תשרי תש"נ - יומן מ"כפר חב"ד"

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

ליל כ"ט אלול תשמ"ט

עם שוב הרבי שליט"א מה"אוהל" הק' בשעות הערב, נכנס לבית-הכנסת הגדול ופנה לעבר מקומו שעל-גבי הבימה המיוחדת שהוכנה לחודש תשרי. באותה שעה היה כבר בית-הכנסת מלא וגדוש מפה-לפה, כאשר עיני כולם נשואות לפינה בה עומג נשיא-הדור שליט"א ומתפלל מנחה-מעריב. אחרי התפילות, התסובב הרבי שליט"א כלפי העם וניגש לעבר ה"סטנדר" המיוחד, והחל בהשמעת שיחת-קודש לכבוד היום, יומה האחרון של שנת תשמ"ט ויום-הולדתו המאתיים של ה"צמח-צדק" נ"ע - שהוא קורא לנצלו בתכלית, בתור השלמה לשנה העומדת על הסף וכהכנה זו שבפתח.

במהלך השיחה הופתע הציבור לשמוע כי כ"ק אדמו"ר שליט"א יחלק, בעצמו, לכל אחד מהנוכחים, ספר "קיצורים והערות לספר התניא" מה"צמח-צדק", שהודפס זה-עתה בהוצאה מיוחדת. הרבי שליט"א הסביר, שמגמתו היא שהספר ישמש ל"מזכרת-נצח" לעורר על לימוד פנימיות-התורה בכלל ותורת-החסידות בפרט. במשך שעות ארוכות עמד הרבי שליט"א וחילק לכל אחד - אנשים, נשים ואפילו תינוקות - את הספר האמור, כשבתוכו מצורף שטר של דולר לצדקה.

הציבור שמח על המתנה שבאה לידו, ואף שבעות הלילה המאוחרות עדיין ניתן היה להבחין ב"770" קבוצות-קבוצות היושבות ו"עוסקות" בדפים ה"טריים" - של הספר החדש, וגם במאמר-חסידות של הרבי שליט"א, שכותרתו "יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת", שהופיע גם הוא זה-עתה לכבוד הום וימי ראש-השנה.

ערב ראש-השנה תש"נ

כך חולף חיש מהר הלילה ה"קצר", שהרי בשעות המוקדמות של הבוקר כבר נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית הכנסת לאמירת ה"סליחות" (כשהוא אוחז בידו הק' את הספר שחילק אמש).

לאחרי סיום תפילת שחרית ואמירת נוסח "התרת-נדרים" לפני עשרה מנכבדי וזקני החסידים, כנהוג - החל הרבי שליט"א לקבל פ"נים (פדיון-נפש). יצויין, שהשנה קיבל הרבי שליט"א פ"נים במשך השבוע של "סליחות" כמה-פעמים כך שהיום, ערב ר"ה, עברו רק אלו שלא הספיקו למסור בימים הקודמים ובעיקר האורחים שהיגעו ביממה האחרונה.

כרגיל בכל שנה, מסרו זקני החסידים "פדיון נפש כללי" לכ"ק אדמו"ר שליט"א, והרבי שליט"א השיב להם בברכה מיוחדת, בת עשר דקות, שהקב"ה ימלא משאלות לבב כל אחד ואחת לטובה, בברכת כוח"ט בכל הענינים הכלליים והפרטיים גם-יחד.

במהלך ברכה זו, עמד הרבי שליט"א שוב על ייחודו של היום השתא, יום-הולדת המאתיים של ה"צמח-צדק", ועורר להוספה בתורה ובצדקה לזכותו של בעל יום-ההולדת, ומה טוב - צדקה במספר של מאתיים (פרוטות, מטבעות או שטרות...).

בשעות הצהריים נסע ל"אוהל" הק' (זו הפעם החמישית השבוע), ועם שובו - כשעה לפני הדלקת הנרות - הודיע, להפתעת כולם, שברצונו לחלק "שטרות" לצדקה. חיש-מהר עברה השמועה, ומאות אנשים החלו לנהור לעבר "770"q כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכולם, אנשים ונשים, 2 דולר לצדקה, באומרו: "לכבוד מאתיים שנה של הצמח-צדק".

ליל א' דראש השנה תש"נ

שעה קצרה מאוחר יותר, בערוב היום, כאשר קהל-האלפים, כ"י, שר בהתלהבות קודש "השנה תהא שת נסים, אי-אי-אי, אי-אי-אי, נסי נסים", הופיע כ"ק אדמו"ר שליט"א בפתח ביהכנ"ס הגדול, כשארשת-רצינות נסוכה על פניו הק', וצעד לעבר מקומו. יותר ממחצית השעה ארכה אמירת התהילים שלפני התפילה ואח"כ החלה תפילת ערבית. בתום התפילה פנה הרבי שליט"א לעבר הקהל ואיחל: "גוט שבת, גוט יו"ט, לשנה טובה ומתוקה תיכתב ותיחתם".

