תשרי תשל"ח - "שיחות קודש" (החדש)

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

ליומן מכל החודש:

מדיה:תשרי תשל"ח - "שיחות קודש" (החדש).pdf

המובא להלן הוא מהשייך לאירועי שמע"צ.

ליל א' דראש-השנה

אד"ש נכנס לתפילת ערבית כשבידו סידורו ותהילים 'אהל יוסף יצחק השלם' (עם "יהל אור"), התיישב במקומו ובמשך כמה דקות אמר תהילים. בית-הכנסת מלא מפה לפה, במקומות ישיבה ומקומות עמידה (בגלל הצפיפות מעמידים בשנים האחרונות בצד המזרחי שולחן ארוך העוצר את הדחיפות. כן הותקנה בימה מיוחדת עבור אד"ש כדי שכל הקהל יוכל לראותו). אחר-כך התפללו תפילת ערבית אך לפני' לא רמז אד"ש בידו – כפי שנוהג בדרך-כלל – שישירו "אבינו מלכנו". אחרי התפילה בירך את כולם בברכת "גוט יום טוב". כשיצא ללכת לביתו פנה אל ר' זושא ווילימובסקי, שעמד ליד הפתח של 770, ואמר לו: "גוט יום טוב, לשנה טובה תכתב ותחתם".

יום שלישי, א' דר"ה

משעות הבוקר המוקדמות כבר החלו המקומות שסביב הבימה להיות מלאים. רבים הקדימו לבוא כדי לתפוס מקום קרוב על-מנת שיוכלו לשמוע את המפטיר ולראות את אד"ש בעת התקיעות (מקומות הישיבה נשארו פנויים, כיוון שנמכרו כבר לאנ"ש וחלקם מיועד עבור האורחים הרבים שבאו מכל קצווי תבל). בשעה 9:30 לערך הגיע אד"ש מביתו ולתפילת שחרית נכנס בשעה הרגילה כשבידו האחת סידורו, סידור עם דא"ח ותהילים 'יהל אור', ובידו השני' השופרות עטופים במפיות. אחריו הולכים המזכירים הרב יהודה לייב גרונר והרב בנימין קליין כשהם נושאים ארבע חבילות עם פ"נים (שאותם מניחים אחר-כך, בעת התקיעות, על הבימה). אד"ש הגיע למקומו והכניס את השופרות בתוך הסטנדר והמזכירים הניחו את חבילות הפ"נים על שולחן שהוכן בסמוך לו.

לפני התפילה הורה בידו שישירו "אבינו מלכנו" (ג' פעמים). בתפילה הורה לשיר ב"האדרת והאמונה", "אתה בחרתנו", "אבינו מלכנו" (פעם אחת), "הוא אלוקינו". בחזרת הש"ץ של שחרית נשאר לעמוד עד אחרי "מסוד חכמים". לא התרומם בברכת "מגן אברהם". אחרי קדושה התיישב אחרי הקטע "ובכן יתקדש".

לפני קריאת-התורה הכריז הגבאי הרב משה פנחס כ"ץ על הסדר במפטיר, בהכנות לתקיעות ובעת התקיעות, שלא יעמדו על הספסלים וכדומה, וסיים בנוסח הידוע, שידעו איפה עומדים ולפני מי עומדים.

כשנקרא אד"ש לעלות לתורה הלך ובידיו שני הסידורים והשופרות. מפעם לפעם עצר בדרכו והמתין עד שגם המזכירים ההולכים אחריו ונושאים את הפ"נים יצליחו לפלס לעצמם דרך בתוך הדוחק הנורא. את אמירת המפטיר יכלו לשמוע כמעט בכל בית-הכנסת. אחרי המפטיר פתח את הסידור עם דא"ח ואת סידורו להכנה לתקיעות. לפני שהתחיל ב"למנצח" הסתובב לראות האם גיסו הרש"ג עומד לימינו והרב יוסף מנחם מענדל טננבוים לשמאלו. סידר את חבילות הפ"נים, משך את הטלית שעליו באופן שתכסה גם את החבילות ושהה כך משך זמן. אחר-כך סידר קצת את הטלית, באופן שהחזיק בה בשתי ידיו וגילה רק פניו הק', והחל לומר "למנצח". ושוב כיסה עצמו בטלית עד שסיימו לומר ז' פעמים. אחר-כך אמר את הפסוקים ("מן המיצר וגו'") בקול רם, וכשסיים לאומרם התכסה שוב בטלית. אחרי כמה דקות סידר הטלית כך ששולי' היו מעל לאוזניו הק' והחל לומר את הברכות, הוציא את אחד השופרות (המונחים מתחת למפיות שלפניו. הפעם לא עסק בסידור השופרות והמפיות) אחזו בידו הימנית ותקע. הרב טננבוים הי' "מקריא" באצבעו. בין סדר לסדר התכסה בטלית למשך זמן. חלק מן התקיעות האחרונות ארך משך זמן עד שתקע. אחר-כך אמר את הפסוקים ("אשרי העם וגו'") כאשר מפסוק לפסוק גובר קולו. אחר-כך פתח באמירת "אשרי יושבי ביתך" ולבש תחת הטלית את הצעיף שהי' עוטף את השופרות, ורמז לרב טננבוים שיקח את השופר שתקע בו (ובו תקע הלה את התקיעות דמעומד). אחר-כך ירד מן הבימה כשבידו ב' הסידורים וב' השופרות (אחד מהם בצבע שחור) ומטפחת לבנה ואדומה, ואחריו המזכירים ובידיהם חבילות הפ"נים. אד"ש עלה על הבימה והכניס את השופרות למגירת הסטנדר, ואז הסתובב והביט על כל הקהל. אחר-כך התיישב עד לאחרי הקדיש. בתפילת העמידה התפלל באריכות, כרגיל בימים נוראים.

...

יום חמישי, י"ז תשרי, א' דחוהמ"ס

לפני תפילת ערבית, כשאד"ש עלה למקומו והסתובב למחוא כפיים, הביט לפתע במבט רציני לעבר הצד המזרחי והראה באצבעו על אחד שעמד שם וצילם. אד"ש הראה עליו באצבעו ושאל כמה פעמים: "ער האָט שוין היינט געזאָגט חת"ת? [= הוא כבר אמר חת"ת היום?]". הנ"ל לא הבין ואד"ש הורה שישאלוהו. הלה ענה שבדרך-כלל הוא אומר אך היום עוד לא אמר. אד"ש שאל: "דער וואָס לעבען אים האָט געזאגט חת"ת? [= זה שעומד לידו אמר חת"ת?]". הבחור העומד לידו הסתתר ואד"ש אמר: הרי יש שם עוד אחד שעושה תמונות. כשהבחור התרומם שאל אותו אד"ש שוב באם אמר היום חת"ת, ובפנים חיוורות אמר: "ניין [= לא]?! וואָס איז וויכטיגער, מאַכן בילדער אין אַ ביהכנ"ס אָדער זאגן חת"ת? [= מה חשוב יותר לעשות תמונות בבית הכנסת או לומר חת"ת?]". אד"ש הורה שיסבירו להם את זה באנגלית ואחר-כך פנה והתחיל להתפלל ערבית. אחרי התפילה התחילו לשיר, אך אד"ש לא הגיב ופניו היו מאוד רציניות (הי' נראה שאוחז קודם סיום התפילה כי שפתיו עוד רחשו). באותו ערב כתב הנ"ל לאד"ש שמבקש מחילה ואד"ש הואיל לענות: "אזכיר עה"צ".

