תשרי תשכ"ב - ר' אפרים יחיאל הלפרין

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

ראש השנה

תפילות ראש השנה בשני הימים הם היינו הך. זאת אומרת ששני ימי ראש השנה דומים בסדר התפילות, וכך הן גם שתי הלילות. וההבדלים היחידים בין שני ימי ראש השנה, הם: בתשליך שזה ביום הראשון, ובהתוועדות המתקיימת ביום השני.

בליל ראש השנה נכנס הרבי לבית המדרש הגדול למטה בשעה 8:00 בערב. ניגש למקומו הקבוע בפינה מזרחית-דרומית, מתיישב על כסאו כסא המלכות, ואומר תהילים כחצי שעה, ואז מתחילים להתפלל ערבית. אחרי תפילת ערבית, בעוברו ממקום תפילתו בדרכו החוצה מנענע הרבי בראשו הק' לכל אחד ואחד מהנוכחים בבית המדרש ואומר: "לשנה טובה תכתב ותחתם". לאחר שהרבי יוצא מהאולם, מתפזר הקהל העצום, הממלא את האולם מפה אל פה, וכל אחד הולך לביתו לעשות קידוש ולסעודת יום טוב.

תפילת שחרית בראש השנה מתפללים – כבכל שבת ומועד – בשעה 10:00 בבוקר. ואכן, הרבי מגיע למקומו הקבוע בשעה 10:00 בבוקר בדיוק, ואז מתחילים את התפילה באמירת קדיש דרבנן. כשהגיעו ל"האדרת והאמונה" שלפני "ברוך שאמר" ציוה הרבי לשיר את הניגון הידוע שעל המלים הללו, והרבי שליט"א בעצמו נענע בידו הק' השמאלית – שהיד הזו נמצאת כלפי הקהל – וכן בראשו הק', להגביר את חזקת השירה. וכן היה גם כשהגיעו ל"אתה בחרתנו" שבחזרת הש"ץ.

בעת הוצאת ספרי התורה לקריאת התורה, נעמד הרבי מול הספרים ומביט עליהם כמלווה את הס"ת, עד שמניחים אותם על שולחן הקריאה, שלראש השנה מגביהים אותה יותר מהרגיל, על ידי שמעמידים את השולחן על בימה, זאת עושים, כמובן, שכל הקהל יוכל לראות את פני רבינו שליט"א בעת התקיעות. הרבי עומד כל עת הקריאה עד שקוראים לו לעלות למפטיר, אז הוא עולה לתורה.

בקריאת ההפטרה ובפרט בימים הנוראים מתאפק הרבי מאד מלבכות, אבל הבכי פורץ מאליו, וכך זה יכול לקחת קצת זמן עד שהרבי מסיים את קריאת ההפטרה עם ברכותיה. לאחר סיום ברכות הפטרה נשאר על הבימה לקראת התקיעות של ראש השנה, ובין הברכות והתקיעות עצמן שהרבי תוקע, הוא מכסה את פניו הק' יחד עם הפנ"ים שנחלקו לשלש חבילות גדולות. בין לבין מרים הרבי מעט מהטלית ושוב מתכסה. אחרי כן שוב מרים מעט הטלית ומתחיל לומר 'למנצח לבני קורח'. אחרי גמר למנצח מוריד הרבי בחזרה את המעט מהטלית שהרים קודם לכן ומכסה עמו גם את חבילות הפדיונות. כעבור כמה דקות מרים הרבי את הטלית כולו מעל פניו הק', מברך את ברכות השופר ותוקע את התקיעות דמעומד.

כל העת פניו הקדושות מאוימות. ניכר כי בכה בכי רב, ואת המחזה הזה אין לתאר ולשער.

אחרי סיום כל סדר שבתקיעות – תשר"ת, תש"ת תר"ת – מתכסה הרבי בטליתו יחד עם הפדיונות, ואחרי גמרו, אומר את הפסוקים שאחרי התקיעות, ולאחר מכן יורד מהבימה אחרי ספר התורה. בדרך למקומו נשאר לעמוד עד שמכניסים את הספרים לארון הקודש ואחר כך ממשיך למקומו הקבוע הנ"ל לקראת תפילת מוסף.

לגביי, היתה תפילת המוסף בבית רבינו שליט"א חווייה נעימה, ולו גם בגלל נעימות התפילה שהרגשתי בבית רבינו. למעשה במשך כל תפילות המוסף בשני ימי ראש השנה לא היה משהו מיוחד. מלבד זאת שהרבי שליט"א נופל לפני כל הקהל בעת נפילת "כורעים", וזאת בעת שהחזן – שביום הראשון היה זה הרב שמואל שיחי' זלמנוב, וביום השני היה זה הרב יוסף שי' וינברג – מגיע ל"וגורלנו ככל המונם", ורק אחרי כן נופלים כל הקהל ב"ואנחנו כורעים".