יום ראשון של ראש-השנה

עם היכנס הרבי שליט"א לתפילת שחרית, הודיע שכחצי שעה אחרי התפילה תתקיים התוועדות ויצויין, שזו הפעם הראשונה שהרבי שליט"א מתוועד גם בימו הראשון של החג, ומכאן לשמחה המיוחדת שהורגשה אלך כולם, מייד עם היוודע בשורה מפתיעה זו.

קריאת התורה. הרבי שליט"א עולה למפטיר. חרדת-קודש מיוחדת משתררת בביהכנ"ס בעת אמירת ההפטרה. בקול ערב קורא הרבי שליט"א את פסוקי הנביא.. "ואשפוך את נפשי לפני ה'"... כשקולו הטהור רווי-הדמעות נפסק מפעם לפעם בבכי...

קרוב לשעה שלוש אחה"צ, כחצי שעה לאחר סיום התפילה, נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א להתוועדות. ובשיחה הראשונה הסביר את סיבת התוועדות "פתאומית" זו, כשהוא מקשר זאת בעובדה שהשנה חל היום הראשון של ר"ה ביום השבת, ועל סמך דברי חז"ל עה"פ "ויקהל משה", "כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת".

בהמשך היה הסבר מאלף על העובדה, שלכאורה מצינו סתירה בעניינו של ראש-השנה: מצד אחד - הרי עבודת עם-ישראל ביום זה היא "שתמליכוני עליכם" על-ידי ביטולם המוחלט של ה"ממליכים" אל המלך, ומאידך - רואים שה"ממליכים" כלל לא שכחו בר"ה את מציאותם, ואדרבה, הם מבקשים: "כתבנו בספר פרנסה וכלכלה". הרבי שליט"א ביאר את הנושא בהרחבה.

אחרי חזרה זריזה על דיברות הקודש ולאחר שרוב-רובו של היום עבר בתפילה ובדברי-תורה, פונים ל"לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאדונינו" - הקהל הענק מתפזר לסעודת החג, אף כי ללא שהיות מיותרות, שהרי בעוד שעה קצרה יש לחזור לתפילת ערבית.

ליל שני של ראש-השנה

עם צאת הכוכבים נכנס הרבי שליט"א לביהכנ"ס כשהוא מעודד את השירה בידיו הק'. תפילת ערבית. באיחולי "גוט יום-טוב" לקהל ובעידוד השירה הוא יוצא ועולה לחדרו הק'.

יום שני של ראש-השנה

כבר בשעות הבוקר המוקדמות החלו רבים לנהור לעבר "770"w "לתפוס" מקומות לתקיעת-שופר. כידוע, כ"ק אדמו"ר שליט"א הוא בעצמו ה"בעל-תוקע", וכל אחד רוצה להיות קרוב יותר אל הקודש, לבימה עליה הרבי שליט"א עומד, כדי שיוכל לחזות בעבודת קודשו ברגעים גדולים אלו של "תמליכוני עליכם". משעה לשעה הולך בית-הכנסת הגדול ומתמלא מבפנים, ומאוחר יותר - גם מבחוץ... כל שטח ביהכנ"ס, אורך וברוחב - ואף בגובה... - מנוצל כולו עד תומו. גם על ה"עמודים" ניתן לראות מפרחי-הצאן. תפילת שחריתץ קריאת-התורהץ "מפטיר"ץ והנה מגיע הרגע המיוחל הזה, שכל-כך הרבה זיעה-של-מצוה ניגרת למענו. ודומיה מוחלטת של חרדת-קודש משתררת בביהכנ"ס. הרבי שליט"א עולה לבימה גשבידו השופרות, עטופים במטחות, ומסדרם. לידן מונחות כמה שקים, ובהם, כך אומרים, חלק מהפ"נים שנמסרו לו בימים אלו. צדיק-הדור שליט"א, כרועה נאמן, שופך לבבו הטהור בצקון לחש לפני אלקי מרום, למען עם-ישראל, ומתכסה בטליתו הפרושה גם על השקים, ומעתיר לטובת הכלל והפרט. פניו הק' מורמות והקול נשמע "למנצח, לבני קורח מזמור"... פניו הק' מתכסות שוב, וכעבור זמן שוב הוא מרים את טליתו, וממעמקי לבבו הקדוש והטהור פולח ויוצא קולו הערב, מרטיט ומעורר הלב: "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה".

כ"ק אדמו"ר שליט"א מברך את הברכות ומתחיל את התקיעות. עם סיום התקיעות ואמירת הפסוקים שלאחריהן חוזר הרבי שליט"א למקומו, וכעבור דקה הוא מסתובב לעבר הקהל כשמט-עיניו החודר תר כל יחיד מקהל-הענק. רגע זה, שעת "החזרת הפנים" הוא בוודאי אחד הרגעים המיוחדים ב"בית חיינו".

כשעה קלה לאחרי סיום תפילת מוסףד, מתמלא ביהכנ"ס שוב. והפעם, לתפילת מנחה, שלאחריה יצא הרבי שליט"א אל בריכת המים המיוחדת שבחצר "770"w ל"תשליך". מפני ריבוי הקהל, כ"י, הרי בשעה שהלך הרבי שליט"א ל"תשליך", נסגרו כל מבואות החצר.

