תשרי תשל"ז - ר' אלעזר גורביץ

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ימי ראש-השנה תשל"ז

מעריב כרגיל.

למחרת בשעה 10.00 בבוקר שחרית. הש"ץ הרה"ח הרב ר' מיכאל ליפסקר (התפילה די במהירות). במפטיר היו קצת דחיפות. בסיום ההפטרה בכה כ"ק אדמו"ר. תפילת מוסף הסתיימה בשעה 3:20.

למחרת בבוקר כבר החלו הדחיפות לתקיעות, אבל זה לא היה כל-כך נורא, כי היה הרבה מקום וכולם יכלו לשמוע ולראות. היו שלוש חבילות פ"נים וכשאדמו"ר ירד לבית-הכנסת, הריל"ג והרב"ק סחבו החבילות. אדמו"ר אחז את הסידור וכו' והשופרות.

מיד לאחר סיום הקריאה, עלה אד"ש לבימה על-מנת לומר קדיש. במפטיר היו בכיות. מיד לאחר מפטיר הסתכל אד"ש היכן עומד רש"ג ורמז שיעמוד יותר קרוב. אחר-כך כיסה אד"ש עם הטלית את הפ"נים למשך זמן קצר. הרה"ת הרב ר' יהודה שי' חיטריק אחז את ספר-תורה של משיח ור"ש גוראריה מארץ-ישראל אחז את ספר-התורה הקטן. אחר-כך 'למנצח', הפסוקים והברכות. התקיעות היו מאוד קלות. ממש הלך במהירות (רק בתקיעה גדולה היה קצת קשה). תפילת מוסף (הש"ץ היה הרה"ח הרב ר' יוסף שי' וויינברג) - במהירות. הסתיימה ב-2:45.

ב-5:00 תפילת מנחה ואחר-כך 'תשליך'. המקום שבו אומרים תשליך עשו אותו מאוד יפה, גדר של אבנים ולבנים עם שער ברזל מקיף אותו. בשעה שאד"ש אמר 'תשליך' היה שם רק מניין. אחר 'תשליך' התכוננו להתוועדות.

בתחילת ההתוועדות ציווה לנגן את ניגונו של הבעל-שם-טוב ומיד קרא להרה"ח הרב ר' זושא שי' וילימובסקי שיעמוד על הבימה (יצויין כי בערב ראש-השנה בשעת חלוקת הדולרים אמר כ"ק אדמו"ר לר' זושא: מדוע אתה מתחבא ביער בין הבחורים? עמוד יותר קרוב).

נתן חלה להרה"ח הרב ר' זלמן שי' גוראריה (שהתעלף לאחר התקיעות), וכן נתן חלה להרה"ח ר' ישראל דוכמן עבור רש"ז שי' שמרלינג (שאינו חש בטוב, יש לו חום גבוה ניסה להגיע לתקיעות ונפל באמצע הדרך). כן קרא להר' וינטער על-מנת לתת לו חלה והוא לא היה. ורק אחר-כך מצאו אותו ואד"ש נתן לו חלה וכן קצת יין מהכוס, מעורב עם מים (הלה עבר ניתוח קשה ל"ע).

אחר-כך ביקש שישירו ניגון של אדמו"ר הזקן. הרה"ח הרב ר' יואל שי' כהן החל ד' בבות אבל מיד סימן לו כ"ק שיפסיק. אז ר' יואל החל 'א-לי אתה'. אד"ש חייך ואמר, שימשיך וכשסיימו הורה אד"ש לנגן 'אבינו מלכנו'. עם גמר הניגונים היה 'מאמר' ושתי שיחות קצרות. ניגון אדמו"ר הזקן וכו'. אד"ש היה מאוד שמח בהתוועדות.

במהלך חלוקת 'כוס של ברכה' היה ממש שמח כמו בשמחת-תורה. כמעט כל הזמן עשה אד"ש בידו. ר' יצחק-מאיר שי' גוראריה שאל את אד"ש אם אביו - ר' זלמן (שכאמור, לא חש בטוב) יצום מחר? אד"ש השיב בשלילה, ובכלל - התבטא - אין זה צום חמור ובליובאוויטש לא היו (החלשים?) צמים (או משלימים את הצום).

יהודי זקן שדחפו אותו ב'כוס של ברכה' כשעמד בסמיכות לכ"ק אדמו"ר וביקש להרים ידו בכעס על הדוחפים, תפס כ"ק בידו ואמר לו: "אן התפעלות" [=ללא התפעלות]. "כשאדמו"ר סיים חלוקת 'כוס של ברכה' בשעה שהלך לחדרו, עמד ר' יואל ליד המדריגות שעולים לבימה וניסה להתחבא תחת ספסל. אד"ש הסתובב אליו וחייך חיוך רחב ("און האט שטארק געשמייכלעט"). ביום הראשון דראש-השנה עמד ר' יואל למעלה ליד חדרו של הרה"ח הרב ר' דוד שי' רסקין, וכשאד"ש עבר שם, הבחין בו וניגש עד שם ואמר לו "גוט יום טוב" – ור' יואל יצא מכליו ונעלם מהמקום - ויש אומרים שכל זה הוא כנראה יישר כוח על 'ספר הערכים - כרך ד'.

בכלל אד"ש במצב רוח מאוד מרומם ("אויפגילייגט") ושמח ("און פריילאך") וכנראה שיהיה תשרי שמח. וזה החל עוד בח"י אלול; בהתוועדות (ר"ה) עמדתי מאוד קרוב. גם שם שמעו מאוד חלש. אבל הבחנתי שאד"ש בשעת בציעת הפת עושה רק סימן עם הסכין על החלה ואחר-כך הוא קורע זאת בידיו. הוא ממש אינו חותך כלל עם הסכין. וכן בשעה שאמר בברכת המזון ביעלה ויבוא 'זכרנו בו לטובה' - ממש צעק זאת בקול גדול. וכך גם ב'הרחמן'. כשיצא אד"ש מבית-הכנסת ממנחה לחדרו, החל ר' זושא לנגן מארש נפוליון ואד"ש עשה הרבה עם ידיו"...