בעת היציאה מתפילת שחרית ומוסף לאחר סיום התפילה, נענע הרבי שליט"א את ראשו הק' לכל אחד מהנאספים בברכת "גוט יום טוב".

תשליך

כמושהוזכר לעיל, אין בין שני ימי ראש השנה בבית חיינו שליט"א אלא רק זאת: שביום הראשון הולכים כל הקהל עם הרבי שליט"א לנהר לאמירת תשליך, וביום השני מתוועד בבית המדרש הגדול למטה. חוויה מיוחדת היא ללכת עם הרבי שליט"א לאמירת תשליך, לאחר שרואים, און מ'לעבט מיט', את ההליכה עצמה, כיצד נעמדים ברחוב שורות שורות של שנים שנים, מאות ואלפי אברכים, וממתינים לרבי שייצא מבית המדרש כדי לעמוד בראש התהלוכה הנפלאה הזאת. כשהשורה כבר מלאה ומושלמת, אזי יוצא כ"ק אדמו"ר שליט"א יחד עם מזכירו הנאמן הרב ח.מ.א. חדקוב, וניגשים אל ראש השורה וכל הקהל מתחיל לזוז.

תחילה הולכים, כאמור, הרבי שליט"א עם הרב חדקוב, ולאחריהם הולכים התלמידים של ה"יונייטעד ליובאוויטשער ישיבות" הנמצא בבעדפארד עוועניו, ורק לאחריהם כל קהל החסידים. כמובן שכל זה מתארגן לאחר תפילת המנחה, שמתפללים בשעה 5:00 בערב, וההתארגנות לתשליך מתחילה בשעה 6:00 לחזרה מהתשליך מתפרקת החבילה וחוזרים בחזרה קבוצות קבוצות. עד כאן יום א' דראש השנה. ביום השני של ראש השנה התוועד הרבי שליט"א עם כל הקהל הקדוש, החל מהשעה 7:00 בערב. בהתוועדות זו אמר הרבי שליט"א את המאמר ד"ה "טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי", וכן כמה שיחות קדושות. ההתוועדות ערכה שעה ושלושת רבעי השעה ובסופה בירך רבינו שליט"א ברכת המזון על הכוס. אחר כך התפללו תפילת ערבית כשהרבי נשאר עומד על מקומו שבהתוועדות.

לאחר תפילת ערבית הבדיל הרבי על הכוס שבירך עליה, ולאחר מכן חילק בידו הק' לכל הנאספים מכוס של ברכה, כשכל הקהל עובר מעליו אחד אחד, והמחזה הזה מסתיים כמעט ב-4:00 לפנות בוקר.

שבת קודש פרשת וילך

בשבת קודש פרשת "וילך", שבת שובה החלה ההתוועדות בשעה 1:30 ההתוועדות היתה במיוחד בשביל האורחים. רבינו דיבר כמה שיחות וכן גם את המאמר ביאר הפעם בשיחה. בשיחה השלישית דיבר הרבה על האורחים שבאו מארץ ישראל בפרט ועל האורחים שבאו מחו"ל ממקומות שונים בכלל. בין יתר הדברים אמר הרבי שליט"א: "שיוצאים מן הבית ומשאירים את האשה והילדים ויוצאים מארץ ישראל ובאים לפה, ולא מקבלים שום דבר!"

השיחה הרביעית נסבה על תלמידי הישיבה. בעת התוועדות זו בכה כ"ק רבינו הרבה, והרגישו כל העת שהוא מתאפק הרבה מלבכות, אך כמה פעמים פרץ הבכי מאליו עד שהיה צריך להפסיק באמצע השיחה.

אחרי הניגון הזה התחיל הרבי שליט"א את הניגון "אני מאמין" ואחר כך את הניגון "אבינו מלכנו". באמצע אחת השיחות שאל הרבי שליט"א "עס איז דא איינער זוסיא וילימובסקי?", וכתשובה הראו לרבי שליט"א באצבע על ר' זוסיא, הרבי פנה לר' זוסיא שיחי' פרטיזן, ודיבר איתו באריכות יתירה. אחרי השיחה אמר ר' זוסיא 'לחיים' לכ"ק אבינו רבינו שליט"א, הרבי השיב לו 'לחיים' ועם זאת עשה לו תנועה בידו הק', כעין שאלה אם הכוס הוא מלא. בסיום ההתוועדות, לפני שהרבי שליט"א יצא מבית המדרש, שרו את הניגון "אבינו מלכנו" ובזה יצא הרבי מבית המדרש.