בערוב היום, נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א להתוועדות, וכרגיל נטל את ידיו הק' לסעודה, וציווה להכריז שכל אלו שעיין לא נטלו ידיהםד שיזדרזו לעשות כן לפני השקיעה. כעשר דקות אמר הקהל "לחיים", ואח"כ פתח הרבי שליט"א בשיחה הראשונה בענין מנהג כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע להזכיר ביום השני של ר"ה את כל ה"נשיאים", "החל מהבעש"ט עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא-דורנו". הרבי שליט"א הסביר שמכיוון ש"הנשיא הוא הכל", הרי שעל-ידיהם נמשכות ברכות מלמעלה-מעלה עד למטה-מטה בגשמיות ממש.

בסיימו את השיחה ציווה הרבי שליט"א לנגן את ניגוני רבותינו, נשיאי חב"ד, ומובן שהדבר נמשך זמן רב. כמעט כל אותה העת ישב כ"ק אדמו"ר שליט"א כשראשו הק' מורכן, עיניו סגורות, ופניו הקדושות הביעו רצינות-שמימית מופלאה...

בשיחה השנייה הזכיר הרבי שליט"א את דברי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שאביו היה נוהג לקבל על-עצמו הידור נוסף לפני כל ר"ה, ואמר, כי בהתאם ל"תהא שנת נסים" - על הוספה זו בעבודת ה' להיות ב"אופן נסי", היינו, שלא-בערך לעבודתו בשנה הקודמת. בסיום השיחה התחיל הרבי שליט"א לנגן "ניגון ההקפות" לאביו רלוי"צ נ"ע, והקהל כולו המשיך בהתלהבות עצומה כשהוא שליט"א מעודד את השירה בתנועות ראשו הק'.

בסיום ההתוועדות הזכיר הרבי שליט"א את דבר אמירת ברכת-המזון וברכה אחרונה, באומרו שיה"ר שתהיה כבר ה"ברכה אחרונה" על הגלות, "אודך ה' כי אנפת בי".

לאחר ברכת-המזון ותפילת ערבית הבדיל הרבי שליט"א בעצמו על הכוס, ומייד התחיל בחלוקת "כוס של ברכה", כשקהל אלפים רבים עובר במשך כמה שעות, ולכ"א מוזג הרבי שליט"א יין מכוסו, כשהוא מוסיף ברכת "לחיים" בחיוך לבבי. במהלך החלוקה עודד הרבי שליט"א רבות את השירה בתנועות נמרצות בידיו ק'. לאחר המעמד יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א את ביהכנ"ס בשירת: "כי בשמחה תצאו".

גם הימים הבאים, ימי ה"חול" של עשרת ימי תשובה, היוו שרשרת ארוכה של חווית נפלאות ושפע שיחות-קודש מידי יום ביומו. [אם נצטרך להביא כאן אפילו תמצית דתמצית מכל אותם ביאורים ארוכים ומאלפים של כ"ק אדמו"ר שליט"א, בשלל הנושאים המגוונים, תארך היריעה הרבה יותר על המידהץ אך פטור בלא כלום - אי אפשר, לכן נמסור רק את ה"נקודות" - wעל קצה המזלג"].

ב"צום גדליה", אחרי תפילת מנחה, השמיע הרבי שליט"א "דברי-כיבושין", כרגיל בכל ימי התעניות. הפעם הייתה ו שיחה מיוחדת שיוחדה למעלתה של השנה, תש"נ, בהזכירו שוב את ראשי-תיבותיה: - תהא שנת נסים - ואת העבודה ה"נסית" הנדרשת בה. הרבי שליט"א קישר את הענין לשיעור היומי בחומש: "ורכיבהו על במתי ארץ", דהיינו, גם כאשר האדם נמצא כבר על "במתי ארץ" ועבודתו היא באופן נעלה, אין הוא מסתפק בכך, אלא אדרבה, הוא נמצא במעמד ומצב של על במתי ארץ. הרבי גם קרא לשנה שנת נחלה ושנת נשמה, והסביר את משמעות הדברים האלו.

גם ביום שאחרי-כן, ד' בתשרי, אמר הרבי שליט"א שיחהץ והפעם - ל"קבוצת ידידי ליובאוויטש". מדובר בקבוצה של נדיבי-עם שנאספו ובאו לתרום לטובת המוסד "מחנה-ישראל". בשעה 5 אחה"צ נכנס הרבי שליט"א לביהכנס, שסודר במיוחד לכבוד המעמד. שיחה שאה אופי מיוחד, והוקדש בה חלק חשוב לתפקידו רב-האחריות של ה"ביזנס-מן". בין השאר, הזכיר את דברי חז"ל אל רבינו הקדוש, "רבי מכבר עשירים", בהסבירו כי הנהגתו זו - לתת אימון מיוחד בעשירים - נבעה מכך שהקב"ה עצמו גם הוא נותן בהם אימון מיוחד, והעניק להם כוחות וכשרונות מיוחדים, למלא את החלטותיהם בכל הענינים הטובים.