..

יום שני, הושענה רבה

...

בשעה 1 יצא לסוכה כדי לחלק לעקאח לאלה שלא קיבלו בערב יום הכיפורים. בדרכו נתן שלום לקושנר, מפקד המשטרה, ולבנו, כשהוא מאחל להם (באנגלית) שנה טובה וחג שמח. אחרי שסיים לחלק לעקאח לגברים – וזאת בעומדו בפתח הסוכה – התחיל לחלק לבנות ונשים. אחר-כך חילק שוב לגברים.

לאחד העוברים שהלך עם מקל אמר אד"ש: "איר זאָלט גיין אויף צוויי ניט אויף דריי" [= שתלכו על שניים ולא על שלוש]. הלה השליך מיד את המקל והלך בכי טוב. יהודי מרוסיה ביקש מאד"ש ברכה והתחיל לבכות. המזכיר הרב גרונר רצה להוציאו מהתור אך אד"ש משכו בחזרה, הכניסו לסוכה ואמר לו שישב ויאכל מהמזונות ויברך "לישב בסוכה". הלה לא ישב. כשסיים לאכול אמר לו אד"ש שיברך ברכה אחרונה. הלה לקח סידור וחיפש את מקום הברכה, ואמר לו אד"ש שנמצאת לפני תפילת מנחה. הלה לא הבין ואד"ש אמר שוב. באמצע הברכה התחיל לבכות. אד"ש אמר לו שביו"ט אסור לבכות וסייע לו לומר את הברכה. תוך כדי כך צעקו לעבר הבחורים שצריכים "אַוועק טרייבן אַלעמען" [= לגרש את כולם]. אד"ש הגיב על-כך: "וואָס טרייבן, מ'טאָר ניט טרייבן" [= מה לגרש, אסור לגרש]. היהודי הנ"ל אמר משהו ואמר לו אד"ש שבאמצע הברכה אסור לדבר. אחר-כך אמר לו אד"ש שיורד גשם ואי-אפשר להיות פה הרבה זמן. בפתח עמד ר' מאיר הארליג עם הד' מינים ואד"ש שאל האם כולם עברו והלה ענה בחיוב (כרגיל בהו"ר, נותנים גם לילדים, ואח"ז גם לנשים ובנות לברך על הד' מינים של אד"ש. הי' תור גדול ואת מקומו של ר' מאיר הארליג תפסה הגב' מריישא גארעליק). אחר-כך שאל אד"ש את הרב גרונר אם כבר חלקו לכול, וענה בחיוב. לפני תפילת מנחה נכנס היהודי הנ"ל לגן-עדן-התחתון ודיבר שוב עם אד"ש.

...

מספרים שהרבנית צלצלה למזכירות וביקשה שלא יכבידו על אד"ש מפי שאינו מרגיש טוב ושלכן גם יראו לקצר הלילה בהקפות. כן מספרים שבהיותו בבית לא הי' לו זמן לאכול (מפני חלוקת הלעקאח, כנ"ל).

(במשך היום התעניינה הרבנית, אצל אחד מבאי ביתה, איזה ס"ת ימסרו בעת ההקפות לאד"ש. כשהלה ענה שאת הס"ת הקטן שאלה הרבנית מה משקלו, וכשענה שמשקלו קל ביותר, הוסיפה לשאול מה משקלו עם הכתר שעליו. כשענה שעדיין יהי' משקלו קל אמרה לו הרבנית שילך להגיד "לחיים" לאד"ש שיהי' בריא. ויהי לפלא).

ליל שמיני עצרת

בין השמשות יצאו אנ"ש והתמימים והאורחים לבתי-כנסיות כדי לשמח יהודים בשמחת החג. כנהוג, בליל הא' יוצאים לשכונות קרובות יותר כדי שיוכלו לחזור לפני ההקפות של אד"ש.

תפילת ערבית בזמנה. כשאד"ש הגיע למקומו התחיל לנגן את ניגון ההקפות של אביו נ"ע. אחרי התפילה התחיל לנגן "הושיעה את עמך".

בשעה 9 נכנס אד"ש להקפות. בית-הכנסת הי' מלא. השנה היו הרבה יותר אורחים מאשר בשנים קודמות. הקהל נאמד בכמה אלפי איש ולכל אורך ורוחב הקירות הוקמו פירמידות שהיו עמוסות עד אפס מקום. כשאד"ש נכנס רקדו ושרו. בכל הדרך לבימה הורה בידו להגביר את השירה וכשעלה לבימה פנה לעבר הקהל הרחב ומחא כפיים בחוזק במשך כמה דקות.

אחר-כך התחילו באמירת פסוקי "אתה הראת" (באחד היומנים: קודם "אתה הראת" ביקש אד"ש שיקצרו הערב בהקפות. ביומן אחר מובאת שמועה שאמר כן למזכיר הרב גרונר קודם שירד לבית-הכנסת). אד"ש נתכבד באמירת פסוק ראשון ופסוק אחרון. אחרי הפעם הראשונה שסיימו "אתה הראת" הסתובב שוב אל הקהל והתחיל לשיר "ושמחת" ומחא כפיים בחוזק רב. גם בפעם השני' נתכבד בפסוק ראשון ואחרון וכשסיימו הסתובב לקהל והתחיל לשיר "הושיעה את עמך" ומחא כפיים. גם בפעם השלישית נתכבד כנ"ל ואחרי' התחיל לשיר "פרזות תשב" והורה בשתי ידיו להגביר את השירה וכן מחא כפיים. שלושת הפעמים של אמירת "אתה הראת" והניגונים שביניהם עברו די מהר, כחצי שעה. בעת הניגונים הייתה מורגשת על אד"ש עייפות כל שהיא, זאת על אף השמחה שהייתה נסוכה על פניו ומחיאות הכפיים הסוערות.

התחילו בסדר ההקפות. אד"ש נתכבד בספר-תורה הראשון (הקטן) בהקפה הראשונה. את הס"ת מסר הרב בנימין אלטהויז שגם דיבר עם אד"ש ואד"ש חייך. בשאר הס"ת נתכבדו זקני אנ"ש (הרב חודקוב ועוד). אד"ש יצא להקפה כשהוא הולך לאט (אחריו ר' יעקב כ"ץ (משיקגו) הש"ץ להקפה) ואחריו גיסו הרש"ג וזקני אנ"ש. רבים עמדו קרוב לשביל בו עבר אד"ש ונישקו את הס"ת שבידו כשהם מאחלים "דערלעבט איבער אַ יאר", ואד"ש עונה: "גם אתם". אד"ש הגיע למרכז בית-הכנסת – שם הוכן מקום מיוחד להקפות, מוקף בשולחנות – והמתין עד שיגיע הרש"ג. כשהגיע הרש"ג נעמד אד"ש באמצע והמתין עד שיגיע ספר-תורה של משיח. כשהגיע ונעמד ליד השולחן הניח אד"ש ידו הימנית על כתפו של הרש"ג, שהניח אף הוא ידו על כתף אד"ש, ביד השני' הס"ת, והתחילו לרקוד כשכל הקהל שר את ניגון ההקפות. רקדו משך זמן, ואד"ש הי' בהתלהבות יותר מהרגיל, עד שהרש"ג נאלץ להפסיק ואד"ש תמך בו.