ערב יום הכפורים

הגיע היום הקדוש והנורא. יום ט' בתשרי תשכ"ב, ערב יום הכיפורים מתפלל כ"ק רבינו במנין בשעה 7:30 בבוקר. אחרי התפילה נכנס רבינו שליט"א לחדרו והיכלו הק', שם כבר מונחים הארגזים עם ה"לעקאח". הרבי נעמד ליד הפתח הפתוח של חדרו, כל הקהל הקדוש עובר לידו בשורה של אחד אחד, והרבי מחלק לכל אחד ואחד בידו הק' "לעקאח". החלוקה נעשית גם לנשים הבאות לבקש.

כמו כן היו אנשים שביקשו גם עבור בני המשפחה, והרבי נותן גם עבורם. עצם חלוקת ה"לעקאח" בערב יום הכפורים הוא אחד המחזות והחוויות הנפלאים שזכיתי לראות בעת היותי בבית חיינו, ומהדברים המפליאים ביותר הוא שכל הקהל הקדוש עובר באותו בוקר לפני כ"ק אבינו רבינו שליט"א אשר מחלק להם את ה"לעקאח".

תפילת מנחה בערב יום הכפורים. מתפללים בבית המדרש החדש למטה. אחרי תפילת המנחה עלה הרבי על השולחן העומד לשמאלו ונתן את ברכתו הכללית לשנה החדשה. נוסח הברכה היה: "דער אויבערשטער זאל געבין יעדערין און יעדערע א חתימה און גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים, און אזוי ווי עס איז א שנה בעיבורה, א שנה תמימה, א שנה שלימה – זאל מקויים ווערין דער ענין בעבודת האדם, און אויך בפועל למלאות פגימת הלבנה ולא יהי' בה שום מיעוט און הם עתידים להתחדש כמותה, ביז עס זאל זיין נקבה תסובב גבר, ומתוך תשובה עילאה (שענינה בשמחה) זאל זיין כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון בגאולה השלימה והאמיתית על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש".

לאחר הברכה שב כ"ק אדמו"ר שליט"א לחדרו והיכלו הק', שם שהה עד לפני 'כל נדרי', שאז יצא אל הבחורים תלמידי הישיבה, וכן בחורים מארצות אחרות שבאו להסתופף בצילא דמהימנותא, לימים נוראים וימים טובים. המעמד היה ליד חדרו הק' למעלה, ואמר את ברכת הבנים כנהוג בערב יום הכיפורים. לאחר מכן ירד הרבי שליט"א לבית המדרש הגדול למטה, שכבר היה מלא מפה אל פה לאמירת 'כל נדרי'.

יום-כפור

לפני כל נדרי אומרים את תשעת הקאפיטלאך תהילים, ובסיומם בא, כמובן, סדר תפילת כל נדרי, והוא: את הספר הראשון נותנים לכ"ק אדמו"ר שליט"א. את הספר השני מקבל גיסו של הרבי, הרב ש. גורארי' שי'. לצורך קבלת הספר ניגש הרבי לארון הקודש שם מוסרים לו את הספר. לאחר מסירת הספר שב הרבי עם ספר התורה בידו הק' אחורנית עד לאמצע השולחן ועל מקום זה נשאר עומד עד לאחר כל נדרי.

לאחר תפילת 'כל נדרי' ניגשים לכ"ק אדמו"ר שליט"א ולוקחים בחזרה את ספר התורה, ומכניסים את הספרים לארון הקודש, ואז חוזר הרבי בחזרה אל מקומו הקבוע שבפינה מזרחית דרומית. רק אחר כך מתפללים תפילת ערבית.

תפילת ערבית ביום הכיפורים מתפללים כמו בראש השנה, אלא שביום הכיפורים אחרי תפילת ערבית נשאר הרבי באולם ואומרים את כל התהילים, ואז – אחרי אמירת התהילים – יוצא הרבי מהאולם, וכל הקהל מתפזר לביתו.

בבוקרו של יום הכיפורים מתפללים – כרגיל בכל שבת ומועד – בשעה 10:00 בבוקר והכל הולך כרגיל. בשינוי אחד שהרבי שליט"א עולה למפטיר יונה ולא בתפילת שחרית, ולמפטיר בתפילת שחרית עלה הרב ח.מ.א. חדקוב, מזכירו הראשי של כ"ק אדמו"ר שליט"א. באמצע תפילת המוסף של יום הכיפורים נופל הרבי שליט"א נפילת "כורעים" ב"עלינו לשבח" כשהש"ץ גומר "ככל המונם", ואחר-כן נופל הרבי שליט"א עוד ג' פעמים ב"והכהנים".

בין תפילת מוסף לתפילת מנחה יש הפסק של שעה, ובין תפילת מנחה לתפילת נעילה אין הפסק כלל. כשהרבי שליט"א נכנס לבית המדרש לתפילת המנחה, הוא נכנס עם המגבעת ועם הטלית. כשמגיע למקומו הקבוע הניח הרבי את מגבעתו על ה"סטנדר" במקום בו הוא עומד. לפני תפילת ערבית מוריד הרבי את טליתו מעל ראשו הק' וחובש את המגבעת כמו שכתוב במנהגים.