בתום השיחה, שארכה למעלה ממחצית השעה, נתן הרבי שליט"א לכל אחד פרסת עוגת דבש, "לעקאח", תוך שהוא מאחל להם "שנה טובה ומתוקה". טרם צאתו, פנה ל"שלוחים" שליוו את האורחים, ואיחל להם גמר חתימה טובה, כשהוא מפרט ברכות לפי סדר האלף-בית, החל מ"שנת אורהץ שנת ברכה, וכו', עד "שנת שמחות גדולות תשועה ותשובה עילאה".

ביום רביעי, ה' בתשרי, לפנות-ערב, היה בית-הכנסת מלא עד אפס מקום, שכן מחר הוא יום-השנה להתסלקות הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה, ובנה, יבדלחט"א, כ"ק אדמו"ר שליט"א, יעבור לפני התיבה לתפילת ערבית. כולם משתדלים להצטופף סמוך למקום ה"עמוד" כדי להאזין לתפילתו הזכה של הרבי שליט"א בנעימה החסידית המקורית.

בסיום התפילה עולה הרבי שליט"א לבימתו המיוחדת ופותח בשיחה לכבוד . . עשרת ימי תשובה. "כבר עבר רובו של עשי"ת, ורובו ככולו", אומר הרבי. בהקשר זה הוא מסביר בהרחבה את ענינם של ימים אלו, שהוא, בלשון הכתוב, "שובה ישראל עד ה' אלוקיך".

בסיום השיחה חילק הרבי שליט"א כרגיל, שטרות של דולר לצדקה לכל אחד ואחת מהנוכחים, במשך שעה ארוכה. לכבוש היום הופיע תדפיס "ליקוטי-שיחות" מיוחד, הכולל "הדרן" מאלף על מסכת ר"ה ושקו"ט בסוגיית "התקיעות והברכות מעכבות" ובמחלוקת רש"י ותוספות (וכן רמב"ם והראב"ד) בנושא, נושא שמסתעף לביאור מופלא ב"משלי התקיעות" של הבעש"ט ורבי לוי"צ מברדיטשוב, זיע"א.

ביום חמישי, ו' תשרי, לאחר תפילת שחרית - כאשר הרבי שליט"א יורד לפני התיבה, כאמור - נסע ל"אוהל" הק'. בשעות הערב הוא חוזר, ולאחרי התפילות שוב הוא מזכה אותנו בשיחת-קודש. הפעם היא אורכת יותר מהרגיל, ומוקדשת ל"יובל העשרים וחמש" להסתלקות אמו הצדקנית, הרבנית חנה נ"ע. הרבי שליט"א מפליג בגדלותה, כמי שעמדה במסירות-נפש לימין בעלה הרב, הגה"ק רבי לוי יצחק, ועודדה והמריצה אותו לעמוד איתן בעבודתו ברבנות ובהרבצת התורה ויהדות בתקופת האימים במדינת רוסיה. באריכות נפלאה סיפר אודות אביו הגדול, שלא נכנע להפחדות ולאיומים של מלכות הרשעה, ובכוח עליון הצליח להעביר גזירות על אפייה ואספקה של מצות שרות לפסח לכל מרחבי רוסיה, ועוד.

הרבי שליט"א מעלה לזכותה את השתדלותה - בהצלחה - להעברת חידושי התורה של בעלה מרוסיה לארה"ב [ועוד קודם לכן - כשסיפקה לו נייר ודיו לכתיבת החידושים] - דבר שאיפשר להדפיסם אח"כ ולזכות בהם עם רב בכל תפוצות הגולה. כאן נשמעות מילים נרגשות על מאות דפי החידושים שעדיין נשארו ברוסיה, ועד היום לא יודעים היכן הם נצאים. הרבי שליט"א סיים בהבעת תקווה שבוודאי ימצאו אותם בקרוב, כשהוא מתבטא שיקויים "ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים", "מצרים" לשון מיצר, והרי חידוה"ת האמורים נכתבו "מן המיצר", בהיות 'אבא' ב"גלות" בפניה דינחת אי-שם ברוסיה.

כאן שוב ציפתה לקהל הפתעה. בסוך השיחה קיבל כל אחד ואחת "חבילה" מיוחדת. אמנם הכריזו כבר ביום אתמול שהלילה יוכל כל אחד לבקש ולקבל פרוסת "לעקאח" (עוגת דבש) מהרבי שליט"א (כמנהג ישראל בכל עריוהכ"פ), אך עכישו, (ליתר דיוק: שוב) נוכחו לדעת שיותר ממה שמבקשים - מקבלים. יחד עם הפרוסה האמורה קיבל הציבור עוד: שטר-של-דולק לצדקהץ מאמר חדש מה"צמח דצק", ד"ה "ושאבתם מים בששון"ץ איגרת-קודש מהרבי שליט"א מהיום, ו... ברכת "לשנה טובה ומתוקה"ץ וכל זה - ב"מעטפה" אחת, כאמור.

במשך שעות ארוכות עמד כ"ק אדמו"ר שליט"א וחילק לכ"א, בעצמו, את ה"חבילה המתוקה", שכללה, בלשון הרבי שליט"א, "זיסע תורה" עם "זיסע לעקאח", כאשר קהל של רבבות מכל רחבי העיר בהם האורחים הרבים, עוברים לפניו, להתברך מפיו הק' בהתקרה יום הקדוש. כך נמשך המעמד הנשגה הזה כחמש שעות, עד קרוב לשעה שתים לפנות-בוקר!

