' המאמר באתי לגני ארך כשלשה רבעי שעה, אח"כ דיבר שהחידוש שנתחדש אצל אדמו"ר הריי"צ לגבי שאר הרביים הוא ב' ענינים: א) שפרסם תורת החסידות גם בשאר שפות. ב) שפרסם ג"כ לנשים, ואח"כ הוסיף שגם ענין כפר-חב"ד נחשב לחידוש, ונתן ברכה לכפר-חב"ד. אחרי המאמר שר ניגון שמח. כן אמר לר' שמואל זלמנוב לשיר ניגון מתוצרת הארץ, אח"כ אמר לנגן ניגון הכנה לניגון אדה"ז ואח"כ ניגון אדה"ז הבבא הרביעית פעם אחת, ואח"כ אמר לנגן ניע זשוריצי ועמד מלא קומתו, ואח"כ אמר לנגן הושיעה את עמך ובירך ברכה אחרונה, ואח"כ אמר שיעשו המשך להתועדות שיתועדו למחר שהוא ליל י"ג שבט והוא יום השלישי, ובכלל על התועדות לא צריכים טעם, ולקבל ההחלטות בנוגע להפצת המעיינות וכו' בפרט בנוגע למבצע תפילין שזה קובע ברכה לעצמו לעשות ע"ז התועדות בכל עת ובכל שעה. והתחיל לנגן כי בשמחה, סיום ההתועדות ב-2.20.

בש"ק אחרי גמר ההתועדות התחיל לנגן ופרצת, באמצע ההתועדות ניגש אחד ודיבר עם כ"ק אד"ש עניניו הפרטיים, ואח"כ אמר לרבי אז אונזער רבי זאל זיין משיח צדקנו (שהרבי יהי' משיח צדקנו) והרבי ענה אמן ע"ז, היום בתפילת המנחה היו ילדים מביה"ס ואחרי תפילת מנחה התחיל הרבי לשיר הושיעה את עמך במשך כמה דקות.

יום ב' כ"ז שבט

בש"ק פ' משפטים כרגיל התועד הרבי. בשיחה הא' נתבאר ענין העונשים שזה ג"כ חסד כי אין הכוונה להעניש וזה כמו מלך גדול המנקה את בנו מלכלוך, יש ג"כ ענין שהקב"ה מעניש ע"י שמסלק ההשגחה המיוחדת שיש על בנ"י ואז הטבע מעניש ז.א. המלאכים והמזלות משא"כ מלקות וכו' הקב"ה בעצמו מעניש והוי ענין של חסד. בשיחה הב' ביאר לכאו' צדקה גדול יותר מגמ"ח כי גמ"ח הרי יקבל בחזרה הכסף משא"כ בצדקה זה לא ע"מ להחזיר וזה ענין שנותן לעני דבר שהי' יכול לקנות בזה חיי נפשו, וא"כ מדוע אומרים שגמ"ח גדול יותר בגלל שנוהגת בין בעניים ובין בעשירים, והתי' הוא דצדקה זה רק ברגע א' כי אחרי שנותן הפרוטה לעני נפסק הקשר ביניהם, משא"כ בגמ"ח הרי סתם הלואה ל' יום ה"ז דבר שיש לו המשך. שיחה הג' מאמר עה"פ אלה המשפטים, בניגון שיחה, משנת תרכ"ח, ואח"כ ביאר הרש"י בענין דיבר הכתוב בהוה, וההוראה בעבודה היא שצריך לדעת שמה שרואים שור נוגח זה לא מצד הטבע, כי מצד הטבע אחד חיה ואחד כל בהמה אלא זה מצד שדבר הכתוב ומצד זה בהוה זה בא בפועל.