בסוף נעילה שרו לפי מנהגנו את המארש הנקרא "נפוליון'ס מארש". באמצע המארש הסתובב הרבי אל הקהל, לכל הצדדים, והתחיל מסובב את ידו הק' חזק מאד, ער האט שטארק געדרייט מיטן האנט און מ'זינגט שטארקער און שטארקער. באמצע הניגון מכסה הרבי עם טליתו את פניו הק' ובוכה, ובין רגע הוא מקבל פנים צוהבות ושוחקות כאילו מעולם לא בכה. לקראת המחזה הזה של אמצע ה"מארש" מתקהלים הרבה אנשים על השולחן (הבמה) במקום בו יושב הרבי שליט"א בעת ההתוועדויות.

לאחר מכן מתפללים תפילת ערבית ואחרי ערבית עשו הבדלה והרבי יצא את האולם בשירת "ופרצת".

גם בשבת קודש פרשת "האזינו" התוועד כ"ק רבינו שליט"א, דיבר כמה שיחות ק' ואמר גם מאמר ד"ה כנשר יעיר קנו על גוזלו ירחף.

חג הסוכות

חג הסוכות: בלילה הראשון של חג הסוכות התפללו תפילת מנחה כרגיל בשעת הדלקת הנרות, וכעבור שעה התפללו תפילת ערבית. בצאתו מבית המדרש אחרי תפילת ערבית אומר כ"ק רבינו שליט"א "גוט יום טוב" לכל הנאספים.

בבוקרו של היום הראשון של החג, עומד כ"ק אדמו"ר שליט"א בסוכה בשעה 8:00 וכל הקהל הקדוש נכנס בתור, אחד אחד, לברך ברכת על נטילת לולב על הלולב והאתרוג של הרבי. הרבי שליט"א עמד על רגליו מהשעה 8:00 בבוקר עד השעה 11:00 לפני הצהרים, בסוכה – העומדת ברחבה ליד בית המדרש לצד הכביש, והדלת עשויה בפינה בצד דרום מצד ימין. הרבי שליט"א עמד בפינה צפונית-מערבית.

כאמור, נכנס כל אחד לסוכה לברך על הלולב והאתרוג של הרבי. כשהגיע תורי להכנס לסוכה לברך על נטילת לולב, ובראותי את כ"ק אדמו"ר שליט"א עומד בפינה מולי, אחזתני אימה ויראה רתת וזיעה, וכמעט שלא יכולתי להוציא הגה מפי ובקושי רב עשיתי את הברכה. בקושי נענעתי את הלולב ויצאתי בחזרה החוצה. כך עברו בסך כל הקהל עד השעה 11:00 לפני הצהרים.

לאחר מכן נכנס הרבי לבית המדרש לתפילת שחרית. התפילה עצמה עברה כרגיל בכל שבת, חג ומועד.

יום שני של חג הסוכות

"בכלל היה כ"ק אבינו רבינו שליט"א במצב רוח מרומם בהתוועדות זו"

בלילה השני של חג הסוכות התפללו תפילת ערבית כרגיל, של חג, ואילו אנחנו – האורחים – התפללנו תפילת ערבית של חול כי היה כבר חול-המועד. כמובן שתפילת החול התבטאה רק בתפילת הלחש שכאן התפללו 'תפילה שבע' של חג, ואנחנו התפללנו תפילת שמונה עשרה של חול. אחרי תפילת ערבית התפזרו כל הנאספים לבתיהם לעשות קידוש.

בבוקרו של היום השני – בחו"ל יום טוב שני של גלויות – הכל חזר כמו אתמול, וכל אחד בירך על האתרוג של רבינו שליט"א, אלא שהפעם החל מבצע זה בשעה 8:30 בבוקר, והרבי שליט"א בעצמו לא עמד בסוכה, אלא אחד האברכים המסורים ביותר, הלא הוא התמים מאיר שי' הארליג. הוא עמד וחיכה על האתרוג של כ"ק רבינו שליט"א עד שכל הקהל יברך עליו, ובינתיים התחילו להתפלל שחרית בשעה 10:00 בבוקר בלי האתרוג של רבינו, ורק לקראת תפילת "הלל" הכניס התמים מאיר שיח' הארליג את האתרוג אל כ"ק אדמו"ר שליט"א. בשעה שהתמים הנ"ל נכנס עם האתרוג הביט עליו הרבי שליט"א עד שהניח את האתרוג על הסטנדר.

