תשרי תשכ"ח - ר' אלתר בנימין יהודה לייב ברנשטיין

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

אור ליום ב' ה' תשרי תשכ"ח

בסליחות של ער"ה ניגנו רחמנא והרבי נענע את ראשו, כשעה וחצי אחרי הסליחות התפלל הרבי בצבור ואח"ז הי' התרת נדרים, הרבי עמד וכמה זקנים ישבו ליד השולחן וכשגמר אמר "א גוט יאהר כתיבה וחתימה טובה שנה טובה ומתוקה", אח"כ מסר כ"א פ"נ לרבי.

בליל ר"ה לפני תפילת מעריב שרו אבינו מלכינו ג' פעמים, וכשהרבי מפסיק לנענע בידו מפסיקים לנגן, וכן בכל פעם ששרו אבינו מלכינו בימים אלו שרו ג' פעמים.

ביום א' דר"ה בתפילת שחרית הביא ר' לייבל גרונר כמה חבילות, ובקרה"ת כשהרבי עולה למפטיר שמים החבילות על השולחן. בהפטורה בכה בחלק גדול של ההפטורה. מיד בגמר ההפטורה התחיל לומר למנצח ואח"כ מפשיל טליתו על פניו ועל החבילות ואח"כ אומר פסוק בפסוק מן המיצר וגו', ואחרי הפסוקים ג"כ מפשיל טליתו כנ"ל ואח"כ אומר הברכות. בין סדר תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת מכסה פניו כנ"ל ואח"כ אומר אשרי וגו' בשמך וגו'. אחרי התקיעות סוקר את הקהל בעיניו הק'. מציינים (שמעתי מהת' משה גרונר) שביום א' דר"ה היו כמה שינויים לגבי שאר השנים: א) שמיד אחר ההפטורה התחיל למנצח ולא כתמיד שמכסה פניו בטלית ואח"כ אומר למנצח. ב) שלבש מטפחת חדשה שבד"כ לובשה ביום ב'. ג) הביא אתו סידור האריז"ל.

אחרי מנחה אמר תשליך בחצר 770 שלא כסדר הרגיל משנים הקודמות שהי' תהלוכה לתשליך הנה השנה עשו באר בחצר 770 והרבי אמר שכשם כשהולך לעשות קידוש בביתו זה ענין פרטי שלו כך גם בתשליך שלא ילכו אחריו (מהת' משה גרונר). במעריב ליל ב' שרו כנ"ל אבינו מלכנו. אחרי מעריב אמר קדיש וכן למחרתו.

בתקיעות של יום ב' אחרי מפטיר כיסה פניו בטלית וכן את החבילות ואח"כ אמר למנצח ושוב כיסה פניו ושמעו היטב איך שמתייפח בבכי, ואח"כ אמר הפסוקים. אחרי מנחה הי' התועדות. הרבי בא ב-6.15 ושפך מהמשקה שלו בכל הבקבוקים של יין ואמר להרב חדקוב לנגן הניגון שיבנה בית המקדש, כן הורה לנגן אבינו מלכינו, ג' תנועות לנגן ג' פעמים, ואח"כ ניגון לפני מאמר ואמר מאמר ד"ה והי' ביום ההוא ואח"כ אמר לנגן צמאה, הושיעה את עמך, ניגון אדמו"ר מהר"ש, ניגון אדמו"ר הזקן הבבא הרביעית פעם א'. שיחות לא היו. ההתועדות נסתיימה ב-7.35.

בשבת תשובה השיחה הא' ביאר הענין כשבאים ג' ימים בזה אחר זה, ז.א. ששבת הוא מיד אחרי ר"ה שבימים אלו לא מזכירים חטאים ועונות ושבת מיני' מתברכין כולהו יומין. בשיחה הב' היה ביאור על ענין ההקהל שנמשך עד ימים הראשונים של סוכות, ובמילא גם הענין הרוחני של הקהל להקהיל המחשבה דיבור ומעשה שייך ג"כ. אח"כ היה מאמר ד"ה והיה ביום ההוא, בסוף המאמר אמר את הברכה שיקויים היעוד בשנה זו שיבוא משיח צדקינו. אחרי המאמר הי' ביאור ארוך על הענין שכל מי שאינו בוכה בר"ה ויוה"כ אין נשמתו שלימה, שממאמר זה מוכח שגם צדיק גמור שאינו בוכה אין נשמתו שלימה, ולכאו' ה"ז ענין של שלימות כי על מה יבכה, וביאר זה שבכייתו הוא בגלל שהוא יש מי שאוהב שכל מה שיודע יותר מה זה אין כואב לו ענין הישות, ושליחותו בעוה"ז הוא לעשות לו דירה בתחתונים ולא ענין של שלימות, וזהו מה שמבואר בחסידות שריב"ז בכה ביום פטירתו איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי ולכאו' הרי חי ק"כ שנה ולמה נזכר ביום האחרון, אלא שהי' טרוד במילוי שליחותו ובמילא לא נשאר לו זמן לבדוק באיזה מדריגה הוא עומד.