בהקפה השני' התכבדו בס"ת זקני אנ"ש המתפללים בביהכנ"ס. שרו "נודע ביהודה". כשהתחילו לשיר הסתובב אד"ש במקומו לכיוון הקהל ומחא כפיים משך כמה דקות וחייך לעבר הרבה אנשים.

בהקפה השלישית התכבדו האורחים מארץ-ישראל. אד"ש הסתובב וחייך הרבה. הורה לרב יואל כהן שיצטרף גם הוא להקפה זו. התחילו לשיר הניגון עם המילים "חיילי אדוננו מורנו ורבינו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנק'ן לארצנו עם המבצעים ונש"ק בידינו". על פני אד"ש נראה חיוך קל אך לא הגיב במחיאות כפיים. לפתע פנה אל הרב חודקוב ואמר לו כמה מילים תוך שהוא עושה תנועה בידו, ותיכף התחיל למחוא כפיים בחוזק רב במשך כמה דקות, כשהוא מביט לכל הכיוונים ומסמן שימחאו כפיים וירקדו [באחד היומנים רשום שזו הפעם הראשונה שאד"ש עודד שיר זה]. פנה למר שמואל הכהן (אבידור) וחייך אליו. בשתי ההקפות האלו, השני' והשלישית, הורגש שאד"ש בעייפות יתירה, כאשר מחיאות הכפיים היו באיטיות ובמשך זמן קצר מהרגיל.

בהקפה הרביעית התכבדו האורחים משאר קצווי תבל. התחילו לשיר "על הסלע הך". אד"ש הסתובב לעבר הקהל ומחא כפיים לא בחוזק – כפות הידיים בקושי נוגעות זו בזו – כשידו השמאלית נשענת על הסטנדר, למשך זמן קצר לפי ערך. פניו של אד"ש נשתנו לחיוורים כסיד ופנה אל המזכיר הרב גרונר ואמר: "גיב מיר מיין ביינקל". אד"ש התיישב וקירב אליו את הסידור. כשישב נשען על המשענת ועצם עיניו ונראה הי' שסובל כאבים. הרב גרונר הזעיק את אחד הרופאים שעמד ליד הבימה והד"ר אמר שיביאו מים. צעקו שיביאו מים. המזכיר הרב בנימין קליין הושיט לאד"ש ספל מים אך אד"ש לא רצה לשתות. הד"ר ניגש ורצה לשים מטפחת רטובה על היד אך אד"ש מיאן, ובכלל לא רצה שיגעו בו. הקהל הי' במתח היסטרי. צעקו להתרחק מהבימה ולצאת מביהכנ"ס כדי שיהי' אוויר יותר מרווח. תוך דקות אחדות התרוקן כמעט כל ביהכנ"ס. נשארו פחות ממאה איש. גם עזרת נשים התרוקנה ונפרצו החלונות שם בכדי שיכנס דרכם אויר צח וקריר. ניגשו אל אד"ש רופאים לבדוק את הדופק, אך אד"ש לא נתן להם. המזכיר הרב בנימין קליין, שישב על הריצפה ליד אד"ש, ביקש מהרבי כמה פעמים שישתה את המים שהביאו, אך אד"ש לא הגיב. ר' לייבל ביסטריצקי (מ"הצלה") הגיע בריצה כשבידיו מכשירי חמצן וכשאד"ש הבחין בכך חייך. אחרי זמן הורה לרב גרונר שיסיימו את ההקפות.

להקפה החמישית קם אד"ש מכסאו ומחא כפיים משך זמן קצר (לפי נוסחא אחת, נערכה גם ההקפה הזו – כמו השישית – במהירות, ללא שירה וריקוד) ואחרי' התיישב.

את ההקפה השישית ערכו בשקט, בלי שירה וריקוד, כדי שאד"ש לא יצטרך לקום.

להקפה השביעית קם אד"ש מכסאו. הציעו שיערכו את ההקפה ליד הבימה שלו אך אד"ש מיאן, קיבל את הס"ת הקטן מידי הרב בנימין אלטהויז והלך עמו, באיטיות ובפנים חיוורות, למקום ההקפות במרכז ביהכנ"ס. היו כאלו שרצו לנשק את הס"ת אך המזכיר הרב גרונר, שצעד לפני אד"ש, מנע זאת מהם כדי שיסתיים מהר. אחרי אד"ש הלך הרש"ג לבימת ההקפות. אד"ש החל לרקוד עמו מעט אך הרש"ג – ביודעו ממצב הבריאות – הפסיק מיד. כשהפסיק חייך אד"ש ועשה תנועה של תמיהה. ההקפה הזו נמשכה בערך דקה. הי' נראה כאילו אד"ש צריך שיאחזו בו והרב גרונר ניסה לעשות זאת, אבל אד"ש לא הסכים. אחר-כך חזר למקומו ואמרו "עלינו לשבח". אחרי התפילה אמר ג' פעמים "גוט יום טוב" (בקול די חלש) כשהוא מניף שתי ידיו ומניע כל גופו. אחר-כך התחיל לשיר "ושמחת" ובדרכו לצאת מביהכנ"ס רמז בידו להגביר את השירה. כשהגיע למדרגות רצו לעזור לו אך דחה את העזרה.

כשנכנס אד"ש לחדרו נשען פתאום על הקיר. הרב חודקוב שהי' עמו נפחד מזה ואמר לו אד"ש שילך ל"מרכז" (חדר המזכירות) ולא ישאר בחדרו. דפקו על הדלת ואד"ש לא ענה. אחרי זמן ירדה מקומה שלישית גיסתו אשת הרש"ג ודפקה על הדלת, וכשלא נפתחה מיד דפקה חזק וצעקה את שם אד"ש (השני) פעמיים, "... ... עפען אויף". אד"ש פתח והיא שאלה "וואס הערט זיך?". אד"ש אמר לה שהשבוע לא ישן וכל היום עמד וחילק לעקאח, "איך האָב ניט געגעסן אַ גאַנצן טאָג און ניט געשלאָפן", אבל הלילה ינוח ובעזרת השם מחר יהי' סדר רגיל.

(חברי המזכירות וכל הקהל היו מבוהלים מאוד. הרב יהודה קרינסקי רץ יחד עם רופא אחד והתקדם לעבר הכניסה של 770. קהל האלפים עמד בדרכם וכשלא הצליחו לפלס להם דרך צעק ודחף. המתח אצל הקהל גבר כאשר התניעו את האמבולנס החונה ליד 770 והציבור הבחין שמתוך האמבולנס מוצאת מיטה המוכנסת אל הבניין. רבים התחילו לבכות אבל כעבור דקות ספורות יצא ר' לייבל ביסטריצקי והודיע שאת המיטה הכניסו עבור ילד שנפצע כאשר רץ בתוך הבהלה הגדולה. ההודעה הזו הרגיעה רק במעט, שכן הכל היו המומים ומתוחים ממה שאירע).