בשעה 6:30 בערב נטל הרבי שליט"א את ידיו הק' לסעודה שלישית, והחל להתוועד התוועדות חג סוכות. בהתוועדות זו אמר כמה שיחות קודש. כמו כן אמר רבינו שליט"א מאמר דא"ח. בסיימו את המאמר אמר לכמה אברכים שבאו מאוסטרליה שיאמרו 'לחיים' וגם לנגן ניגון. הם התחילו לנגן, והרבי שליט"א האט שטארק גישאקלט מיט די הענט [= נענע חזק בידיו] בשעה שהאברכים הללו שרו לבדם את הניגון. בסיימם לשיר אמר להם כ"ק רבינו שליט"א בפעם נוספת שיאמרו 'לחיים' וכמובן שהם מילאו את פקודתו ואמרו 'לחיים' בפעם נוספת. אחרי כן התחילו לשיר כרגיל ניגונים שונים.

בניגון האחרון בהתוועדות זו, לפני ברכת המזון, נענע בידיו כסימן שישירו יותר חזק. אחד בלי זקן נענע גם-כן בידיו, והרבי שליט"א חייך אליו, וגם האיש חייך לעברו של הרבי שליט"א.

בכלל היה כ"ק אבינו רבינו שליט"א במצב רוח מרומם בהתוועדות זו שזכיתי לראות זו הפעם הראשונה מכל ההתוועדויות שהייתי בבית חיינו. אחרי סיום מחזה זה אכל הרבי עוד חתיכת חלה. והרבי בירך ברכת המזון על כוס. אחרי כן התפללו תפילת ערבית, ואחרי התפילה עשה הרבי הבדלה על אותו כוס שבירך עליו ברכת המזון. ולאחר מכן חילק בידו הק' לכל הנאספים מכוס של ברכה.

חול המועד סוכות

ביום רביעי, א' דחול המועד סוכות, וב' דחול המועד בארץ-ישראל, התקיים כאן בברוקלין (באולם די גדול לא רחוק מ-770 איסטערן פארקוויי) הכינוס השנתי השישי של צעירי אגודת חב"ד בארה"ב. על כינוס זה אמר הרבי, אשר ההתחלה כבר היתה בהתוועדות של מוצאי יו"ט, ואשר הכינוס היה באמצע ההתוועדות. ואם זה התחיל באמצע ההתוועדות של מוצאי יו"ט, הרי מובן הוא אשר נשיאנו מנהיגנו כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו – כלשונו הזהב של הרבי – השתתף בו.

בסיומו של הכינוס התקיימה התוועדות גדולה, שנערכה כמובן בסוכה, בהשתתפות כ"ק רבינו שליט"א שנמשכה עד שעה מאוחרת בלילה. בהתוועדות זו דיבר הרבי כמה שיחות קודש ובין השיחות הקדושות ביאר הרבי מאמר של כ"ק רבינו הזקן נ"ע בסגנון שיחה. בהמשך ההתוועדות הזכיר הרבי את הכינוס הנ"ל שהיה קודם לכן, ובמקום נמסרו דו"חות משני החלקים של הכינוס על-ידי יושבי הראש שלהם. יו"ר החלק הראשון של הכינוס, הרה"ח ר' שלום דובער שי' גארדאן, מסר דו"ח מהחלק שהוא ניהל, ולאחריו מסר יו"ר החלק השני של הכינוס, הרה"ח ר' יוסף שי' וויינברג דו"ח על החלק שהוא ניהל, שעמד, כאמור, בסימן של קבלת פנים לאורחים שבאו להסתופף בצל קדשו של כ"ק אדמו"ר שליט"א.

בין הדו"ח הראשון לדו"ח השני חזר יו"ר צעירי אגודת חב"ד בארצנו הקדושה, הרה"ח ר' ישראל ליבוב, בקצרה על מה שמסר בכינוס בקשר לפעולות הנעשות בארץ ישראל בענינים ד"ופרצת" וכן בענינים של "יפוצו מעינותיך חוצה".

יצוין שהרבי שליט"א ביקש מכל אחד מהשלושה הנ"ל שמסרו דו"חות בקשר לחלקם בכינוס שיאמרו לחיים לפני שהחלו למסור את הדו"ח, ואם אחד מהם התחיל לפני אמירת לחיים, חייך אליו הרבי שליט"א ורמז לו, כמי ששואל, עם ידו הקדושה, וכעין בקשה, שיאמר לחיים. אחרי שסיימו למסור את הדו"חות אמר כ"ק רבינו שליט"א: וכל אלו שנאמו בכינוס שיאמרו לחיים. לאחר מכן שאל הרבי שליט"א: כולם? אחר כך ביקש הרבי שישירו ניגון, שרו את הניגון כי אנו עמך.