שיחה הה' התחיל שהדבר הראשון ששואלים לאדם למע' הוא נשאת ונתת באמונה, והכוונה הוא לתלמידי הישיבה שחושבים שבעשי"ת צריכים לעמוד למע' מהשתלשלות ולמע' מהסדרים, ובפרט שבסידור האריז"ל כתוב שצריכים ללמוד קבלה ובמילא קבלה לא לימדו אותו ובנגלה הרי צריכים למעט כמ"ש שבימים אלו ממעטים בלימוד ובחבורים, אך באמת מה שצריכים להאריך בתפילה ובתחנונים זה רק בזמן העומד לרשותם, ולכאו' איזה רשות יש להם אלא שנתנו להם זמן ע"ז אבל בזמן הלימוד צריך ללמוד, והגם שעשי"ת הוא למע' מהשתלשלות הרי הדבר הראשון שישאלו אותו הוא לא איך קיבל הגלויים של עשי"ת אלא נשאת ונתת באמונה, וכן תבע מהמשגיחים ומהמשפיעים אח"כ אמר ס'איז ניט ג'זונט מאריך זיין אין דעם בפרט שבת-תשובה, אמר זה בשחוק על פניו. בשיחה הו' המשיך לומר שזה שייך גם לאלו שבאו מישיבות אחרות ובפרט אלו שבאו מא"י שיכולים לחשוב שכיון שקיימו והוי גולה למקום תורה, הרי גלות גופא זה ענין גדול, אך באמת צריך ללמוד והגם שיוכל לטעון שישב ב'חזרה' ובמילא קם בשעה יותר מאוחר ובמילא בא לסדר באיחור של שעה או שישב בהתועדות, ובמילא הרי הוא אנוס, אך האמת היא שתחילתו ברצון כי הי' צריך לסדר באופן כזה שיוכל לבוא לסדר. ונתן ברכה שיהי' שנה של תמימים ותומכי תמימים, ואז יומשכו ההמשכות של תשרי על כל השנה.

אח"כ התחיל לבאר הרש"י של שימו לבבכם, וההוראה היתה שצ"ל שימו לבבכם וכידוע השיחה של אדמו"ר הריי"צ נ"ע בזה שמשה הי' עובד וזה מעלתו על חכמה דאצילות (יע' בלקו"ד י"ב תמוז – תרצ"ח), ואח"כ בירך ברכה אחרונה ואמר שזה שדיברו הענין של שימו לבבכם מיינט מען דאס יעדער איינעם וזה שייך לכאו"א והתחיל לנגן הושיעה את עמך.

יום ה' ח' תשרי

הנני מעתיק לשון הברכה שאמר כ"ק אד"ש בער"ה בעת שמסרו לו הפ"נ הכללי: דער אויבערשטער זאל געבן לכל אחד ואחת א כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים אז יעדערער זאל פארשריבען וערען בספרם של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים. און אזוי ווי מען גייט דאך איבער גלייך פון ר"ה אין שבת יום שכולו מנוחה ועונג און ס'איז דאך דער סיום פון שנת הקהל זאל זיין דער קהל גדול ישובו הנה בביאת משיח צדקינו בטוב בחסד וברחמים למטה מעשרה טפחים בקרוב ממש ושמחת עולם על ראשם.