בתחילה רצה אד"ש ללכת לביתו אך הרופאים התנגדו וגם הרבנית ביקשה שישאר, ואמר אד"ש, "נו", שהיות וכך, אם יסדרו מיטה "וועל איך איבערנעכטיקן". בחדרו שהה אד"ש כעשר דקות ואחר-כך יצא משם, לבוש מעיל, בכדי להיכנס סוכה. הקהל עמד מרחוק, מעבר ל"סרוויס-ליין", וכשנראה אד"ש יוצא התחילו לשיר. אחר-כך נכנסה לסוכה הרבנית (היא הייתה בבית שברחוב פרזידנט ובמהלך ההקפות רצו להודיע לה. ל-770 הגיעה דרך רחוב יוניון). לסוכה נכנסו גם הרופאים ואחד המזכירים. קודם לכן ביקשו שיאכל וישתה בחדרו אך אד"ש שלל זאת באומרו שלא יאכל לפני קידוש ומחוץ לסוכה. כשאחד הרופאים אמר שההליכה לסוכה תקשה עליו, אמר אד"ש: איך יכול אני להשאיר את הרבנית לבדה כל הלילה, אם לא אעשה קידוש עבורה היא לא תאכל. כשנכנס אד"ש לסוכה ישב והשעין ראשו על ידו. הכניסו לשם אוכל ומיץ-ענבים אך אד"ש אמר: "קידוש מאַכט מען אויף ויין, ניט אויף גרייפּ-דשוס!". אד"ש קידש על יין ואחרי זה אכל לעקאַח. הד"ר זעליגזאָן אמר שלפי דעתו חסר לו סוכר בדמו ולכן הכניסו לשם מאכלים שיש בהם הרבה סוכר (הד"ר אבוחצירא אמר שצריך לשתות הרבה מיץ תפוזים והכניסו גם זאת). אחר-כך נטל ידיו ואכל חלה אותה טבל במלח שהי' נתון בכף על השולחן. אכל סעודה קטנה ובירך ברהמ"ז. בסוכה שהה כחצי שעה. כשיצא – בפנים פחות חיוורות מאשר קודם – ועלה במדרגות הכניסה הסתובב אל הקהל הרב שהמתין בחוץ כדי לראותו. אד"ש התחיל לשיר "ושמחת" וסימן בידו שישירו ואף מחא כפיים למשך דקות ספורות.

כאשר ישב אד"ש בסוכה הכניסו לחדרו מיטה מדירת אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע שבקומה השניי'. אד"ש פתח את דלת חדרו וביקש להודיע לקהל "מ'זאָל זיך האַלטן רואיג און מ'זאָל גיין פּראַווען שמחת יום טוב", ושאלו שעדיין לא עשו הקפות ילכו לערוך הקפות בשמחה. המזכיר הרב גרונר יצא והודיע זאת לקהל. כן הודיע אד"ש שהלילה לא ילך הביתה. אלו שלא עשו הקפות נכנסו לבית-הכנסת והשירה – ע"פ ההוראה הנ"ל – אכן נשמעה שם. מספרים שאד"ש אמר שהיות וכל הרופאים הינם יהודים, שידאגו להם לסעודת יו"ט. כמו כן אמר למזכיר הרב גרונר שילך לאכול סעודת יו"ט. הכינו לרופאים סעודת יו"ט בסוכה וגם הרב גרונר יצא ידי חובה.

אחרי סעודת החג מיהרו רבים מאנ"ש לחזור ל-770 ולהתעניין במצב. החלו לדבר על הסדר שיהי' מחר בתפילה ובהקפות – שלא להסתיר את המזגנים ושיכנסו רק אורחים וכו' – שכן עדיין לא ידעו את המצב לאשורו. אט אט התגלו לאנ"ש פרטים באמצעות כמה שהצליחו להאזין לשיחות הרופאים שהתקיימו בגן-עדן-התחתון.

לערך בשעה אחת אחר חצות אמר אד"ש שיש לו כאבים בלב (עד אז לא אמר זאת). הגיעו ארבעה רופאים מומחים בתחום זה. אד"ש אמר שמוכן לדבר איתם בתנאי שלא ימסרו את הממצאים לאף אחד, אף לא לקרוביהם וידידיהם. היו שהציעו שייסע לבית-רפואה אך אד"ש לא הסכים בשום אופן ושאל מה עושה אדם הנמצא במקום שאין בסביבתו בית-רפואה? אד"ש הודיע לרופאים שהוא אינו נוסע אלא נשאר לנוח בחדרו ומחר יהי' בסדר. גם הד"ר זעליגזאָן סבר שאינו צריך לנסוע לבית רפואה. ב-770 היו אז שישה רופאים, כאשר רק אחד מהם נמצא כל הזמן בחדר אד"ש. בערך באחת הגיע רופא נוסף שנכנס ורצה לבדוק את אד"ש, אך אד"ש סירב. כשראה הרופא שיש מספיק רופאים, עזב. בינתיים התקינו קווי טלפון לשירות הרופאים.

במשך הלילה עשו כמה בדיקות. בשעה 2:00 קיבל זריקה להרגעת הכאבים. מספרים שתחילה ניגש אחד הרופאים אל אד"ש, שאל האם לתת את הזריקה הזו ונענה שאין צורך. אחד החסידים שנכח במקום אמר ברוגזה לרופא: כשאתה שואל באופן כזה ברור שהרבי יענה כך. הרי היום יו"ט ולפי ההלכה מותר לתת זריקה רק בפקודת רופא! שוב ניגש הרופא אל אד"ש והפעם אמר: כרופא אני מצווה על הרבי לקבל את הזריקה, שכן עוצמת הכאבים מסכנת את בריאותו. הרבי הסכים מיד. אחר-כך נרדם אד"ש לזמן קצר.

בדיקות הרופאים העלו שאד"ש עבר התקף לב קשה ביותר. מספרים שאחד הרופאים שאל את המזכירים האם בעת ההתקף – בשעת ההקפות – נאנק אד"ש מכאבים, וכשנענה בשלילה ושמע שרק ישב על כסאו, אמר הרופא שזה לו כבר עשרות שנים בתפקידו ומעולם לא שמע על תופעה כזו, שכן מדובר בכאב שהוא למעלה מכוח הסבל האנושי.

במשך הלילה הביאו כמה מכונות מבתי-רפואה, ביניהן מכונה המראה כל הזמן את תנועות הלב. מספרים שהמכונה הזו הראתה על מצב לא תקין בפעילות הלב. בכדי שלא לגרום טורח לאד"ש, הביאו מכונה מיוחדת, יקרה מאוד, המעבירה את הבדיקה באמצעות גלים ולא באמצעות חוטים. מספרים שהרופאים היו בהתפעלות גדולה מההתמצאות של אד"ש כשראה את תוצאות הבדיקה. גן-עדן-התחתון וכן הזאל הקטן נראו כמו מחלקה לטיפול נמרץ, בגלל המכשירים הרבים שהובאו. כוח החשמל ב-770 לא הספיק בשביל כל המכשירים ולכן פנו למשטרה שהביאו ממחסני החירום שלהם גנרטור מיוחד שסיפק את החשמל הדרוש. היו רופאים שאמרו שיש לקחת את אד"ש לבית-הרפואה אף שלא בהסכמתו, בעת השינה. קראו לרבנים לדון בדבר אך קשתה עליהם ההכרעה. קודם לכן הכינו עצמם הרבנים שאם ישאלו אצלם יאמרו שצריך לשמוע לרופאים.