באיגרת-הקודש המיוחדת שחילק כ"ק אדמו"ר שליט"א, הוא עמד בהרחבה על סימנה של השנה, תהא שנת נסים, ההולך ומתשט בתפוצות ישראל, ומעורר להוספה באהבת ה' ויראתו בהקשר "שליחות" מיוחדת זו. הרבי שליט"א מסביר את עניינן של ההנהגה הסנית והטבעית של הקב"ה, ואיך ע"י "הנהגה נסית" בעבודת ה' מועררים - "מידה כנגד מידה" - הנהגה כזו למעלה, ומתקיימים בפשטות ראשי-תיבותיה של השנה "שתהיה בוודאי - וכבר התחילה כן בפועל - שנת נסים".

באוירה מיוחדת כזו נמשכים גם הימים הבאים עד ליוהכ"פ. ב"שבת תשובה" ערך כ"ק אדמו"ר שליט"א התוועדות, כבכל שבת. בין שאר הנושאים המגוונים, הוסבר להפליא דיוק לשון חז"ל עה"פ "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו ביותו קרוב" - ש"אלו עשרה ימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים", וכן עוד נושאים רבים שיופיעו בדפוס בקונטרס מיוחד, כרגיל.

הרבי שליט"א הסביר, שמובן מזה שבכל "עשרה ימים" אלו ישנה נקודה-משותפת (שבהם ה' הוא "בהמצאו" ו"קרוב"), וההוספה "שבין ר"ה ליוהכ"פ" אינהלסימן על הזמן בלבד, אלא גם סיבה לייחודו. ר"ה, ענינו הכתרת הקב"ה למלך, שעל-ידה נפעל קירוב מיוחד בן המלך והעם, שהרי מצד המלך - "אין מלך בלא עם", ומצד העם - "אין לנו מלך אלא אתה". וביוהכ"פ, "אחת בשנה" - עומד עם-ישראל, בדוגמת לעתיד-לבוא, בתכלית הקירוב והיחוד עם הקב"ה. מובן, אפוא, שדווקא ימים אלו, ר"ה ויוהכ"פ, הם-הם הגורמים המוסיפים לעובדת "המצאו" ו"היותו קרוב" וליחודם של "עשרה ימים" אלו.

למחרת, ערב היום הקדוש, השכם בבוקר, יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א לחצר ביהכנ"ס, לשחיטת ה"כפרות", כנהוג. לאחר מכן, עם סיום תפילת שחריתף החל שוב לחלק "לעקאח" להמון-עם, כאשר התור מתארך הרחק-הרחק מ-770ץ מכל העדות והשכבות הגיעו אלפי אנשים לקים את המנהג ולהתברך מפי צדיק-הדור שליט"א. בתום הלוקה נסע כ"ק אדמו"ר שליט"א ל"אוהל" הק'. בחוזרו משם, בשעה שלוש וחצי, נכנס לביהכנ"ס הגדול לתפילת מנחה. ביהכנ"ס היה מלא הפעם על כל חדריו ומעבריו, שכן איש לא מוכן להחמיץ את "הברכה הכללית" המסורתית, שנהפכה בשנים האחרונות, למשעה, לשיחה ארוכה רבת-תוכן.

הפעם נסב הדיבור על ענין "תשובה עילאה" ומעלתו המיוחדת של יוהכ"פ, "להחיותם ברעב", שהוא בדוגמת לעתיד-לבוא, שאז תקבל הנשמה בגלוי את חיותה מן הגוף, וכבר בערב יוהכ"פ - ש"כל האוכל ושותה בתשיעי בתשרי, מעלה עליו הכתוב - ש"הויבט אים אויף" (מעלה אותו) הכתוב לדרגא נעלית ביותר, עד שוא - כאילו התענה בתשיעי ובעשירי".

תור אחד נגמר והשני מתחיל. בסיום ה"ברכה" עמד כ"ק אדמו"ר שליט"א שעה ארוכה וחילק שטרות של דולר לצדקה ופרוסות "לעקאח" לשנה מתוקה.

עם התקדש החג, נכנס ל"זאל" למעלה ל"ברכת התמימים". ה"זאל", המעברים והחצר הסמוכה, כולם גדושים במאות רבות של "תמימים" עד אפס מקום. כ"ק אדמו"ר שליט"א פותח בנוסח "ברכת כהנים" וממשיך להרעיף שפע ברכות (ע"פ סדר האלף-בית) ודברי עידוד, לתוספת מרץ בלימוד התורה, "נגלה" וחסידות.

יום הקדוש עצמו עובר אף הוא, כמובן, באווירת קדושה עילאית. במיוחד בעת שמיעת "מפטיר יונה" מפי כ"ק אדמו"ר שליט"א. השיא היה כצפוי בעת "נעילת" היום הקדוש ושירת "מאשר נפוליון". הדבר סמל את המעבר לזמן שמחתנו, וימי ההכנה אליו.