בו' תשרי התפלל הרבי לפני העמוד, בסיום התפלה אחרי אמירת רבי חנניא וכו' שם ידיו על המצח ואח"כ אומר קדיש, כן אמר קדיש בכ"ג ובכ"ה אלול. ההתועדות של ו' תשרי התחילה ב-9.30. השיחה הראשונה ביאר הענין שצריך להיות השמחה כמ"ש הרמב"ם בהל' לולב ואם חסר השמחה זה מורה על קלות ראש, ומכש"כ על תשובה שהיא למע' מכל המצות בפרט בשנה זו ששבת בא מיד אחרי ר"ה שבימים אלו אסור להזכיר חטא ועון ובתלתא זמני בודאי הוי חזקה. ואח"כ התחיל הסיום על מסכת סוכה בהמעשה של מרים בת בילגה. כן היה שיחה בנוגע לענין א"י שראו שכשנותנים שאקעל ליהודי הוא נתעורר. דיבר בארוכה אודות א"י במלחמה שהלכו לכותל לא בגלל שהיו-ען (או"ם) החליט ששייך ליהודים אלא כמ"ש ברש"י בהתחלת בראשית, וגם ביאר בארוכה הענין של יואב בן צרויה וענין של דוד שצ"ל אלו שלומדים תורה ואלו שלוחמים וכך צריך להיות באופן כזה, והביא דוגמא מצבא גופא שהמפקד יושב בעורף במקום בטוח ומתכנן המלחמה ואם המפקד יעמוד על הגבול הרי לא די שלא מביא תועלת אלא עוד מביא חורבן, וכן הוא גם בענין זה שצריך להיות לומדי תורה ודוקא כשיש הענין ברוחניות אז יכול להצליח כשנלחמים, ואצל אלו שנלחמים הוא רואה את פעולותיו ונותנים לו מדליה משא"כ זה שלומד לא רואים מה פעל, בתוך ההתועדות נתן ג"כ ברכה ליהודי רוסי' שיצאו בקרוב והנצנים נראו בארץ. גם אמר לאלו שמא"י ובפרט מכפ"ח שיגידו לחיים, ויהי' ופרצת מלמע' ומלמטה מצפון מתימן וכו' גם ביאר את הענין שכל מי שאינו בוכה בהמשך להמדובר בש"ת. אמר גם שגם לנשים שייך הענין של מבצע תפילין ומהראוי שכל אחת תנדב זוג תפילין או כסף, והגברים יתנו כסף עבור קרן חנה. אמר לנגן קול ביער, אשרי מי שלא חטא, כי אנו עמך הראשון, וגם התחיל הושיעה את עמך, אחרי ההתועדות חילק כוס של ברכה כשעה ואח"כ בירך ברכה אחרונה וניגן הושיעה את עמך.

יום ב' י"ב תשרי

בעריוהכ"פ אחרי הכפרות נתן הרבי את העוף לשוחט הרבי עשה הכפרות בשעה 7. הרבי יצא לתפילה ב-8.30, ואח"כ התחיל לחלק לעקאח במשך כמה שעות ואמר לכ"א שנה טובה ומתוקה. אחרי תפילת המנחה נתן ברכתו הק' לכל אנ"ש, לפני כל נדרי בירך את הת'. אחרי תפילת ערבית אמר ביחד עם הקהל תהלים, הרבי קיבל מפטיר יונה, בתפילת נעילה שרו כחמש פעמים אבינו מלכנו ע"פ התנועות של הרבי כששרו המארש עמד על הכסא ונענע בידיו.

יום ג' כ' תשרי

ביום ב' דסוכות התועד. הרבי דיבר כמה שיחות. התחיל ניגון של אביו ורקד מלא קומתו, גם בשבת חוהמ"ס התועד. דיבר בענין מה הענין עיקרי שבסוכות, אם סוכה או הד' מינים. בשבת התחיל המאמר ד"ה העושה סוכתו. ביום ב' ד"ה הללו ה' כל גוים, אחרי המאמר דיבר שיחה ארוכה שצריכים לעסוק בהפצת המעיינות ולא לשבת ב-770 ולהסתפק באמירת חת"ת, וג"כ דיבר שאין לפחד במקום שהוא נמצא מגויים הלא אין עוד מלבדו. באמצע ההתועדות ניגן ניעט ניעט בסוף ההתועדות התחיל לנגן בני היכלא. אח"כ הי' חלוקת כוס של ברכה. בליל ש"ק אחרי ההתועדות לפני תפילת מעריב התחיל לנגן על מקומו הוא אלוקינו, ונענע חזק בידיו הק', הרבי נתן לולבו ואתרוגו לברך עליהם במשך חגה"ס.