כשאד"ש התעורר אמר שבשום אופן לא ילך לבית-הרפואה ושעל הרופאים יש לשקול מול המעלות של השהי' בבית-רפואה גם את החסרון שבאי-הנעימות שתהי' לו אם ילך לשם נגד רצונו, ולהכריע שטוב יותר שיישאר בחדרו. לפי נוסחא אחת גם אמר שאם יהי' בבית-רפואה הדבר יעורר בהלה אצל החסידים, וכן אשר כאן בחדרו הוא בעל-הבית, ואילו בבית הרפואה הוא אחד בין הרבה חולים. כשרצו הרבנים להכנס לחדרו הורה הרבי למסור להם: היות ואני "אַ פרומער איד" וצריך לשמוע בקול הרבנים, ממילא אני מבקש שלא יאמרו לי כל פסק כדי שלא אאלץ ללכת, שכן אין צורך שאלך.

ניסו לבקש מהרבנית שתבקש מאד"ש שיסכים לנסוע, אך היא אמרה: "ער ווייסט אַליין וואָס צו טאָן!".

בשלב זה, אחרי שארבעת הרופאים הנ"ל ראו שאינם מצליחים לשכנע את אד"ש, הם הסתודדו ביניהם למספר דקות ולבסוף ניגש אחד מהם אל אד"ש ואמר שלדעתם מדובר בסכנת נפשות הרי שאם אין הוא מסכים לנסוע לביה"ר אין הם – הרופאים – יכולים להיות אחראים לבריאותו. אחר-כך עזבו הארבעה את החדר. הרב יהודה קרינסקי הזמין את הד"ר אירא ווייס, רופא לב משיקגו, ממקורבי חב"ד שאף ביקר בעבר אצל אד"ש (הוא הי' ביחידות לפני נישואיו). הלה אמנם צעיר אך שמו הולך לפניו כרופא מוכשר ומבטיח. כשהתקשר אליו, לפנות בוקר, אמר לו הרופא שהוא עולה על המטוס הראשון הממריא לניו-יורק ומגיע ל-770.

(באחד היומנים נרשם: בשעה 4:00 ראו במכשיר הלב שאד"ש לא מרגיש טוב. המכשיר הי' בחוץ, וקודם לכן אמר אד"ש שרוצה להישאר לבד. דפקו בדלת ובמשך זמן אד"ש לא פתח ונבהלו מאוד. רק אחר-כך פתח).

בשעה 6:00 הייתה שוב התקפת לב חזקה וקיבל שוב זריקה וישן למשך כשעה. מישהו מבפנים יצא ואמר לקהל שיאמרו תהילים ושרצוי שלא יעמדו בחוץ ליד הבניין בכדי שלא לעשות רעש ולהפריע. הרב גרונר יצא ואמר לרב יואל כהן שיקח עמו מנין וילכו לאוהל. קבוצה מצומצמת של אנ"ש והתמימים יצאה להתפלל על הציון. בשעה 11:00 יצאה קבוצה גדולה. קבוצה אחת יצאה לשכונות הרחוקות להודיע בבהכנ"ס שיאמרו תהילים.

יום שלישי, שמיני עצרת

לעת הצהריים הוטב מצב הבריאות. תפילת שחרית התפללו במניין מצומצם בזאל הקטן וקריאת-התורה התקיימה בחדרו של אד"ש על הסטנדר של אד"ש. אד"ש עלה לתורה ואמר את ההפטרה בישיבה. את ההפטרה יכלו לשמוע גם בגן-עדן-התחתון, שם התפללו תפילת מוסף. דלת החדר נשארה פתוחה. אחרי ההפטרה שכב שוב במיטה. ב"הוא אלוקינו" וב"אתה בחרתנו" רמז בידו שיש לשיר ע"י שהכה קלות על המטה. אחרי התפילה התחיל לשיר "ושמחת בחגך" ואחר-כך ביקש שכל המתפללים יעברו לפניו ובירך את כולם ב"גוט יום טוב". לכהנים אמר "יישר כוח". לרב שמערל גורארי' (מתל-אביב) הורה לדבר עם הגבאים אודות מכירת המצוות בשבת בראשית.

באמצע תפילת שחרית נודע לקהל הגדול שהי' בבית-הכנסת למטה שהרופאים קבעו שהמצב הולך ומשתפר. אחד השלוחים הכריז שכולם מקבלים על עצמם להשתפר ומבקשים מהקב"ה שישלח בקרוב רפואה שלימה לאד"ש.

במהלך התפילה הגיע הד"ר ווייס משיקגו, שאף הביא עמו כמה מכשירים מביה"ר שלו, שבאמצעותם יוכלו שם לבדוק את תוצאות הבדיקות שיעשה כאן. מספרים שכאשר הגיע ל-770 פרץ בבכי ואמר: תמיד ידענו שאד"ש מחולל נסים ונפלאות לחולים וכו', ואני בעצמי נוכחתי בכך כשטיפלתי בכמה רופאים שאד"ש שלח אלי להתרפאות, אך כעת עלי לבוא ולרפאות את אד"ש. כשנכנס לחדר אמר לו אד"ש שרוצה שיטפל בו כמו בכל פציינט רגיל.

מספרים שעצם הגעתו של הד"ר ווייס גרמה לאד"ש להיות במצב רוח מרומם. הד"ר ווייס אמר שאמנם קשה לטפל בחולה כשאינו בביה"ר, אבל זה אפשרי. על עצמו אמר שאינו רופא גדול, אבל יודע מהו "רבי" ולכן מקווה שיוכל לתת את הטיפול הטוב ביותר. הוא אמר שיישאר ליד אד"ש עד אשר יבריא. הוא אף אמר שיש לשמוע לדעת אד"ש ולאפשר לו להשאר בחדרו, ומנה כמה מעלות בכך: כאן יהי' הטיפול עם רופא צמוד, אד"ש יוכל להביע דעתו על הטיפול וגם לא יצטער מהריחוק מהחסידים.

וכך הי' סדר הבדיקות: אחרי שהתקבלו תוצאות הבדיקות היו מראים אותן לאד"ש שהי' קובע איך ומה צריך לעשות. הרופאים אמרו שאומר הכל בדיוק מתאים לשיטות הרפואה. הגיע גם רופא מקליוולנד, בעל-תשובה, וכשנכנס אמר לאד"ש שכעת כשרואה את מצב אד"ש חושב הוא שחילל יו"ט בזה שבא. אד"ש אמר לו שעדים שבאו לעדות החודש לפעמים קרה ובאו באמצע יו"ט ובכל זאת קיבלו אותם הבית-דין.

אחר הצהריים התקבלה הוראה מאד"ש שכולם ילכו לבתי-כנסיות וישמחו יהודים "מיט אַ שטורעם". אד"ש אמר שאלו שרוצים לעשות לטובת בריאותו שילכו לשמח יהודים.

כשאחד הרופאים בא לקחת בדיקת הדם שאל אותו אד"ש מה גורם ליציאת הדם, אם דקירת המחט או הריקנות שנוצרת במזרק. כשענה הרופא שהריקנות גורמת סיפר לו אד"ש שפעם הגיע אליו אחד שטען על עצמו שהוא ריק ואינו שייך לכלום ואד"ש אמר לו שאדרבה, הריקנות מושכת לתוכה בכוח חזק יותר ובמילא הרי הוא כלי לכל ענייני טוב וקדושה. וסיים אד"ש: בשמיני-עצרת נוהגים הרבנים לומר "סערמאנס" (נאומים) ומכיוון שאינני מורשה כעת לדבר לקהל לכן אמרתי לך מה שאמרתי ותמסור זאת לשאר.