עם תום תפילת ערבית ו"קידוש לבנה" כנהוג, החל הרבי שליט"א לפתע להשמיע שיחת-קודש, בעודו עומד תחת כיפת-השמיים, שנסבה ע"ד הדין להתחיל בבניית הסוכה מיד במוצאי היום הקדוש. עם סיום דבריו הק' שוב השומעה "שירת-הניצחון" בתנופת ידיו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א.

"אשרי עיין ראתה אלה".

ערב חג הסוכות

ביום זה היה כנהוג, מעמד מסירת האתרוגים לכ"ק אדמו"ר שליט"א מאת אנשי כפר חב"ד, להם השיב הרבי שליט"א, כמידי שנה, בברכה מיוחדת.

כבר בשעות הצהריים המוקדמות מיהר הקהל העצום כ"י לבית-הכנסת, לבוש בגדי יום-טוב, כדי לתפוס מקום קרוב ככל האפשר, כדי לשא להחמיץ, ח"ו, את שיחת הקודש הצפויה עם סיום תפילת ערבית.

בערוב היום, בתום התפילה, ניגש כ"ק אדמו"ר שליט"א לעבר ה"סטנדר" והתחיל באמירת שיחת-קודש. בפתח דבריו הורה הרבי שליט"א לקהל כולו להכריז יחד "גוט יום-טוב" שלוש פעמים, ואחר-כך התחיל לנגן ניגון של שמחה, כאשר כל הקהל אחריו. רק בתום השירה החלה השיחה עצמה.

כידוע, נוהג כ"ק אדמו"ר שליט"א להשמיע מידי לילה ולילה מלילות חג-הסוכות שיחת-קודש, במשך שעה ארוכה. במהלך שיחות אלו מרבה הרבי שליט"א לדבר על סגולת עניין השמחה, ובמיוחד ב"זמן שמחתנו", כאשר עיקר הדגש הוא, כמובן, על "המעשה הוא העיקר" - לשמוח בשמחת בית-השואבה. הרבי שליט"א מסביר, שהעובדה כי בבית-המקדש התילה השמחה רק עם לילו השני של חג - נעוצה ב"חילי" שנצרך לצו השמחהץ הרי, איפוא, שבזמן הזה יש להתחיל בשחת בית-השואבה", וב"שטורעם" הכי-גדול, כבר בלילה הראשון..

כמו-כן מגלה הרבי שליט"א ביאורים מאליפם בתוכנה ומהותה של שמחה זו, ביאורים בתוכנם של האושפיזין הק' - הן אלו המנויים בזוהר הק' ןוכלה בכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע - ובשלל נושאים רבים ומגוונים.

בתום שיחה זו ממהרים אלפי האורחים אל הסוכה, בה ישא הרבי שליט"א ברכה מיוחדת לכבודם, ורק עם סיומה מתפזרים ההמונים לסעודת החג. כעבור שעה קצרה מתאספים שוב כולם חזרה. הפעם כבר לא בבית-הכנסת, אלא ברחובה של עיר, לקיים את שמחת בית-השואבה בפועל. הריקודים מתחילים והשמחה פורצת ואופפת את הכל. מידי רגע מתרחב מעגל הרוקדים והתנועה כולה נעצרת למראה החסידים הרוקדים. הריקודים נמשכו על הלילה.

השמחה שהתחילה בלילה הראשון, הלכה וגברה מידי לילה בלילה. הרחובות שמילאו את השדרות של קראון-הייטס הייו ביטוי ממשי וברור לאחדות המוחלטת השוררת ביהדות החרדית.

חבל שקצר המצע מהשתרע מלמסור משיחות הקודש בשבע השיחות המופלאות הללו שנאמו במהלך לילות החג - קצר המצע מהשתרע. ברם, אי-אלו שביבים מימים אלו הופדסו במסגרת מיוחדץ, "ניצוצי אור". כך חולפים ימי החג. מאיזינים לשיחות הקודשץ ורוקדים בשמחת בית השואבהץ משכימים לברך על ארבעת המינים של הרבי שליט"א, וביום עוסקים בתורה ותפילה ובזיכוי הרבים במצוות שמחת החג.

כך מגיעים להושענא-רבה. מיד עם תום אמירת התהילים לאחרי חצות-הלילה, מתחילה "770" ללבוש חג... בכל פינה היה ניתן לראות קבוצות של זקנים ליד צעירים ה"מכינים" כבר את מקומותיהם, עבור ה"הקפות" בשמיני-עצרת ושמחת-תורה. כל אחד בא עם הרעיונות וה"פטנטים" המיוחדים לוץ העקר לזכות לחזות בהוד כ"ק אדמו"ר שליט"א, שעה שירקוד וירקיד בשמחתה של תורה. אך לא נקדים את המאוחר. בהושענא-רבה אחר תפילת הבוקר התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לחלק שוב, זו הפעם החמישית השנה, פרוסת "לעקחא" לכל המוני האוחרים שהגיעו זה-עתה לבלות את הימים האחרונים של "זמן-שמחתנו" (אחרונים בזמן וראשונים ב"שמחתנו") ב"בית-חיינו".