יום א' כ"ה תשרי

בליל הושענא רבא לפני אמירת תהלים התחיל הרבי לנגן ופרצת. בליל שמע"צ הרבי נכנס להקפות בערך ב-9.15 הסדר הוא שאומרים ג' פעמים אתה הראת ובלילה הראשונים לא מוכרים אלא מכבדים. המכריז הי' ר' זלמן דוכמן בפעם הג' קרא לו הרבי ואמר לו להכריז שהיהודים מרוסי' יאמרו פסוק ג' פעמים ואמר גם לומר בג' פעמים הוי חזקה. וכן כיבדו באופן הנ"ל את האורחים מא"י וכן את תושבי כפר-חב"ד ואח"כ תמכין דאורייתא ואח"כ התלמידים והר"י בראשם. אחרי כל פעם שגומרים אתה הראת הרבי שר ניגון שמח כשעומד על הבימה ומסתובב לקהל, הניגונים הם ופרצת, הושיעה את עמך, ניגון של אביו, וניגונים בלי מילים, הסדר הזה של אמירת ג' פעמים כל פסוק הוא חידוש לגבי שאר השנים, בהקפה הראשונה והאחרונה רוקד עם הרש"ג. בשאר ההקפות הם לפי התנועות של הרבי, ההקפות הם קצרות. אחרי התפילה אמר ג' פעמים 'א גוט יו"ט' והקהל ענה ג"כ כנ"ל ואח"כ אמר בג' פעמים הוי חזקה. באתה הראת מכבדים את כ"ק אד"ש פסוק ראשון ואחרון.

בליל ה' ליל שמח"ת התועד לפני ההקפות. השיחות הראשונות לא שמעתי בגלל שהולכים לבתי כנסת. באתי באמצע שיחה שדובר שם בנוגע לחינוך, אח"כ דיבר שיחה ארוכה שבחור מרוסי' כתב לו מכתב שהגיע כבר לעונת השידוכין ויש לו מחשבות זרות בתפילה שחסר לו ב'דע לפני מי אתה עומד' ולא שהקב"ה חייב לו אלא הוא חייב להקב"ה, ומעמיד עצמו בסכנה לכתוב מכתב ועליהם העולם עומד. הרבי דיבר באריכות ע"ז ובכה הרבה בזה. ההתועדות נגמרה בשעה 12.15. אח"כ התחילו למכור הפסוקים לטובת תומכי תמימים, ובפעם השלישי כיבדו הרבה פסוקים את כ"ק אד"ש, אח"כ ההקפות כנ"ל. ההקפות נגמרו לפני שעה 4. ביום שמח"ת מכרו הפסוקים עבור המל"ח אחדים נדבו ע"ד הרבי והרבי לא הסכים. אחרי הפעם הג' אמר הרבי הפסוק "הנני מביא אותם מארץ צפון וגו'" (בהפטורה של ר"ה יום ב') המלים קהל גדול ישובו הנה סיים בקול. אח"כ אמר בניגון של אתה הראת, בתלתא זימני הוי חזקה.

בליל שמח"ת אחרי סעודת יו"ט לוו את כ"ק אד"ש לביתו גם אני הייתי בין המלוים לאורך הדרך נענע בידו, וכשנכנס בפתח ביתו הסתובב אלינו, ונענע בידיו ונכנס, ושוב פעם יצא ועשה כנ"ל.