מספרים גם כי הרופאים שאלו את אד"ש מדוע לא סיפר כבר לפני כמה שבועות שמרגיש כאבים בלב, ואד"ש ענה שבכל פעם כשהרגיש כאב עשה לעצמו עיסוי והכאב חלף. כעת אמר להם אד"ש שלא יפרסמו את המצב באם ישתנה לרעה. אחת שעבדה כמשרתת בבית אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע וכעת סידרה משהו בחדר אד"ש ביקשה רשות לשאול משהו. אד"ש אמר שיכולה לשאול והיא שאלה אם מישהו אחר הי' באותו מצב והי' שואל את אד"ש האם לנסוע לבית-הרפואה, מה הי' עונה לו. אד"ש השיב לה בשאלה: "וואָלט ער מיר געפאָלגט?" וכשענתה שכן המשיך אד"ש: "במילא דאַרף מען מיר איצטער אויך פאָלגן"...

אחה"צ נכנס לחדרו הרב שלמה אהרן קזרנובסקי (יחד עם הרב גרונר). כשנכנס איחל לאד"ש רפואה שלימה ופרץ בבכי ואד"ש אמר לו: "ס'איז דאָך אַ סתירה צו ושמחת בחגיך, מ'וויל דאָך אַז מיר זאָל צוקומען אין בריאות, איז דאָס דווקא דורך מרבה זיין בשמחה. בכיות איז נגד רצוני" [= אם דואגים לבריאותי אזי יש להרבות בשמחה] ונתן לו שני בקבוקי משקה (שהכניסו אליו עוד בערב החג) והורה שבלילה תתקיים התוועדות כרגיל, שבודאי לא יחסרו בה דברי תורה, התעוררות ושמחה, ושאחרי' יערכו את ההקפות ושיהיו בשמחה ושלא יגרע משמחת החג.

אד"ש הורה לרש"ג – דרך המזכיר הרב גרונר – שאת הפסוקים מ"אתה הראת" ימכרו הערב לטובת ישיבת תומכי תמימים, כרגיל מידי שנה, בלי שינויים, ואת השתתפותו יתן אד"ש בדולרים בודדים ואלו שיקנו פסוק יקבלו דולר אחד.

ליל שמחת-תורה

רוב הקהל הלך לבתי-כנסיות, השנה גם למקומות מרוחקים ביותר לאור ההוראה שילכו עם "שטורעם", לשמח יהודים בשמחת החג. אלו שהלכו לבתי כנסיות בשכונת קווינס הלכו גם לאוהל, היות וזה לא רחוק מהמקום שהלכו. בשעה 9 התקיימה התוועדות חסידית בהשתתפות זקני ומשפיעי אנ"ש. הרב מרדכי מענטליק חזר על שיחת אד"ש מי"ג תשרי והרב יואל כהן לימד שיחה משמח"ת. בהתוועדות זו חילקו את המשקה שנתן אד"ש לרב קזרנובסקי. הכסא של אד"ש ניצב במקומו ליד שולחן ההתוועדות. באמצע ירד הד"ר ווייס שרצה להגיד כמה מילים באידיש דווקא. הוא בירך את אד"ש ואמר לקהל שהמצב כבר יותר טוב.

בזמן הזה שאל אד"ש את המזכיר הרב גרונר האם הלכו לשמח בבתי-כנסיות וענה הלה שכן. אד"ש המשיך לשאול "וואָס טוט זיך אונטן? (בבית-הכנסת)" וענה שמתוועדים החל מהשעה 9. שאל אד"ש: "מיט אַ שטורעם?" והוסיף שימסור שאמר שיתוועדו "מיט אַ גרויסן שטורעם".

אחרי ההתוועדות התחילו במכירת ואמירת פסוקי "אתה הראת". בדרך כלל נהוג שבלילה זה מתכבד אד"ש לומר את כל פסוקי "אתה הראת" בפעם הראשונה, ובשני האחרים בפסוק ראשון ואחרון. גם הפעם נהגו כך וכל הקהל אמר פסוקים אלו. את הפסוק "ופרצת" קנו התמימים בסך של 770 דולר. אחרי כל פעם שסיימו את "אתה הראת" שרו ורקדו "לשם שמחת יו"ט", לאור הוראת אד"ש שהכל יתנהל כרגיל בלי שינויים. בהקפה ראשונה ושביעית רקד הרש"ג לבד. הלילה הגיעו ל-770 אנשי הקונסולי' הישראלית והתכבדו באמירת פסוקים. אחר-כך נערכו ההקפות כשבין הקפה להקפה רקדו ושרו משך זמן. השמחה הייתה למעלה מהגבלות – לאור בקשת אד"ש. שרו את הניגון "זאָל שוין זיין די גאולה" והחליפו מילים אלו במילים "דער רבי זאָל געזונט זיין" ואחר-כך החליפו למלים "דער רבי איז געזונט", וכך שרו במילים אלו במשך שעה שלמה בריקודים. באותו זמן קם אד"ש ממטתו ועמד על רגליו ואמר שעושה זאת בכדי שהרב גרונר יוכל למסור לקהל שהוא מרגיש טוב "באופן גלוי". אחד הרופאים אמר שאם ידעו הקהל כמה נחת רוח גרם ניגון זה לאד"ש היו מנגנים אותו כל הזמן. כששמע את הניגון הנ"ל אמר אד"ש לרופא: "דאָס איז חסידים". כששאלו את אד"ש האם הרעש מהשירה אינו מפריע לו, וענה: "עס איז אַ געשמרקע מוזיק". בבית-הכנסת נמשכו ההקפות עד אור הבוקר. נודע שאד"ש התפלל ערבית, קידש ואכל משהו.

לערך בשעה 1-2 אחרי חצות הלילה נערכה תפילת ערבית בתוך חדר אד"ש. אחרי התפילה נערכו שם הקפות כשאד"ש מחזיק בידו ספר-תורה. אחר-כך אמר אד"ש שיחה קצרה לפני המזכיר הרב גרונר וביקשו שימסור אותה בהתוועדות של מחר (התוכן הוא דבריו הנ"ל לרופא בעניין הריקנות, שכאשר יש חסרון בעניין הרי זה יכול להתבטאות בשני אופנים: א. שכל הדבר (העניין) חסר. ב. שחסר בהעניין (כלומר לא שהדבר חסר אלא שישנו חסרון בדבר (בהעניין) ואז זה מכריח תוספת ותגבורת. ובדוגמת שאיבת הדם וההוראה שאמר בזה לאחד ביחידות שאם מישהו הוא כלי ריק הוא שואב יותר כוחות מנשמתו וביכולתו לקבל. וכמו"כ בענין הצמצום שלצורך התהוות העולמות הרי הצמצום הכריח את ענין הקו, והוסיף, כיון שישנו ענין ד"יפקד מושבך" (הכוונה, שאד"ש לא יהא נוכח בהתוועדות), לא צריך להגרם עי"ז גרעון, כי-אם אדרבה. אד"ש אמר לרב גרונר שידבר על זה ("דורכרעדן") עם הרב יואל כהן וכן שיוסיף בזה מראי-מקומות וכו'.