עם התקדש החג נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית-הכנסת הענק, של מרכז ליובאוויטש, כשהבית כולו על כל אולמיו ומסדרוניו מלא וגדוש רבבות-רבבות, כ"יץ "ים" של אנשים שאין לו סוף. ברם, כאשר הרבי שליט"א נכנס, אתה רואה לפניך "קריעת-ים-סוף": ה"מים" לו חומה מימינו ומשמאלו, והרבי שליט"א הולך בתוך ה"ים" ביבשה... (אם כי הדנה היו זקוקים ל"נסים" מיוחדים כדי ש"חומות" אלו יחזיקו מעמד...).

לאחר תפילת מערבי שעברה באווירה החגיגית, והפסקה קצרה ל"קידוש" [בסוכה הגדולה - עוד חוליה בשרשרת הפעולות הברוכות של הצוות המיוחד בראשות ר' נחום מרקוביץ]w כאשר מחוגי השעון הראו על השעה התשיעית - עצר הקהל את נשמתו... הנה עתה עומד להחיל הרגע הגדול, בו תתפרץ השמחה במלוא תנופתה, ותפרוץ כל מדידותיה והגבלותיה.

ה"הקפות"

עם היכנס הרבי שליט"א לבית-הכנסת, צעד לעבר הבימה הגבוהה במיוחד, שהוכנה מבעוד מועד. ללא שהיות מתחילים לומר פסוקי "אתה הראית", כנהוג, כאשר כל שעת האמירה, עמד הרבי שליט"א כשפניו אל הכותל.

אך כילו את הפסוק האחרון, "כי מציון", הסתובב הרבי שליט"א לעבר הציבור, התחיל בעצמו ניגון של שמחה, וודד את השירה בחוזקה בידיו הק'. מרגע לרגע הלכה השירה והתעצמה למראה תנועות ידיו הק' הנמרצות של כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהסב את פניו הק' לכל הצדדים, כדי לוודא שכן לא נשאר אף לא אחד שאינו משתתף כדבעי בשמחה... מחזה נשגב זה חוזר ונשנה בכל שלוש הפעמים עם סיום הפסוקים.

לאחר סום אירת "אתה הראית" הוציאו את ספרי-התורה מן ההיכל, וכ"ק אדמו"ר שליט"א קיבל ספר-תורה לידיו הק' והלל ל"הקפה". את ה"הקפה" הראשונה והשביעית עורך הרבי שליט"א "בלחודוהי", ולכן גוברים ומתעצמים השירה והריקוד ברגעים - ארוכים - אלו. כל העיניים מופנות לעבר "בימת-ההקפות" שבמרכז בית הכנסת - הרבי שליט"א צועד, כאשר מראה פניו הק' כולו זוהר וקורן באור עילאי מיוחד במינו... והנה... מתפרצת שירה אדירה מפיות האליפם, שהולכת ומתגברת ללא-הרף. מיהו זה שרואה את צדיק הדור, "איש התורה", בעצמו, שמח שמחה עצומה כזו, אחוז את ה"תורה" בידיו הק' ורוקד ומכרכר בכל עוז לפני ה' - ואינו "יוצא" מהגבלותיו... קהל-האלפים מתעלה ומתרומם, גם בגשמיות, מעלה-מעלה על במתי-ארץ...

(הלחץ והצפיפוץ הנוראה בשנה זו הגיעו למצב חסר-תקדים, כאשר "770" כולו התמלא אדים כבדים, מריבוי ה"זיעה של מצוה"... בכל-זאת אין איש משים לב לזה ברגעים גדולים אלו, ומנסה, עד כמה שאפשר, לחזות באור-יקרו של רבנו הק' שליט"א ועבודתו בקודש. תוארו האצילי בשעה זו, שכולו אומר עידוד,, "חזק ואמץ" - מסיר הרבי מדאגותיו הגשמיות של כל רואהו, ולא ימשו ממנו לעולם ועד).

כשעתיים נמשכו ההקפות במחצת הרבי שליט"א, אבל הציבור, כצפוי, לא ממהר לעזוב את המקום. אף שזה שבוע "לא טעמנו טעם שינה" - כאן הוא מפנה את מקומו ל"טעם" של שמחה עילאית ספוגת קדושה וטהרה... משמיני-ערצת לשמחת-תורה. בשעה 9 בערב נכנס הרבי שליט"א דלהתוועדותף שנערכת כ"הכנה להקפות". הפעם נוכח קהל קטן, יחסית, שכן רבים עדיין לא שבו מה"תהלוכה", היא הצעדה להמון בתי-הכנסת בכל העיר, שם הלכו לשמוח ולשמח את המתפללים בשמחת החג, ולהביא להם, לפחות קצת, מדיברות הקודש בעת האחרונה.

"מצוות היום בשמחה"

עם כניסת הרבי שליט"א לבית-הכנסת, אפשר היה לחוש כבר כי התוועדות זו אמנם תהיה "התוועדות". ואכן, מיד עם היכנסו ציווה הרבי להכריז: "מ'זאל זיין פרייעלך". הקהל התחיל לנגן שיר שמחף שהך וגבר כאשר לפתע קם כ"ק אדמו"ר שליט"א מלוא קומתו, ורקד על מקומו בשמחה רבה במשך כמה דקות ארוכות, כאשר כל אותו הזמן מחא כפיים באופן מיוחד...