ביום שמח"ת הרבי הקיף הבימה ג' פעמים וחצי ורקד עם הרש"ג, בערב הי' התועדות ב' שיחות ומאמר ד"ה ביום השמיני וגו' ההתועדות הי' קצרה עד 7.15. בש"ק התועדות הא' התחילה כרגיל הי' מאמר ד"ה ויכולו השמים אח"כ היו השיחות על רש"י על פסוק ויכל אלוקים. התועדות הב' התחילה ב-6.45, היו שיחות ארוכות. נתן ברכה לתושבי כפר-חב"ד ואמר לועד הגשמי ולועד הרוחני לומר לחיים. אח"כ דיבר שיחה ארוכה בנוגע לשלוחים, שיש ב' שיטות: א. להסתגר אין די אייגינע ד' אמות. ב. עם הזולת. ודיבר בחריפות נגד שיטה הא', מה שטוענים שמדינה פלונית לא הי' כך, ולפי דברם אומרים שאסור לקרב אלו שיצאו מגדר ישראל. האם במסחר הוא נזהר שלא לבוא במגע אתו. וגם אמר שבדירה הוא לא מסתפק כמו אביו שאינו גר בדירה של דל"ת על דל"ת. פעם היו לובשים "סרטוק" לחתונה, וזה לבשו כל החיים, ואם היו רואים א' בסרטוק חדש היו מלקים אותו והיו חותכים חלק ועשו טלאי, אבל הוא מוצא סמך שאפשר ללבוש י"ח בגדים וכן בחתונה אותם הבגדים שהאם היתה לובשת לחתונתה היתה מחביאה ושומרת לבתה. ורואים בפועל שאלו שמסתגרים בד' אמות שלהם מתמעטים והולכים, ואלו שפועלים על הזולת מצליחים. וסיים שצריכים כעת מתנדבים שישלחו אותם למקום רחוק ברוחניות וכן במקום רחוק בגשמיות. אח"כ הי' המאמר ד"ה והי' ביום ההוא.

אחרי המאמר אמר שישנם כאלו שרוצים להבין המאורעות האחרונים ומחפשים את זה בעתונים היומיים, וכשלא מוצאים שם הסבר מחפשים בשבועונים שיש שם יותר נייר ואותיות, וחושבים שיש שם יותר אמת, וכשלא מוצאים שם מחפשים בירחונים, אבל באמת הכל רמוז בנביאים. וזהו ג"כ הטעם שאמרו את המאמר והי' ביום ההוא שזה מיוסד על מאמר אדמו"ר הריי"צ, ודיבר בארוכה על שופר גדול וכן על והשתחוו, ששופר גדול לא הי' לא במלחמת העולם הראשונה ולא במלחמת העולם השני', הגם שנהרגו ששה מליון יהודים, ואמר שבשמח"ת לא מזיק אם מדברים כך כמו שמשה רבינו אמר שמעלת שבט גד היא כי שם חלקת מחוקק ספון, הגם שהי' עניו מכל האדם וגו' כי אמר זה בשמח"ת (מובא בתו"ש שמח"ת תרנ"ב ועי' בהג"ה שם של כ"ק אד"ש, וכ"ק אד"ש הזכיר את ההג"ה בהתועדות זו), ומתי הי' השופר גדול, לאחרונה שהי' והשתחוו, ומה שלא נתעוררו לגמרי לשמור תומ"צ כי הקב"ה עורר והוא רוצה שלבד ג"כ יעשו משהו, כן דיבר בענין העולם דומה לאכסדרה ורוח צפונית אינה מסובבת, ובגמ' לא מובא ע"ז הסבר אלא ביל"ש שכותב שם הטעם שאם יבוא א' ויאמר אני אלוקה יאמרו לו לך וגמור את הרוח הרביעית, והרבי ביאר זה באריכות וכן איך שמצפון תפתח הרעה, שבפועל רואים שמשם בא הרעה.

אח"כ דיבר שיחה ארוכה נגד אלו שטוענים על המבצע תפילין, למה בחרו דוקא במצות תפילין, באמת אין מקום להכנס לויכוח כי ישנם כאלו שצריכים להגיד להיפך מה שהשני אומר שזה כלל אצל ישראל שאין דעותיהם שוות, וב'חדר' היו אומרים ע"ז בדרך צחות ששני יהודים נפגשים וא' אומר שלום עליכם השני צריך מיד להראות לו שאין דעותיהם שוות, ואומר עליכם שלום הרי ברגע זה נפגשו בפעם הראשונה וכבר אומר להיפך ממה שהשני אומר.

אח"כ התחיל לתרץ שמה ששואלים למה בחרו במצות תפילין, באמת קשה על הגמ' האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני, לכאו' למה נקט צדקה הי' צריך לומר שמניח תפילין בשביל שיחי' בני, אלא שצדקה זה סגולה ליחי' בני, וכמ"ש במדרש שנפשו של עני היתה מפרכסת לצאת וכו', והסביר שמה שאומרים הוקשה כל התורה לתפילין זה לא סתם היקש, אלא שיש בה כל התורה. ובכלל כשאדם נמצא בסכנה ראשית כל צריכים להוציאו מן הסכנה, ואח"כ לרפאותו. הי' אריכות דברים כאן ובתוך הדברים אמר אדרבה א' (והזכיר אד"ש את שמו השני ומשפחתו) עשה מבצע תפילין, תעשו אתם מבצע על שאר המצוות, זאת לא!