יום שמח"ת

תפילת שחרית במניין מצומצם התקיימה בגן-עדן התחתון. אד"ש סגר את דלת חדרו ואמר: "איך געפין זיך אונטן" (עם המניין של כל הקהל). ל"אתה הראת" נכנסו אחדים לחדרו ואד"ש אמר פסוק ראשון ואחרון בשלושת הפעמים של "אתה הראת". בעת ההקפות ישב על מטתו ואחז ס"ת בידו ובשעת ההקפות בפועל הקיף בידו עם הס"ת את סידורו שהי' מונח לפניו על השולחן. בשני הס"ת האחרים הקיפו את הסטנדר. בהקפות לא שרו. בקריאת-התורה עלה לחתן בראשית. בעת אמירת קדיש נכנס הד"ר ווייס והציע לאד"ש שיתיישב. אד"ש ענה לו בחיוך: אחרי הגבה. ונשאר עומד עד לאחרי הגבהת הס"ת. בחזרת הש"ץ של מוסף שרו ב"הוא אלוקינו" וב"אתה בחרתנו". בבהכנ"ס למטה נערכו ההקפות כמו אתמול. הפסוקים נמכרו כרגיל לטובת ה"מרכז לענייני חינוך" והקהל אמר את הפסוקים בהם כיבדו את אד"ש.

לערך בשעה 5 שאל אד"ש את המזכיר הרב גרונר מה נעשה למטה (בביהכנ"ס) וענה הלה שהקהל בשמחה רבה. אמר לו אד"ש: "זאָג דעם עולם אַז אויף ווייטער זאָל זיין מיט נאָכמער שטורעם". בהתוועדות נכחו רוב אנ"ש וזקני אנ"ש, נשים וילדים וכו'. התוועדו קודם השקיעה והרב גרונר מסר את דברי אד"ש. בהתוועדות זו אמר הרב מענטליק שבשים לב לשיחת י"ג תשרי רואים אַז ער האָט שוין אַלץ דעמאָלסט ברוואָרענט. הרב גרונר חזר על השיחה שאמר לו אד"ש לחזור ואחרי כן דיבר הרב יואל כהן בעניין ההבדל בין השיחה הזו לשיחת י"ג תשרי, והסביר שבי"ג תשרי דובר כפי שזה בעולמות, שיש צמצום וכו', משא"כ בשיחה זו מדובר כפי שזה בעבודת האדם, שצריך להיות עבודת התחתונים. והסביר שזה צריך להיות בב' הקווין, הן בסור מרע והן בועשה טוב. בסור מרע הכוונה שיפסיקו לכתוב מכתבים שבהם עניינים שהם עגמת-נפש לאד"ש, ובועשה טוב שיוסיפו בשיעורים וקביעת עתים לתורה, ושכל אחד ירגיש חוב לעצמו לעסוק פעם בשבוע במבצעים. הרב כהן אף הסביר את לשון אד"ש שהצמצום "הכריח" את הקו, שלשון זו כמעט ואינה מצוי' בחסידות.

בסיום ההתוועדות, בשעה 11, באה הרב גרונר עם גביעו של אד"ש (שבתוכו קצת יין) ובקבוק יין ואמר שאד"ש הורה למסור זאת לרב חודקוב לחלק למשתתפי ההתוועדות. עוד אמר שאד"ש אמר לו להכריז הכרזה, אבל אמר לו "דאָס זאָלסטו זיי זאָגן נאָך זייער מעריב פאַר הבדלה".

אחרי תפילת ערבית הודיע הרב גרונר שאד"ש יאמר הערב שיחה בחדרו הק', ע"י רמקול, והקהל יוכלו לשמוע זאת בביהכנ"ס למטה. במוצאי החג הגיעו רבים ממקומות רחוקים – כרגיל מידי שנה.

הרופאים נתנו לאד"ש רשות לדבר במשך חמש דקות. השיחה התחילה בשעה 12 ונמשכה 22 דקות (שיחה ומאמר (כעין שיחה) ד"ה "להבין ענין שמח"ת"). לקראת סיומה, כשאמר את הברכות, בכה. כששאלוהו הרופאים (שאינם מבינים אידיש) מה דיבר בעת שבכה, ענה אד"ש שבירך את החסידים ודיבר בעניין משיח. גם אחרי השיחה בכה אד"ש. הרופאים אמרו שמצב הלב לא השתנה כתוצאה מהדיבור. הרופאים גם שאלוהו אם הספיק לדבר כל מה שרצה וענה שאם הי' תלוי במה שרוצה לדבר – הרי אין שיעור לזמן הדיבור. כן אמר אד"ש שבזכות שדיבר הוטב לו והודה לרופאים שלא עצרוהו באמצע. השיחה הועברה ע"י הטלפון (שידור) למקומות רבים בכל קצווי תבל.

יום חמישי, כ"ד תשרי, אסרו-חג

אד"ש עלה לתורה בחדרו ואמר את הקדישים בתפילה [יארצייט זקנתו הרבנית רחל ינובסקי ע"ה, כנרשם בשיחת כ"ד תשרי תש"נ, וראה 'בית משיח' 303 ע' 66].

בבוקר פורסם מטעם המזכירות בשם אד"ש שמבקשים להמשיך לכתוב מכתבים כמקודם, וב"ה המצב משתפר. כן נודע שבערב תתקיים יחידות עבור האורחים, אד"ש ישב בפתח חדרו ויקבל את הפתקים, אך בשעת מעשה לא יקרא אותם ולא יענה עליהם.

הרב חודקוב חילק היום בקבוקי משקה לאורחים השלוחים. היום סגרו בשולחנות ובספסלים את הדרך המובילה מהרחוב לבניין 770, כדי שלא יפריעו למנוחת אד"ש. הבחורים לומדים בזאל למטה והוקמה מחיצה כדי שהמניינים הרבים לא יפריעו לסדרי הלימוד. את המכתבים למזכירות מוסרים דרך אחד מחלונות המזכירות שנשאר פתוח.

היום ביקש אד"ש שיביאו אליו את כל הדואר שנתקבל בימים אלו. אחד הרופאים אמר שאולי כדאי שינוח משך זמן, כב' שבועות, ואחר-כך יתחיל לענות על המכתבים, אך אד"ש אמר שבאם יחכה עד אז הרי לאחרי ב' שבועות תהי' העבודה קשה יותר, מפני שאז יהי' ריבוי גדול של מכתבים. ועוד אמר, שכמו בעישון סיגריות הרי מי שרגיל בזה אינו יכול להסיח דעת מזה כלל, ואם צריך להסיח דעת בעל-כורחו אזי פועל זה על בריאותו, כידוע בחכמת הפסיכולוגי', כמו"כ היות והוא רגיל כל הזמן לקבל מכתבים ולענות, הרי אם יפסיק פתאום ישפיע הדבר על בריאותו. אחד הרופאים הציע שאחד מחברי המזכירות יקרא את המכתבים ויתן לאד"ש דו"ח כללי מהנעשה, ועל זה אמר אד"ש שזה בדוגמת רופא שיבוא אליו חולה והוא ישלח אותו למישהו אחר שיתן לו דו"ח כללי מהנעשה עמו, שמובן שאף רופא לא יעשה זאת, וכן הוא בנידון דידן.