בכל משך ההתוועדות הזאת היה הרבי מרומם מאוד כך שהחיוך כמעט לא ירד מעל פניו הקדושים. לאחרים הראה עם ידיו הקדושות שיאמרו 'לחיים' על כוס מלאה. לאחד אמר: אתה נותן את כל הגן-עדן שלך. בכל אחד מהניגונים ששרו במשך כל ההתוועדות הזאת נענע הרבי שליט"א את ידו הקדושה, ולעתים את שתי ידיו והתחילו לשיר יותר חזק. קרה גם שבעת שהיו צריכים לעלות בניגון כלשהו בטון יותר גבוה, נענע הרבי שליט"א את ידיו הקדושות ביתר שאת וביתר עוז.

ובעת מעשה התלהטו פניו הקדושות בלבת אש קודש. כמובן שבצורה זו הטונים הגבוהים עלו בצורה נפלאה ללא כל הגבלה מבחינת הגובה של האוקטבות השונות של הניגון, כאילו שלא בני בשר ודם היו עומדים כאן אלא מלאכים. צורת קדשו של כ"ק אבינו רבינו שליט"א היה בחלק הזה של ההתוועדות כל כך אחר ומשונה שאין לתארה במלים.

לפני הסיום ציוה לנגן את הניגון "אני מאמין", ואחר זאת בירך ברכת "מעין שלש" ויצא את הסוכה. בעת שקם מכסאו כסא המלכות התחיל בעצמו את הניגון "כי בשמחה תצאו", ובזה יצא מהסוכה.

הושענא רבא

ביום זה התפללו כרגיל, כבכל ימי חול המועד, בשעה 10:00 בבוקר. גם הרבי שליט"א מתפלל עם המנין הזה של השעה 10:00. כאשר הגיעו להלל, קודם אמירת ההלל, הוריד הרבי את 2 הכריכות מעל הלולב עצמו, ואחרי כן אמרו הלל.

באמירת ההושענות להושענא רבא, חוזר הרבי למקומו אחרי כל הקפה והקפה, וכשהחזן מתחיל את הגמירא (מאות ס' או ע'), אזי שב הרבי להקיף את הבמה בהקפה בה מחזיקים. בעת אמירת הודו לה' כי טוב בהלל, שצריכים לנענע את ארבעת המינים, מקרב הרבי את האתרוג (שהיה מונח בכל הזמן על הסטענדער שלו) להלולב, מחזיק את כל ארבעת המינים ביחד ליד החזה, במקום שמכים אשמנו, ומתחיל לנענע.

עם גמר אמירת ההושענות, מניח הרבי שליט"א את הלולב, לוקח את הערבה (ההושענא)‘ חובטה בקרקע עם התכופפותו, ואחרי אמירת הקדיש שלם מניח את הערבה על כסאו הקדוש, כסא המלכות, מקום שם נשארת הערבה עד אחרי כל התפילה. אחרי התפילה רצים כל אחד למקומו כדי לזכות בריטעל. היו צריכים לחלק, כדי שיזכו בזה מה שיותר מאלה שרוצים לזכות בהם.

לאחר התפילה, בעת שכ"ק אבינו רבינו שליט"א יצא את בית המדרש, התחיל "זוסיא דער פררטיזרן", הלא הוא ר' זוסיא וילימובסקי מכפר חב"ד, באיזה ניגון, והרבי שליט"א נענע בידו הקדושה לאות חיזוק בניגון, ובזה יצא את בית המדרש.

ליל ויום שמיני עצרת

חויה מיוחדת במינה אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א, אשר אפילו רק בגללה בלבד כדאי הוא וחשוב לנסוע כדי להסתופף בצילא דמהימנותא, הם ימי שמיני עצרת ושמחת תורה, אשר בהם מרגישים ורואים את השמחה, שאפשר גם למששה בידיים, וכולם טובלים בים של שמחה, קדושה וטהרה.

שני הימים הקדושים והגדולים האלה, הם יומא אריכתא אצל כ"ק רבינו שליט"א, אשר אין מרגישים כלל לילות כימים, ואינם מתבזבזים לריק. הלילות מלאות וגדושות בשמחת עולם, אשר בהם אפשר לשאוב רוח הקודש עד כמה שרוצים, רק לא להחמיץ את ההזדמנויות הנפלאות הללו.

בשני הימים הללו מתפלל הרבי על שולחן שמעמידים על מקומו מזרחית דרומית, ועליו מניחים את השטיח הקבוע של כ"ק אדמו"ר שליט"א מימי שבת ומועד.

באשר להקפות, הרי בשמיני עצרת הן מתקיימות רק בערב. אומרים 3 פעמים את פסוקי "אתה הראת", והרבי שליט"א אומר בכל שלושת הפעמים את הפסוק הראשון והאחרון. ואחרי כל סיום של הפסוקים אומר (מתחיל) הרבי בניגון, וכל הקהל העצום פוצח את פיו בשירה אדירה שמעולם לא נשמעה כמותה, בעוד שהמצביא העליון מנהיג הדור מנצח על השירה הזאת, וכאילו כמו אוטומטי, עם כל נענוע בידו הק' של הרבי שליט"א, עולה השירה מעלה-מעלה, דומה שהיו מלאכים ולא אנשים בשר ודם המתעייפים מהר.