אח"כ המשיך ששואלים גם מה יהי' למחר הלא לא יניח תפילין, ומחר נאמר ע"ז שזה פסק הלכה שלעולם יראה אדם עצמו וכל העולם שקול מחצה על מחצה ובפעולה אחת מכריע את העולם לכף זכות ואם לא הניח פעם א' לא מיקרי קרקפתא דלא מניח תפילין, כי בגמ' כתוב סתם קרקפתא דלא מנח תפילין, והב"ח מוסיף מעולם וברמב"ם מובא הגירסא של הב"ח ז.א. שרק אם מעולם לא הניח תפילין אז מיקרי קרקפתא דלא מנח תפילין, משא"כ אם הניח פ"א יצא מכלל זה.

אח"כ אמר שטוענים שא"א להיזהר מהרהורים בשעת מעשה, ובאמת הרי בהנחה לבד יצא מצות תפילין, ובכלל זה מדובר על עצמו, ואיך יודע מה שהשני חושב, והסברא אומרת ליהפך, שא' שמניח כל פעם תפילין יכול להיות אצלו הרהורים, משא"כ במי שזה דבר חדש אצלו הוא חושב על הדבר חדש אפי' אם יהי' בחדרי חדרים, וכ"ש כשמניח בפני קהל גדול הוא חושב על הקהל או על הדבר חדש, ובשו"ע כתוב שבשעת הנחת תפילין צריך לחשוב לשעבד הלב וכו', והרבה נערים בגיל י"ג שמניחים תפילין לא חושבים ע"ז. גם בזה הי' אריכות ואמר בקול גדול, טוט עפעס, לפני כל הנ"ל אמר שמשה כעס ושכח הלכה, וכולם יודעים שמשה הי' גדול מהם.

בשיחות הקודמות כשדיבר על אלו שמסתגרים בתוך ד' אמות שנקרא חסיד שוטה, ושוטה הוא בודאי ושאלה אם הוא חסיד, הי' ג"כ דיבור בענין יוחנן כה"ג שימש בכהונה פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי, הגם ששמונים שנה יצא חי מקה"ק שזה ראי' שהוא צדיק בכ"ז נעשה צדוקי, כי צדיק זה לא לצמיתות, ואח"כ אמר שלא אומר זה לשם ויכוח אלא לחזק את אלו העוסקים בהנחת תפילין שיתרבו העוסקים בזה, בתוך הדברים ג"כ הזכיר הסמ"ג שהניח תפילין עם רשעים והוא לא רצה להזכיר הסמ"ג כי הסמ"ג מדבר ברשעים, ואלו לא רשעים. ואח"כ הזכיר שמובא בזוהר שהגויים אומרים ננתקה את מוסרותימו שזה קאי על תפילין וזה מונע את הרגשו גויים. כן עורר על קרן השנה, דיבר שיחה בתור השתתפות לכנס תורה. אח"כ בירך על הכוס והתפלל מעריב והבדיל בעצמו ואח"כ חילק כוס של ברכה. סיום ההתועדות ב-1.15, כשגמר התחיל לנגן כי בשמחה תצאו, בנוגע לנ"ל הזכיר פתגם מהחת"ס שמי שמדבר בנגלה על נסתר סימן שבנסתר מדבר על נגלה (כל הנ"ל הוא לא בסדר של קדימה ואיחור).

יום א' ב' מרחשון

לא ציינתי לעיל כי בשבת בראשית מכרו המצוות לכל השנה ומכרו את המפטיר של הרבי והחתן בראשית של הרבי, וא' רצה לקנות החלה של הרבי, והעיר ע"ז הרבי אז איז וועל זיצן דא נאך א פאר שעה וועט מען מיר אינגאנצען פארקויפען (אם אשב פה עוד כמה שעות ימכרו אותי לגמרי)... בשבוע שעבר ביום ד' כשנסעו האורחים לא"י יצא כ"ק אד"ש בחוץ ועמד עד שנסעו.