בפתח הדברים הסוברה המהות הפנימית של שמחת-תורה, "מצות היום בשמחה", ואיך שמחה זו מקיפה את עם-ישראל כולו "למגדולם ועד קטנם", כאשר רוקדים ברגליים ולא עם ה"ראש"... כמו-כן מסביר הרבי שליט"א את עניינה של השמחה בשמח"ת במיוחד בשנה זו, "שנת נסים", כאשר שניהם, שמחה ונסים, ענינם: הרמה ועלייה ורפיצת כל המדידות וההגבלות.

בשיחה הבאה - ביאור מאלף בסיפר הגמרא בסנהדרין, שהמשיח ענה לרבי יהושע בן לוי על שאלתו: "אימתי קאתי מר" - "היום", תוך שהוא מסיק את הלקחים להגברת הציפייה לביאת המשיח. בין הדברים מזוכרת גם השאלה ששאלו לכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, איך מתכננים בניה ושיקום של מוסדות וכודמה - בה-בשעה שמכריזים בגלוי שמשיח בא תיכף ומיד ו"עמדו הכן כולכם" - והרבי שליט"א מסביר את הענינים בארוכה. מחציתה השניה של ההתועדות מוקדשת לביאורים עמוקי-התוכן בכל פסוקי "אתה הראית", על-פי תורת החסידות, כאשר הוא מוסיף לקשר פסוק אחד לשני באופן נפלא ביותר. קרוב לחצות הלילה מסתיימת ההתוועדות, ולאחרי הפסקה קצרה נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א שוב לבית-הכנסת, ל"הקפות". גם הלילה חזר ונשנה, כי אם בעוצמה מחודשת, מוגדלת ומורחבת, המחזה נורא-ההוד של אמש, מחזה ה"הקפות" והשמחה במחיצת הקודש. הפעם השכילו לעשת, והגביהו את מקום ה"הקפות" בבימה גבוהה, ובכך אופשר לציבור הענק לראות בקלות, יחסית, את רבנו הגדול שליט"א.

מובן שהשמחה לא שככה גם כשיצא רבי שליט"א מבית-הכנסת, וממש עד לזמן תפילת שחרית היו חבורות-חבורות רוקדים, ששים ושמחים בשמחת התורה ובשמחת ההודאה ליוצר בראשית שהחיינו וקיימו והגיענו לזמן הזה לחוג את שמחת התורה במחיצת צדק הדור ומנהיגו שליט"א...

ומריקוד אחד לריקוד שני. ביום שמחת-תורה, לאחר עריכת שלוש וחצי הקפות, כמנהגנו (שהשנה נתגלה לו הסבר מאלף), התחילו לנגן את ניגון ההקפת הידוע, כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א רוקד ומרקיד במשך זמן רב ביותר. סמוך לשקיעת החמה, בשעה 5:45 בערך, החלה ההתוועדות של יום שמחת-תורה. ולאחר שכ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה ובצע את חלה, פתח בדבריו. בשיחה הראשונה עמד וביאר את הלימוד מקביעת שמח"ת בשנה זו ביום הראשון של השבוע, שענינו, כמודגש בשירו-של-יום - "לה' הארץ ומלואה" - שזוהי שלימות הגלוי של עבודת "תמליכוני עליכם" בראש-השנה.

בסיום ההתוועדות, שארכה כשלוש שעות, הורה הרבי שליט"א לנגן את "ניגוני רבותינו" הק', מחזה קובע ברכה לעצמו... ולאחר ברכת-המזון, תפילת ערבית והבדלה - החלה חלוקת "כוס של ברכה". קרוב לשש שעות רצופות (!) ניצב כ"ק אדמו"ר שליט"א וחילק בידו הק' מעט יין לברכה לרבבות שזרמו והגיעו מכל רחבי העיר. קרוב לשעה 3 לפנות-בוקר יצא הרבי שליט"א את בית-הכנסת, בתנופת שירה "כי בשמחה תצאו"...

ועוד לא תמו אירועי החודש השביעי מלא השובע. ביום שני בערב התקיימה ה"יחידות כללית" לאורחים, לכל אחת מהבקבוצות העניק הרבי שליט"א ברכות מיוחדות לה והדגיש את התפקיד ןוהשליחות המיוחדים לכל אחת. (השיחה לאורחים ארכה כמעט שעה!).

"חתימת" החודש הגדול הזה, החודש המרובה במועדות של "שנת נסים", היתה אף היא בדרך יוצאת מן הכלל: בשבת-קודש פרשת בראשית ערך הרבי שליט"א שתי התוועדויות בזו אחר זו, כשהאחרונה, בעת רעווא דרעווין, כללה נטילת ידיים לסעודה וחלוקת כוס של ברכה.

היו אלה יממות עמוסות שיחות-קודש וחוויות עילאיות משמחות-לב, שהשפיע והמטיר לנו רועה-ישראל שליט"א; ואנו, מצידנו, אין לנו אלא להודות ולהלל לשמך הגדול... "אשרינו, מה טוב חלקנו"...