וכך הוא אחרי כל אמירה ואמירה של פסוקי "אתה הראת". השירה האדירה הזאת חוזרת על עצמה בעת ההקפות עצמן, אשר הראשונה והשביעית מהן מקבל הרבי שליט"א בעצמו, אשר יחד עם גיסו הרש"ג שליט"א רוקד הוא באמצע אולם בית המדרש הגדול למטה, וכל הקהל עומד מסביבם רואה ומביט על פני קדש הקדשים מנהיג הדור, משה רבינו ממש של הדור, הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א, ואינו נלאה ואינו מתעייף אפילו שיעמוד כל אותו הלילה בלי הפסק. דומה שהזמן עומד בבית ליובאוויטש וכל הנוכחים הם למעלה מהזמן.

בכל יתר ההקפות בין הראשונה לשביעית – שהרבי שליט"א, רוקד, אז, כאמור, עם גיסו הרש"ג שליט"א – מתחיל הרבי שליט"א את הניגונים, מטפח בידיו הק' ורוקד על מקומו.

אחרי סיום כל ההקפות, הרבי שליט"א נענע בב' ידיו ואמר חזק "גוט יום טוב. וכך נשנו הדברים גם אחרי כל התפילות האחרות של שמיני עצרת ושמחת תורה. אחרי שהרבי שליט"א אמר "גוט יום טוב", נענע הוא שליט"א בשתי ידיו הקדושות כדי שגם כל הקהל הקדוש יאמרו "גוט יום טוב" בקול חזק.

כאמור, בשמיני עצרת, מתקיימות ההקפות פעם אחת בלבד, בליל התקדש החג. וביומו אין עושים הקפות כלל.

ליל ויום שמחת תורה

בליל שמחת תורה (שהוא מוצאי שמיני עצרת) התוועד הרבי שליט"א מהשעה 8:30 עד השעה 12:00. בהתוועדות זו אמר כ"ק רבינו שליט"א כמה שיחות קודש, ובאמצע התוועדות זו ביקש הרבי מהבחורים שבאו מארץ ישראל לשיר "ר ארץ ישראל ניגון" – כלשונו הזהב. או-אז התחיל הרה"ח ר' אברהם שי' לידר מכפר חב"ד את הניגון "הושיעה את עמך", והרבי שליט"א קיבל את הניגון הזה, ומאז הניגון הזה מושר בכל התוועדויותיו, כמעט, של הרבי שליט"א ובהזדמנויות שונות אחרות.

לאחר ההתוועדות יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א מבית המדרש כדי שיוכלו להתכונן ולהכין את השולחנות להקפות. כעבור חצי שעה שב הרבי לבית המדרש, ומיד התחילה מכירת פסוקי "אתה הראת". כרגיל מכרו גם הפעם את הפסוקים שלוש פעמים, והכל התנהל כמו בשמיני עצרת. בפעם הראשונה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א את כל הפסוקים. בפעם השניה אמר רק את הפסוק הראשון והאחרון, ובשלישית אמר הרבי שליט"א את רוב הפסוקים, אך לא כולם. מכירת פסוקי "אתה הראת" בליל שמחת תורה, החלה בשעה 12:30 בלילה, ונסתיימה בשעה 2:30 בערך. ואז התחילו ההקפות, שנמשכו עד 4:30 לפנות בוקר.

עם סיום ההקפות יצא הרבי את בית המדרש, ועלה לחדרו הק' ובשעה 5:00 בבוקר ירד חזרה לבית המדרש ושר את הניגון החדש – כמנהגו בקודש לשיר בכל שמחת תורה לפנות בוקר ניגון חדש – על המילים "אנעים זמירות ושירים אערוג, כי אליך נפשי תערוג. נפשי חמדה בצל ידיך, לדעת כל רז סודך". כשהרבי גמר לשיר את הניגון ציווה להרה"ח ר' אברהם שי' לידר הנ"ל לשיר את הניגון בעצמו. והוא שר, אחרי שגמרו לשיר את הניגון החדש, חילק הרבי שליט"א בידיו הק' משקה לכל אלו המקבלים על עצמם ללמוד חסידות, מי שלמד עד עתה – ילמד בתוספת, ומי שלא למד עד עתה – יתחיל ללמוד. אחרי חלוקת המשקה יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א את בית המדרש.