בערב התקיימה יחידות לאורחים העומדים לנסוע עד יום א'. אד"ש ישב בפתח חדרו במשך כחצי שעה וכל אחר עבר ומסר את פתקו. אד"ש נתן לכל אחד ואחד דולר לצדקה ואמר: נסיעה טובה, שנת הצלחה בגשמיות וברוחניות וברוחניות ובגשמיות, יעקב הלך לדרכו בכל העניינים. היו כאלו שאד"ש דיבר עמם עוד. כשהבחין ברב יעקב יהודה העכט חייך לעברו.

יום שישי, כ"ה תשרי

לר' זושא ווילימובסקי, שכתב היום דו"ח על קביעות הלימוד של האורחים, הואיל אד"ש לענות (המילה הראשונה הודגשה בתוך מכתב השואל, שמשום-מה כתב פעמיים שהיום הוא "כ"ו" תשרי): "עש"ק – בראשית ובודאי מכינים התועדויות בש"ק זה כמתאים ל"השלמה ותוספת אור כי טוב" – כלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר ופשוט שכוונתי לכ"מ שבנ"י נמצאים שם ותהיינה בהצלחה רבה". על ההודעה אודות התהלוכה לבורו-פארק הואיל אד"ש לענות: "נת' ות"ח. ודבר בעתו – ערש"ק בראשית השלמה ותוספת אור "כי טוב", אזכיר עה"צ".

הרש"ג נכנס היום אל אד"ש ואמר לו אד"ש שבשבת ימכרו את המצוות כרגיל. אד"ש הגיה את השיחה של מוצאי שמח"ת.

בליל שבת שאל אד"ש את הרופא היכן הוא הולך, וענה שאל הרב יהודה קרינסקי, ובקשו אד"ש שיקרא לרב גרונר וימסור לו ולרב קליין שילכו לעשות קידוש ולאכול סעודת שבת בביתם, כי הם היו נשארים גם בלילות ב-770 בכדי לעקוב אחר מצב הבריאות.

שבת בראשית, כ"ו תשרי

תפילת שחרית התפללו, קצת באיחור, בזאל למעלה. קראו בתורה בחדר אד"ש, בספר-תורה של משיח. אד"ש עלה לתורה וקרא את ההפטרה בעמידה. את קריאת ההפטרה סיים כמנהג האשכנזים [תשל"ח הייתה שנה מעוברת, ובשנים מאוחרות יותר סיפר אד"ש שכן נהגו נשיאי חב"ד בשנה מעוברת לסיים הפטרת שבת זו כמנהג האשכנזים, ואינה הוראה לרבים]. תפילת מוסף המשיכו בגן-עדן-התחתון. אחרי התפילה אמר לד"ר ווייס שיקרא למתפללים ואמר לכולם "גוט שבת". בקריאת-התורה עלה גם החתן י. מינקוביץ שהשבת האופרופעניש שלו ואד"ש ברך אותו במזל טוב.

בשעה 1:30 החלה ב-770 התוועדות חסידית לכבוד שבת בראשית, שבת מברכים. בתחילת ההתוועדות הגיע המזכיר הרב גרונר ומסר יין שביקש אד"ש לשלוח להתוועדות זו, וכן הודיע שבמוצאי שבת, בשעה 8:15, יאמר אד"ש שיחה בחדרו. הרב מרדכי מענטליק חזר על השיחה ממוצאי שמחת-תורה, הרב נחמן שפירא חזר על אחת משיחות אד"ש ברש"י ואחד הבחורים חזר על שיחה בזוהר. אחר-כך יצאו כולם לתהלוכה לבורו-פארק.

אחרי מעריב התחילו חוזרים מהתהלוכה ולערך בשעה 8:15 החל אד"ש בשיחה. לפני השיחה ביקש שיתנו לו את הגאַרטל והכובע. השיחה כללה מאמר (כעין שיחה, ד"ה "בראשית ברא וגו'") וארכה כחמישים דקות (הרופאים נתנו רשות לעשרים דקות. אומרים שאד"ש אמר לרופאים שברצונו לדבר לכל הפחות פעם בשבוע והרופאים הרשו לפעם הבאה שידבר שעה).

יום ראשון, כ"ז תשרי

בשעה 8:20 בערב ישב אד"ש בפתח חדרו וקיבל את האורחים ליחידות. כל אחד מסר פתק לידי אד"ש (שהכניסו לקופסא שהונחה על-ידו) אשר ברכו בשנת הצלחה בגשמיות וברוחניות. כן נתן לכל אחד דולר לצדקה. היו כמה שאד"ש קרא על המקום את הפתק שנתנו וענה להם. את אחד שאל האם כתב כל מה שרצה. כשעבר ר' זושא ווילימובסקי שאלו אד"ש מתי הוא נוסע וענה שלמחרת. שאלו אד"ש: "אַז איר פאָרט אַוועק ווער ווערט אַייער ממלא-מקום?". הלה ענה שמשאיר ממלא-מקום. שאלו אד"ש: "אויף אייער אָרט וועט מספיק זיין איין ממלא-מקום?". עוד שאל מיהו הממלא מקום וכשענה שהרב זלמן אבלסקי אמר לו אד"ש שהיות והוא (הר"ז אבלסקי) כהן, שיראה לצרף אליו גם לוי. בסוף היחידות, שארכה כחצי שעה, נתן אד"ש דולר לכל אחד מחברי המזכירות ולרופא וברכם שתהי' שנת הצלחה בגשמיות וברוחניות.

יום שני, כ"ח תשרי

קריאת-התורה בחדר אד"ש אשר עלה לתורה. גם הערב התקיימה יחידות כמו אתמול, במשך כחצי שעה. כשעבר הרב זלמן אבלסקי שאל אותו אד"ש האם הוא ממלא מקום של ר' זושא וענה בחיוב. אד"ש ברך אותו בהצלחה ושאלו האם יש גם לוי. הלה ענה בחיוב הרב ישראל צבי הבר? ואד"ש חייך ואמר שיהי' בהצלחה ושיהי' "וילוו עליך וישרתוך". להרבה ילדות נתן אד"ש שני דולרים ואמר שישפיעו על אחרות שידליקו נרות שבת. כמה ילדים שעברו זכו כל אחד לברכה שיהי' יר"ש חסיד ולמדן. כשעבר הרב ישראל גליצנשטיין מאילת נתן לו אד"ש (מלבד לדולר האישי) כמה שטרות ואמר לו שזו השתתפות בהתוועדות באילת ושיהי' בהצלחה ושנשמע בשו"ט. לרב גרשון מענדל גרליק ממילנו (ולעוד כמה מבין העוברים) אמר שנתראה בשנה הבאה געזונטער-הייט.

(מפי השמועה: אד"ש ביקש את הרופאים רשות לנסוע מחר לאוהל, כמנהגו בערב ראש-חודש, ולפחות להיות שם חצי שעה).

יום רביעי, א' דר"ח מ"ח

קריאת-התורה בחדר אד"ש אשר עלה לתורה. על דו"ח הפעולות בימים אלה הואיל אד"ש לענות: "נת' ות"ח. ודבר בעתו – הימים דסיום וחותם חודש השביעי המושבע בכל ומשפיע מזה בכל השנה, אזכיר עה"צ".