ביומו של שמחת תורה מתפללים כרגיל בשעה 10:00 בבוקר. עליה לדוכן של הכהנים היא בתפילת שחרית, בעוד שבכל חג עולים הכהנים לדוכן בתפילת מוסף ובתפילת מוסף של שמחת תורה, אין מנהגנו לעלות לדוכן. משום כך יכולים גם הכהנים להנות בהתוועדות שלפני ההקפות – המתקיימות כידוע לפני קריאת התורה ולפני תפילת מוסף – מהמשקה, כיון שעל פי דין אסור לכהן לעלות לדוכן אם שתה רביעית יין, ומה עוד כל משקה משכר אחר.

מכירת ההקפות ביום שמחת תורה, מתנהלת כרגיל בפעמים הקודמות, עם שינוי אחד בלבד, והוא: שאת הפסוק האחרון בפעם השלישית מוכרים עבור אמו של כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבנית הצדקנית מרת חנה שתליט"א.

ההקפות עצמן מתנהלות כרגיל, ולאחריהן (כידוע) קריאת התורה, והרבי שליט"א עולה לתורה לחתן בראשית. בעת שאומרים מרשות לחתן בראשית, כשאומרים יעמוד פב"פ, הסדר הוא, כבכל שנה, שקוראים את כ"ק אדמו"ר שליט"א בשמו הק' בהוספת שמו הק' של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו הרב ר' יוסף יצחק בן אדוננו מורנו ורבנו הרב ר' שלום דובער ואדוננו מורנו ורבנו בן ר' לוי יצחק".

ההתוועדות המרכזית של שמחת תורה מתקיימת בערב, כאשר כ"ק אבינו רבינו שליט"א נוטל את ידיו הקדושות לסעודה שלישית. הרבי נטל את ידיו הק' בשעה 6:30 בערב והיא נמשכה עד שעה 4:30 לפנות בוקר. חסידים אומרים שלהתוועדות כזו ארוכה, כמו בשמחת תורה זה, אין זוכים הרבה. הפעם האחרונה שהייתה כעין ההתוועדות זו, היה בפורים תשח"י, שגם אז היא נמשכה 9 שעות, והיו בה הרבה 'גילויים'.

מובן מאליו, דיבר הרבי הרבה שיחות ק', ובין היתר דיבר כמעט רוב הזמן בנוגע ליהודים הנמצאים מעבר למסך הברזל (הרבי שליט"א אמר את הלשון "מסך של ברזל") (היינו בארצות מזרח אירופה, אשר כידוע, אין מניחים אותם לצאת את המדינה, או לנהוג כיהודים לכל דבר). כ"ק אדמו"ר שליט"א חזר גם מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת תהי' לכם.

כשדיבר על יהודי רוסיה בכה כ"ק הרבי שליט"א הרבה מאד. בתחילה התאפק מאד מלבכות אך הבכי פרץ מאליו, והרבי בכה בדמעות שליש. בין השיחות שכ"ק אדמו"ר שליט"א דיבר על יהודי רוסיה, ראה את הרה"ח ר' דוב חן (שאך מקרוב עלה מאחורי מסך הברזל ומתגורר כיום בכפר חב"ד) חובש מגבעת רגילה, וכאילו זורק את הכובע הרוסי שהלך עמו עד היום. שאל אותו הרבי שליט"א: "מאדערנע"? בתשובה על שאלה זו מפי קדוש עליון, זרק את המגבעת. כשרצה לקחת את הכובע הרוסי כדי לחבשו, לא הרשה לו הרבי שליט"א, ונתן לו מפית נייר שילבש לצורך שני מקיפים ורק לאחר מכן, משהביאו לו את כובע הקטיפה הרוסי, הסיר את מפית הנייר ולבש את הכובע.

בסיומה של ההתוועדות בירך הרבי שליט"א על הכוס והתפללו תפילת ערבית כשהרבי נשאר עומד על מקומו בעת ההתוועדות. לאחר התפילה הבדיל כ"ק אדמו"ר שליט"א על כוס ברכת המזון, והתחילה חלוקת כוס של ברכה, כאשר הרבי שליט"א עמד על מקומו כמעט עד אור הבוקר.

כשהאיר בוקרו של אסרו חג של חג הסוכות שמיני עצרת ושמחת תורה, זמן שמחתנו, השמחה האמיתית והעילאית כאשר התורה שמחה עם כלל ישראל וישראל עם התורה, ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד, ובמקום הקדוש הזה חשים זאת עד שאפשר למששה בידיים – התפזרה החבילה.

במעמד נשגב ונעלה זה של חלוקת כוס של ברכה, חילק כ"ק אבינו רבינו בידיו הק' את הבקבוקים המפורסמים של משקה לאלו הנוסעים למקומות אחרים. כמובן גם לאלו הנוסעים לארץ הקודש, וגם אני זכיתי לקבל בקבוק משקה.